פרווה סגולה

ביום שהיא נכנסה לכיתה הבנתי שהיא תהיה המלכה של הכיתה. "היא"- זו אמנדה, הילדה החדשה, שכולה לבושה בפרווה סגולה או בבגדים בצבע סגול: מעיל מפרווה סגולה ותיק מפרווה סגולה, חולצה סגולה ומכנסיי עור סגולים, קלמר סגול ואפילו, עיניים בצבע סגול. כולם העריצו אותה. היא הייתה פשוט כמו דיווה. אני כנגד לרוב, לא נפלתי לקסמיה. אוקי, אז היא מתלבשת יפה, ביג דיל. היא באה אליי בהפסקה ואמרה לי:" היי לך, הילדה היחידה שלא הבינה." " לא הבינה מה?" אמרתי. "את רואה! לא הבנת" היא אמרה, צחקה והלכה. אני פשוט שונאתתתתתתתתתת אותה. היא לא כזו מיוחדת וכולם מתלהבים ממנה. "היי, מעכשיו קוראים לאמנדה "פרווה סגולה" " לחשתי לילדה שלידי. וככה זה הופץ. ופתאום כולם עשו עליה חרם. ואז אני הרגשתי כמו הכלבה הכי גדולה ביקום. אבל זה הגיוני, כי היא צחקה עליי, אז מגיע לה. למה זה כזה קשה להיות בני אדם בחברה? כי לכל אחד יש רגשות אחרים. אעאעאעאעאעאעאעאעאעא אני שונאת את זה.