שרשור לגמרי רגיל, עם נטע

פתאום הסבא הפסיכי של ערמת הזבל זרק עלינו רימון, אז רצתי להזעיק עזרה

"נו יהודה, צריך משהו?" סבא שלי שאל.
"תודה רבה סבא," אמרתי וחייכתי.
פתאום הילד הזה חזר עם תגבורת.
"יהודה, תיכנס לחדר שמתחת למיטה שלי! שם תהיה בטוח!" הוא אמר לי בשקט.

עצרנו את הסבא הפסיכי ופשטנו על הבית

נכנסתי לחדר שינה. רצתי במהירות והזזתי את המיטה. פתחתי את החדר ונכנסתי אליו.

לא מצאתי את הילד המעצבן בשום מקום, אבל פתאום מצאתי דלת מתחת למיטב בחדר של הסבא

ראיתי את הילד האידיוט. אני משכתי אותו איתי ונעלתי את החדר.

"מפגר! למה אתה נותן לסבא שלך לפוצץ רימון? "

" אתה האידיוט פה. עכשיו בא נראה מה הולך פה."

״אני אטפל בכך כשזה ייגמר, ונראה לי שאתה האידיוט, כי אתה אשכרה מתפרץ לבית ספר פרטי!״

"אוך סתום"

״אל תדאג, עוד תסיים בכלא״

"עכשיו בוא נראה מה הולך כאן?"

״הולך, אשפה״

"אווקיי. רגע, מה זה הכפתור הזה?" שאלתי ולחצתי עליו. פתאום נשמעה מעין חריקת מנוע והמערה נעקרה ממקומה והתחילה לטוס

״מה זה מה זה מה זה מה? למה לסבא שלך יש פאקינג חללית במרתף?!