Why do you even like me?||טלי, קרדיט לLighTo273

תגובה D:

*תודה לנועם* לול XD
אוקיי, מכיוון שאנחנו קצת באיחור, תאלצו לדמיין שהפרק הזה היה לפני הפרק שיצא ביום שלישי בטלוויזיה
קרדיט לאלה one in a million
הדירוג הוא R חלש
אין ספויילרים, אז אפשר לקרוא בחופשיות ^^
----------------------------
"לא! אני לא מסכים להיכנס עוד פעם לכל הקטע של רובין-בארני!" מארשל תפס בכתפיו של בארני.
"מארשל, רק..." בארני העיף את ידיו של מארשל מכתפיו. "רק תקשיב עד הסוף!"
"אוקיי, אני מקשיב." מארשל שילב את ידיו.
"הסיבה שפניתי אליך היא..." בארני לקח נשימה עמוקה. "אתה ולילי נשואים כבר הרבה שנים... ואני יודע שפקפקתי במוסד הנישואין עד לפני כמה זמן... פשוט... כשאני רואה את רובין... הלב שלי עוצר לרגע, ואני מתחיל להתגעגע לימים שאני ורובין היינו ביחד והכל פשוט..." בארני החל לעסות את רקותיו.
"בארני, זה מה שאני חושב שזה?" מארשל שאל בקול שקט שעלה לאט לאט.
"כן."
"אוה, בארני! סוף סוף, אחרי כל השנים! תכף תפסיק ללבוש חליפות, ותעבור אולי לשתייה יותר בריאה מוויסקי... על מה אני מקשקש? צריך לקנות טבעת, ולבדוק מה עם אחוזת ואן סמות' ו -" מארשל כמעט דילג במקום.
"ראשית כל, אני בחיים לא אפסיק ללבוש חליפות, הן גורם המדהימות הראשי שלי, חוץ מ... האיש הקטן למטה. שנית כל, אף מילה לשאר! אפילו לא ללילי!"
"בבקשה! אני חייב לספר לפחות ללילי!"
"לא! אני אפילו עוד לא בטוח שאני הולך לעשות את זה. כלומר, כשמשווים את זה ל... אממ... סגנון החיים הנוכחי שלי, נישואים פשוט נראים דבר עלוב, וגם רובין נראית כל כך מאושרת עם קווין..." את המשפט האחרון בארני אמר בעצב- מה.
"אבל?" מארשל הרים גבה.
"אתה זוכר מה אמרת בלילה ההוא, כשהצעת ללילי נישואין? שכשאתה חושב על לבלות את שאר החיים שלה איתה, ללא נשים אחרות והתחייבות? ושזה לא מפחיד אותך בכלל? זה מה שאני מרגיש כשאני ליד רובין."
"בארני, אני אספר לך סוד. אתה יודע איך ידעתי שאני מוכן להתחתן עם לילי?"
"איך?"
"כמה ימים לפני שהצעתי ללילי, אני והיא נסענו במכונית הישנה שלי לדודים שלה בווסטצ'סטר, ובאמצע הדרך התפנצ'ר לנו הגלגל. וככה היינו, בכביש כמעט נטוש, כשהמוסך הקרוב ביותר נמצא שעה וחצי נסיעה לכל כיוון. כמובן שהזמנו גרר, אבל הם היו עמוסים ולא ידענו תוך כמה זמן הם יבואו. אז אתה יודע מה עשינו?" מארשל חייך.
"את זה?"
"לא! פשוט חיבקתי אותה עד שהיא נרדמה, ולא היה אכפת לי אפילו אם נשאר שם לנצח."
"רואה? זה מה שאני מרגיש כלפי רובין. אני פשוט יכול לשבת לידה לנצח. פשוט ככה."
"רק שתדע, שאני תומך בך." מארשל חייך וחיבק את בארני.
***
בארני גלגל את הטבעת בין אצבעותיו. היהלום הקטן ניצנץ באור המנורות של הבר. המעשה הזה נראה כל כך נכון כרגע, אבל מה יקרה אחרי שהם יתחתנו? כלומר, פעם אחת הם כמעט התחתנו וזה הרס אותם.
לאחר כמה דקות של לגימת וויסקי ובהייה בטבעת, לילי ורובין נכנס לבר. בארני הכניס במהירות את הטבעת לכיס מכנסיו.
לילי ורובין ניגשו אליהם, ולילי ניסתה להסתכל לכל מקום חוץ מהפנים של בארני.
"אני הולכת שנייה לשירותים, תזמינו לי בירה." אמרה רובין ופנתה לכיוון ההפוך.
לילי התיישבה על הכיסא לידו.
לאחר כמה שניות של שתיקה בארני שאל "הוא סיפר לך, נכון?"
"ברור שהוא סיפר לי! אוווו, בוא אליי!" לילי חיבקה את בארני עד שכמעט הקיא.
"ידעתי! ידעתי שאסור לספר לו!" בארני אמר בכעס מהול באכזבה.
"אל תדאג, עוד לא אמרתי כלום לשאר," אמרה לילי.
"טוב, אני מניח שכל עוד רובין לא יודעת שום נזק לא נגרם."
"אז מתי אתה מתכוון להציע לה? אתה יודע, תפיל את הפצצה, תוריד את המים, תסגור את הפה של סטיבן טיילר... משהו על פאות הלחיים של אלביס..."
"אני לא יודע. אני רק מחכה לרגע המתאים, אני מניח."
באותו הרגע גם טד נכנס לבר.
"מה קורה?" שאל טד.
כשבארני החל לדבר, טד קטע אותו.
"אני יודע מה קורה! בוא אליי, חתיכת ממזר יפה!"
"מה קרה?" רובין הופיעה משום מקום.
"כלום... בארני גילה ש..." לילי החלה לומר בחיפוש אחר תירוץ.
"שמגיע לי בייגל חינם בדוכן מול הדירה שלי!" בארני השלים את לילי וצחק צחוק כדי שזה יהיה אמין. אבל זה לא היה אמין.
"טוב, אם אתה כל כך שמח שיש לך בייגל... אז מזל טוב," אמרה רובין בבלבול- מה.
"כן, אני מאוד שמח שיש לי את הבייגל הזה." בארני חייך.

בבקשה (:
וממש יפה!
מחכה לפרק הבא D:

הו, דבר ראשון - מאוווד אהבתי את הקטע עם הבייגל :>
ודבר שני - הכתיבה שלך מדהימה, את מתארת את הדמויות בדיוק כמו שהן בסדרה וזה מעולה, כי זה בין הדברים הקטנים שעם נופלים בהם זה הורס הכל.
אני מחכה לפרק הבא D:

הפרק הזה בא מהר, כי צריך להיכנס לקצב. הפרק הבא יבוא כבר אחרי יום שלישי של הפרק (לא ידוע איזה, צריך לברר OO")

זה הפרק היחידי שאני מפרסמת ללא בטא (בר הגואלת), הפרק הבא יבוא עוד די הרבה זמן אז עד אז אני אמצא כנראה מישהו
הדירוג הוא R חלש, לייק אולווייז
אין ספויילרים בהנחה שכולם ראו ביום שלישי/היום בערב
------------------------------------------
פרק 4
נמל התעופה נראה ריק- משהו. לא אופייני לניו יורק. כשנחת, לילי התקשרה אליו כדי לשאול מה קורה ולהודיע בחגיגיות שחדר הילדים מוכן למגורים, ושאביה ישאר אצלם לכמה ימים הקרובים. מארשל שמח שסוף סוף לילי מגובשת עם אביה כמו שהוא עם אביו-שלו.
כשמארשל יצא לאוויר הקפוא של ניו יורק, הוא חיפש מונית שתיקח אותו ללונג איילנד- בחזרה ללילי.
***
"פאזלס היה כישלון," אמר קווין.
"זה מה שאני אמרתי! ברור שפאזלס היה הצלחה!" אמר בארני.
"אבל זה לא..." החל קווין לומר.
"אני חייב להודות שפאזלס אכן היה הצלחה! אחד הלקוחות אמר שהניתוח שלי על האפיון הדכאוני של מארק טווין היה ממש מוצלח," אמר טד.
"אוקיי, קודם כל- ה'לקוח' היה שיכור. שנית כל- הוא הקיא לך על הספר דקה אחרי שהוא סיים לדבר." אמר בארני.
הדלת נפתחה, רובין נכנסה לדירה.
"הנה הכוכבת שלי!" אמר קווין ונישק אותה.
"שלך...? אתה בטוח שהיא הכוכבת שלך?" בארני אמר לעצמו יותר מאשר לקווין.
"איך זה היה להנחות שוב פעם?" שאל טד.
"התגעגעתי לזה, והיה כיף, אבל כייפנו מספיק."
"את לא חושבת שיקדמו אותך?" שאל קווין.
"אני לא חושבת. יש שמועות במשרד שעורכים אודישנים למנחה חדשה, ועל פי נוהלי החברה אסור לעובדים מהחברה להיבחן באודישנים," אמרה רובין. "כנראה אני אצטרך לחכות למזל שלי."
"ואני אעשה הכל כדי לזרז את המזל הזה." אמר קווין וחייך.
"טוב, אני כנראה צריך ללכת," אמר בארני ויצא מהדירה. הטבעת עדיין הייתה בכיסו. הוא לא העז להוציא אותה. הרגע הנכון היה עלול להופיע בכל רגע... רק שעד עכשיו... הוא שכח מקווין. רובין באמת אהבה את קווין. עובדה שהיא לא נפרדה ממנו בלילה ההוא. כנראה מה שיש להם יותר אמיתי ממה שהיה לו עם נורה. בארני החל לשקול ברצינות פשוט לרדת מכל העניין.
בארני הוציא את הטבעת מכיסו. הוא ביקש שיעשו לו אותה במיוחד. היהלום הקטן נצץ באור יקרות, אך אם הסתכלת קצת עמוק יותר, אפשר היה לראות את הכיתוב "זה למה אני אוהב אותך", בתור תשובה החלטית לשאלה שעוד לא הצליח למצוא לה מענה. כמובן שבארני ידע למה הוא אוהב את רובין. הצחוק שלה, הדרך שהסיטה את השיער שלה לאחור, איך שהיא דיברה, דרך המחשבה שלה שכל כך דומה לשלו. הוא רק לא יכל לבטא את האהבה הזאת במילים. הוא זכר את הקיץ שהזוגיות ביניהם לא הייתה אפילו הבטחה. הקיץ הזה נראה עכשיו כמו זכרון מתוק. הוא עצם את עיניו. הוא ראה את רובין. לא, הוא הרגיש אותה. הוא הרגיש את השפתיים שלה, רכות. זה זיכרון שנחרט אצלו בראש לעד.
***
"נסיכה!" אביה של לילי קרא אליה מהמטבח. הזיכרון המתוק היחידי שיש לה מילדותה הוא הכינוי שלה. נסיכה.
"אני מריחה.... בייקון?" שאלה לילי.
"כמעט. כריך טונה," אמר אביה וצחק.
"ההיריון הזה דפק לי את כל החושים," אמרה לילי ונגסה בכריך, לפני שאביה הספיק.
"די, די, אל תאשימי את הילד. אני זוכר את מסיבת יום ההולדת של הגנדרסונים." אמר אביה. הוא כל הזמן העלה זכרונות מהאירועים היחדים שהוא אי פעם היה בהם.
"אבא, סיפרת לי את הסיפור הזה מאות פעמים. כן, חשבתי שהטיטול המלוכלך של התינוק הוא העוגה," אמרה לילי ועיקמה את אפה.
הדלת נפתחה. מארשל עמד, כולו מושלג.
"הו! תראו את זה! היטי כן קיים!" אמרה לילי ונישקה את מארשל.
"זאת הייתה ציניות? כי הוא אמיתי, אני יכול להביא את הספר." אמר מארשל וחייך. "הו, שלום, מר אלדרין."
"תקרא לי מייקי," אמר אביה של לילי.
"אוקיי... מייקי," אמר מארשל. כשמייקי הסתובב מארשל הצביע על אביה של לילי וסימן לה בשפתיים
'אמרתי לך'.
לילי חייכה. גם היא אהבה את המצב הנוכחי בינה לבין אביה. מארשל התגעגע להרגשה הזאת, שזכה להרגיש לרגע בביקור אצל אביו אתמול.

מדהים כרגיל^^
כל פרק את מתעלה על עצמך מחדש, וכמובן- המשךD:

כן, כן, יצא קצר. אני חסרת השראה לחלוטין בזמן האחרון
המפ... R קצת יותר חזק, מבוטא על ידי דן, שברוב טובו ביטא לי הכל מרגע לרגע D:
---------------------------------------------



"הו, תראו את זה," קרא טד וסובב את המעטפה שבידו.
"מה זה?" שאל בארני.
"ג'סמין והשימפנזה שלה נסעו לפלורידה ושלחו לנו גלויה. מצורפים שם עשרים דולר מהכסף שלי," אמר טד.
"לפחות זה משהו," אמרה רובין.
"מעניין אם היא מכירה שם את וולדי..." מלמל בארני והסתכל למעלה.
"הא?" שאל טד.
"מה? יש לי קשרים," אמר בארני וקם, "אני אסיים את הפגישה הזאת בשיאה ואלך לישון קצת."
"גם אני צריכה ללכת," אמרה רובין, "אני אחלוק איתך מונית, בסדר?"
"היי, ככל שיותר, ככה טוב יותר!" אמר בארני ולחץ את הטבעת, שהייתה עוד בכיסו צמודה לירכו.

***

"אז לאן את נוסעת בשעה כזאת מוקדמת?" שאל בארני כשהשניים התיישבו במונית.
"למשרד של קווין, אני רוצה להפתיע אותו," אמרה רובין וחייכה לעצמה.
בארני לחץ על הטבעת כל כך חזק עד שירכו כאבה. "אה, כן?" אמר בקול הכי מאופק שהצליח לגייס, בוהה מעבר לחלון.
"אתה זוכר שסיפרתי לך ש... אהמ... אני וקווין עוד לא..." החלה רובין לומר.
בשלב הזה הטבעת התחפרה כל כך עמוק בעורו, שהוא הרגיש דם מתחיל לזלוג על מכנסיו, אך היהלום עוד לא נכנע.
"אז היום הוא היום הגדול?" מלמל בארני.
"כן." נאנחה רובין. "אני מקווה שזה לא פוגע בך."
"אל תדאגי, אני בטוח שאני אישן היום בשלווה," אמר בארני, "או שלא?" בארני הסיט את מבטו מהחלון וצחק.
רובין זיהתה בו קצת מהבארני הישן. "אתה חוזר לשוק, הא?"
"ויש לי ביקוש גדול. מה שמזכיר לי... אני צריך להתקשר בהזדמנות לקייטי, קייט... איך שלא קראו לה, פגשתי אותה ליד המכולת לפני כמה ימים."
"אתה בטוח שאתה מוכן לכל זה אחרי נורה?" רובין הסתכלה בעיניו הכחולות-אפרפרות של בארני, הן הזכירו לה כל-כך הרבה דברים. "אני דואגת לך."
רובין דואגת לו? ממתי זה ככה? בדרך-כלל הפלרטוט שלו היה משהו יום-יומי בשבילה. "אני אהיה בסדר," אמר בארני ונופף בידו לביטול. "אם המזל לא היה לצידי, כנראה שהייתי כבר מת." אבל הוא כבר מת. אולי לא לגמרי, אבל חלקית, וזה רק התגבר במרוצת הימים, עד שנפער בו חלל עצום, חלל שהיחידה שיכולה למלא אותו היא האישה שהסתכל עליה ברגע זה.
הוא שיחרר את הטבעת וזו נפלה לעומק כיסו. הוא חייב לשחרר.

נמ, כל מה שרציתי לומר לך הסברתי לך בפרטי, יש לי רק להוסיף שזה אחלה פיק ושאני אעקוב מעכשיו. ^^

תודה =]

פיק מש טוב ומקורי! DD:
אני אעקוב(: