תאריכו של יום העצמאות||דיון

תאריכו של יום העצמאות||דיון

היי משתמשים,
בכל שנה יש רצף של שלושה מועדים, יום השואה, שבוע אחריו יום הזיכרון ובערב האחרון של יום הזיכרון מגיע היום השמח בשנה, יום הזיכרון.

הרבה זמן ניסיתי להבין למה זה ככה, למה אחרי הימים הכי עצובים, שבהם אנשים שיקריהם נספו מתאבלים מגיע יום כל כך שמח, באופן מיידי, הרבה זמן היה לי ממש קשה עם זה, אימהות שאיבדו את ילדיהם רואות אנשים חוגגים שעה אחרי שהיא התאבלה, אך עם זאת תמיד חשבתי שאנחנו גם צריכים לשמוח, לדעת שהם הקריבו את עצמם לא בשביל שנהיה עצובים עליהם אלא בשביל שתהיה לנו מדינה, ואם לא נשמח זה היה לשווא.
השנה הדיון הזה התעורר אצלי מחדש, עם כל מה שעובר עלינו במלחמה הזאת הרבה דעות השתנו, ואני חושב שהוא רלוונטי עכשיו יותר מתמיד.

אז מה אתם חושבים? צריך להפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות? לתת הפוגה בין השניים? מדוע? כיצד לדעתכם מרגישה משפחה שכולה מרגישה במעבר זה?

דיון נעים ומכבד

האמת הצד של אמא שלי הם משפחה שכולה והם אף פעם לא אהבו את הקרבה של יום הזיכרון ויום העצמאות כי בנינו "הם מתו בשביל שלנו תהיה מדינה" זה בולשיט שלא מעודד אף אחד וזה הרבה יותר מדי מהיר המעבר בין אבל לחגיגה ובנינו זה מרגיש גם לא מכבד.
אבל לא באתי לכאן בשביל זה באתי לכאן בגלל שהניסוח שלך ממש הציק לי.

לא. אף אחד מהם לא "הקריב את עצמו" בגלל שאף אחד מהם לא תכנן למות. הם לא יכולים להקריב את עצמם בשביל שאנחנו נהיה שמחים אם הם אף פעם לא רצו למות ואפילו יותר מזה, המוות שלהם גם לא היה חייב לקרות. מוות של חיילים ומוות של נפגעי פיגועים זה מוות מיותר, ואני לא חושב שזה בסדר להתייחס לזה בתור "הם הקריבו את עצמם בשביל שלנו תהיה מדינה" כי הם לא היו צריכים למות. הם לא הקריבו שום דבר. אם כבר נכון יותר להגיד שהם הוקרבו, אבל גם זה לא יושב לי טוב. אולי פשוט נישאר עם המילה "נרצחו".

יש היגיון בתאריך הזה. נכון, כואב, וזה ממש מאבל לחגיגה. אבל החיילים האלה נרצחו על ידי תועבות פלסטינאציות על מנת שאנחנו נוכל לחגוג את החיים, צריך לזכור שעושים את זה לזכרם ולא כדי לזלזל בהם, חלילה.