טיול שורשים||אן, אני גרועה בשמות.

[august]

שם: טיול שורשים
ז'אנר: הרפתקאות, הומור זול, דברים שקרו בעוד 4 פאנפיקים אחרים שלי ושבירה של הקיר הרביעי. רק אחרי שכתבתי בערך חצי מהפאנפיק חזרתי אחורה והוספתי בדיחות גרועות לחלקים ממנו אז עמכם הסליחה אם חלק מהבדיחות ממש לא קשורות ומפוזרות באופן ממש לא אחיד בפאנפיק.
ביטוא: עצמי
דירוג: PG. מכיל בדיחות זולות. לא לבעלי לב חלש או הומור טוב.
מילים: 990. איך לעזאזל הצלחתי לכתוב 990 מילים של הדבר הזה אין לי מושג.
ויתור זכויות לרחוב סומסום ולאנשים עם הומור טוב. כדי לפצות על הפאנפיק. וגם למה שמה זאתי ההיא.


היה זה יום שקט בחודש דצמבר. כל תושבי מכתש גודריק היו עסוקים בהכנות נמרצות לחג המולד, החל בעוד כחמישה ימים, שלאף אחד לא היה זמן או כוח להקדיש מחשבה אל המראה המוזר של העקבות המסתוריות שיום לפני החלו להופיע באורח פלא על השבילים המכוסים שלג טרי ברחבי הכפר. לאף אחד זה לא נראה מי יודע מה מוזר; אנשי הכפר פשוט הניחו כי מדובר בעקבות רגילות, ולא לקחו בחשבון את העובדה שהעקבות הופיעו גם בבית הקברות הנטוש, מקום שבו אף רגל אדם לא דרכה כבר למעלה מחמש שנים.
בית הקברות היה מפחיד מדי לטעמם של המתגוררים בכפר - זקן אחד מאוד סנילי שהיה מוכר ואהוד מאוד בכפר התעקש שמשוטטות שם רוחות, ולאט לאט כל הכפר הפסיק לבקר שם. חוץ מהזקן הסנילי. כי הוא סנילי.

באותו יום היה נדמה כאילו כל אנשי הכפר היו מבולבלים. אנשים נכנסו פנימה אל ביתם כדקה אחרי שיצאו, איש אחד ניסה למכור לעוברים ושבים אוויר בשקל (חמישה אנשים קנו. פראיירים), ואישה אחת הלכה באוויר, ורק כשהסתכלה למטה היא נפלה (כמו בסרטים המצויירים האלה מפעם). אם אנשי הכפר היו מייחסים תשומת לב אל העקבות בשלג, הם היו שמים לב שלמעשה העקבות המשיכו להיווצר בשלג הטרי; ולולא היו כל כך מבולבלים באותו יום, כנראה היו שמים לב להיווצרות העקבות סמוך לבית הקברות.

מי שיצר את העקבות המסתוריות היה איש בן שלושים בשם הארי פוטר, והוא גם היה אחראי לבלבול של האנשים. כאמצעי זהירות, ביום הגעתו הוא עבר ליד כל הבתים בכפר והטיל על שוכניהם לחש קונפונדוס חזק, בעודו מוגן בעזרת לחש הנגזה שהטיל על עצמו. הביקור הקודם שעשה במכתש גודריק הסתיים בשבירת שרביטו, בזקנה שניסתה להכיש אותו ובהרבה דם, אך הפעם הוא היה מוגן. הפעם הוא ידע שאף אחד לא יארוב לו. הפעם הוא- "איה!" הוא פלט כשרגלו נתקלה בשיח קוצני.
הפעם כדאי לו להסתכל לאן הוא הולך.

הארי צעד לאורך השביל המתפתל אל בית הקברות. זאת הייתה שעת לילה. הוא פתח את השער החורק של בית הקברות והתפלל שלא העיר אף אחד, ואז צעד קדימה ועמד בחושך מול השורות הארוכות של המצבות.
הוא הבחין בדמות עם גלימה שחורה עומדת מול מצבה בחלק האחורי של בית הקברות, והתחיל לצעוד בשקט לעברה. לפתע עברה בראשו המחשבה שאולי האיש המסתורי או האישה לא רוצים להיתפס במצב הזה, אך היה כבר מאוחר מדי והדמות הסתובבה לעברו של הארי.
הוא פלט קריאת תדהמה כשראה שזו הייתה אימו של דראקו מאלפוי, נרקיסה. היא נראתה מופתעת למראהו של הארי, אך עד מהרה התחלף המבט המופתע בחזות אדישה, ונרקיסה הסתובבה חזרה אל המצבה שמעליה עמדה.
הארי סרק את האיזור, והבין שהיא עומדת קרוב מאוד למצבה של סנדקו. הוא לטש בה עיניים. האם יכול להיות שנרקיסה מאלפוי באה לבקר את מצבתו של סיריוס?
הוא צעד בשקט אל המצבה של סנדקו המנוח והתיישב מולה. כאב מותו חלף מזמן, אך כשהביט על הכיתוב הדהוי על מצבת האבן הארי לא יכל שלא להרגיש טיפה מהכאב הנושן שחווה שהיה בן 15.
לפתע הוא שמע את נרקיסה לוחשת בלחישה שהדהדה בבית הקברות הריק, "אתה כנראה שונא אותי ואת אחותי, אבל לא באתי לבקר היום רק את המצבה שלה. באתי גם... בשבילו."
הארי הסתובב אליה, אך היא כבר צעדה לעבר שער בית הקברות ונעלמה. הארי התכונן להרגיש כעס, לזעום על המשפחה שמיררה את חייו, אך לפתע הידהד בראשו משפט ששמע פעם מפי סנדקו.
"העולם לא מתחלק לאנשים טובים ואוכלי מוות."
הארי קם ונשם נשימה עמוקה. כשתיכנן את ביקורו, טיול השורשים שלו במכתש גודריק, הדבר הראשון שחשב עליו כמובן היה לבקר את מצבות הוריו. אך עכשיו כשהוא עמד בבית הקברות החשוך הוא היה פחות נלהב לעשות זאת. הוא לא רצה להיזכר במאורעות שעברו עליו במשך חצי מהחיים שלו, והיו לו עוד שלושה ימים שבהם התכוון להישאר במכתש גודריק. הוא לא חייב לבקר את מצבות אימו ואביו ביומו הראשון. הארי הסתובב ויצא משער בית הקברות, בטוח בהחלטתו.

הוא התאכסן בפונדק נעים למדי (לא שהייתה לו ממש ברירה, שכן היה רק פונדק אחד במכתש גודריק) ובבוקר היום השני לביקורו הארי החליט שיעשה סיבוב בכפר.
מוגל אחד התעקש שהארי הוא פושע נמלט ושיש על ראשו פרס של 2000 לירות-שטרלינג (מה שהיה חצי נכון, כי הארי באמת היה נמלט מהחוק כשהיה בן 17), וילדה אחת ביקשה ממנו חתימה (הארי לא הבין כל כך למה, זה לא שהיה מפורסם או משהו *קריצ קריצ*), אבל חוץ מזה היום עבר חלק.
ביום השלישי לביקורו במכתש גודריק הארי ניסה לבקר את מצבות הוריו, אך ברגע האחרון ויתר על כך. היה לו את יום המחרת. היום הוא תיכנן לעשות סקי. במכתש גודריק. זה מאוד הגיוני.
בסוף היום הארי למד כמה דברים: אחד, שבשביל לעשות סקי צריך מחליקיים. שתיים, שלמרות שהוא הארי פוטר עדיין לא מותר לו לעשות קסמים מול מוגלגים. שלוש, שלעשות סקי זה לא כיף.

בבוקר יומו האחרון במכתש גודריק, הארי ידע שאין לו ברירה אלא ללכת לבקר את קברי הוריו. וכך הוא צעד בכבדות במעלה השביל שהוביל אל בית הקברות, ונעמד לבסוף מול כל המצבות. חלק ממנו רצה להסתלק משם, להסתלק ממכתש גודריק, המקום שבו כל המאורעות שעברו עליו התחילו. אך חלק אחר ממנו לא נתן לו לעשות כך. לפתע נשמע רחש מהכניסה לבית הקברות, והארי הסתובב.
רמוס וטונקס, שלובים יד ביד ועל פניהם הבעה שלווה כאילו לא היו מתים במשך 13 שנה, צעדו לעברו בנחת. הם היו כמעט שקופים וקצת הזכירו להארי את הוריו שהופיעו אחרי שהשתמש באבן האוב לפני שנים. הוא ידע שהוא הוזה, אך מראה האנשים שאהב כל כך הפיח בו אומץ, כמעט כאילו באמת היו שם. רמוס וטונקס עברו את הארי וצעדו אל מצבות הוריו, והארי עשה כמוהם.
הוא זכר את הכיתוב על המצבות של ג'יימס ולילי פוטר, אך היה מנחם לראות אותו שוב. "האויב האחרון שימוגר הוא המוות." בפעם האחרונה והיחידה שביקר את מצבות הוריו הייתו איתו הרמיוני, וכל עולם הקוסמים חיפש אחריהם, כך שהארי חש שהפעם הזאת היא הפעם הראשונה שיכל באמת לבקר את קברי הוריו. בזוויות עיניו הארי ראה את טונקס ורמוס מתפוגגים, כמו שעשו הוריו אחרי שהפיל את אבן האוב.
נדמה היה שהקולות מעברו של הארי רודפים אותו בבית הקברות הזה, וכעת הוא נזכר בדבר שאמר לו פעם אלבוס דמבלדור.
"אל תרחם על המתים, הארי. רחם על החיים, ויותר מכל, רחם על אלה שחיים בלי אהבה."
הארי הביט על בית הקברות, וכשהחליט שביקורו תם יצא מן בית הקברות החשוך. הוא שילם לבעל הפונדק המאיים למראה, לקח את חפציו והתעתק ממכתש גודריק, אל ביתו.

[Everything Im not]

זה פשוט יפה

[פרד_וויזלי_נדיר]

מהמםם

[פונץ בננה]

חחחחח יפה מאוד