תוצאות חיפוש

האתר והפורומים · מדיה · הספרים · הדמויות · הסרטים · השחקנים · שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים

מממנים

HPortal - פורטל הארי פוטר -> כל ההודעות שפורסמו על ידי המשתמש

קפיצה לעמוד (308) [1] 2 3 ... אחרון »

משחקי הרעב ה-72 || הרשמה (עמודים 1 2 )

Jack Wolcott	פורסם ב: Dec 28 2023, 21:55 PM
תגובות: 22 צפיות: 1939	שם + כינוי: קיי, Jack Wolcott שם הדמות: רים מירֶה (Reem Mire). גיל: 18. מחוז: 6. מין ומגדר (אפשר להוסיף נטיה מינית): נקבה סיסג'נדרית, לסבית. מראה: הדרך הטובה ביותר לתאר את רים היא מרופטת. היא לא יפה מספיק, היא לא מסודרת מספיק, היא לא משתדלת מספיק. אם ספרים משומשים שילדים שפכו עליהם שמן מכונות ובגדים ישנים היו בני אדם, הם היו נראים כמו רים. חשוב לציין כי למרות הרושם המרופט, רים מקפידה לנקות את עצמה - זו הנקודה בה חוסר העיניין במראה שלה או הרושם שהיא משאירה על אחרים מתחלף בעובדה שאם היא רוצה לעשות יותר טוב מרע, היא חייבת להיות נקייה. היא לא מאד גבוהה ולא מורעבת בצורה מעוררת חלחלה, אבל המקלוניות ובגדי המרפאה הגדולים בכמה מידות שהיא לובשת כל זמן שהיא רק יכולה גורמים לה להראות פחות פרופוציונלית ממה שהיא באמת. היא נמוכה יותר מרוב הגברים, גבוהה יותר מרוב הנשים, ובסופו של דבר לא בולטת יותר מדי בשטח. כשהיא עובדת בקיץ או בחימום של המרפאה אפשר לראות את הידיים שלה - חזקות אבל נעות במרחב בעדינות ובדיוק. הן, יותר מכל דבר אחר במראה של רים, משקפות את מה שהיא באמת. השיער שלה קצר - היא גוזרת אותו באופן קבוע בשביל שלא יפריע לה, אבל זה לא עוזר לו להראות בריא במיוחד - כמו הרבה דברים במחוז 6 והרבה דברים בחיים של רים, הוא מוזנח, ונראה בהתאם. כשהוא פזור, הוא מגיע כמעט עד הכתפיים שלה - אבל הוא בדרך כלל לא פזור, רק אחרי שהיא חוזרת מיום ארוך לבית שלה. רוב הזמן הוא אסוף בבסיס הגולגולת שלה עם גומיה מרפאתית שתורמת את חלקה ע"י תלישה של עוד ועוד קצוות שיער בכל שימוש. קו השיער שלה גבוה יחסית. אם הוא היה גדל יותר הוא כנראה היה ישר יותר, אבל במציאות הקצוות השבריריים והדקים מסתלסלים לכל הכיוונים וגורמים לרים להיראות כאילו היא בדיוק ברחה מסופת ברקים או ממפגש אינטימי עם אחת מהמכונות בבית החרושת. כשהיא לא נמצאת תחת אור ישיר קשה לזהות שהשיער שלה לא שחור - אבל רים מבלה את מרבית זמנה במרפאה, שבה יש אור ישיר (וצהוב) בשפע, שמדגיש את כך שהשיער שלה חום וכהה מאד. היא שוטפת אותו מדי יום עם סבון שלא ברור מה יש בו, אבל ברור שהוא לא טוב לשיער שלה. בכל מקרה, העניין שלה בשיער שלה אפסי, והסיבה היחידה שהיא לא מגלחת אותו היא שהראשים המגולחים במרפאה שייכים למטופלים, ולא למטפלים. אף אדם חולה לא רוצה לראות מרפאים שנראים כמו החולים, אז בלית ברירה השיער נשאר על רים. היא משוכנעת שיום אחד היא תצליח למצוא פתרון טוב יותר. הפנים של רים לא מעניינות במיוחד: הן צרות, כמו כל שאר החלקים ברים, שקועות מעט. העניין שלה באוכל נגמר בעובדה שאוכל צריך להזין, וכנראה שחוסר ההנאה שלו ממנו תורמת לה במציאות שבה אוכל בשפע הוא מותרות. היא אוכל כמה שצריך, דואגת לוודא שלהורים שלה יהיה מספיק - היא יודעת מה תת-תזונה עושה לאנשים, כמה הם חולים. אז הפנים שלה שקועות מעט, העיניים שלה שחורות מעט, העור שלה בהיר מדי מאנמיה שלא טופלה ולא תטופל לעולם, שהחשיבות שלה מסתיימת בעובדה שרים יודעת לא לקום מישיבה לעמידה עם חפצים חדים, כי מדי פעם הסחרחורת שתוקפת אותה קצת יותר נוראית. האף שלה צר, לא מעניין במיוחד, נראה בדיוק במקום בפנים הצרות ממילא. השפתיים שלה בהירות (וכחלחלות לסירוגין), והיא נוטה לנשוך אותן כשהיא עובדת ולכן לעיתים קרובות מדי מדממות או בשלבי החלמה. אולי ההבדל הגדול ביותר בין רים לבין שאר תושבי המחוז שלה הוא השיניים המסודרות להפליא: גם כי החברה היחידה שרים יכולה ממש לבטוח בה מצאה את עצמה מומחית בכל הנוגע להתעללות בשיניים של אנשים עם מברשות חשמליות, וגם כי היא תופסת אותן כחלק אינטגרלי מניקיון הגוף שלה - משהו שנראה שרבים מצליחים לפספס בסביבתה. בעולם מתוקן לרים היו משקפיים, וכנראה שרק גנטיקה מוצלחת הצילה אותה מעתיד של לקות ראיה קשה כזו או אחרת. כחלק מהעובדה שהיא גדלה בבית עם אח תאום שהקיום שלו בפני עצמו היה סכנה קיומית, היא בילתה יותר מדי זמן בבית: מסתכלת על מחברות, על ספרים, על השעון. היא קצרת רואי, אבל לא בצורה דרמטית - היא יכולה לעבוד, וזה מה שחשוב. היא לא מזהה אנשים מרחוק, והמראה של נופים לא מרגש אותה - חוויה שכולם סביבה מתארים כ-"מצערת", בהתחשב בנופים שהיא אמורה להיות מסוגלת לראות מהגבעות. העיניים שלה ירוקות, כמו של אמה ואביה. הן בהירות יחסית, קצת חומות, קצת זהובות, בעיקר ירוקות. הן כמעט תמיד מכווצות - גם בריכוז, גם מול השמש שתמיד מכאיבה לה בעיניים קצת יותר מדי. הן לא נראות שמחות, כמעט אף פעם. לפעמים, כשמגיע מטופל מבוגר והילדים שלו מובילים אותו באיטיות למרפאה - אז לפעמים היא מחייכת, במרירות מעטה, חושבת על העתיד שלה ושל ההורים שלה. בכל זאת, יש מעט סיבות להיות שמחה. לפעמים, בלילה, כשהיא חושבת על העובדה שיום אחד אם יהיה לה מזל היא תוכל להיות הרופאה במרפאה - אז היא גם מחייכת. אבל בדרך כלל העיניים שלה מכווצות, מרוכזות, שקועות במשהו. הן לא גורמות לה להיראות פחות נחמדה, אבל בהחלט יכולות להבהיר לכל אדם בר דעת שמדובר בנערה שתוכל לעשות הרבה, אם רק יהיו לה ההזדמנויות. אופי: זה חשוב, כי על פי זה אקבל החלטות בניהול המ"ת והזירה באופן ספציפי. לפחות 15 שורות. רקע: לפני 18 שנים, רים נולדה. היא הייתה הבת הראשונה, הילדה השלישית - לפניה נולדו שני אחרים - נאג'י, גדול ממנה בארבע שנים, וראד - אחיה התאום, גדול ממנה בשעות בודדות. טיציאנה מירה הייתה מורה, וזאקי, כמו גברים רבים במחוז שש, בנה רכבות. המשמעות של כל אלה הייתה, כמובן, שהם לא היו עניים מרודים. הרי יש משפחות שבהן יש אבה נכה, שנפל אל אחת המסילות ונדרס, או שקיבל מכות מאוכפי השקט כי הוא לא עמד במכסות העבודה, ויש משפחות שבהן יש אמא שמבלה את כל זמנה בטיפול בילדים רבים וחולים. לסיכום, רים נולדה למשפחה שהייתה יכולה לתת לה חיים מלאים, עד כמה שאפשר לנהל כאלה באחד מריכוזי האוכלוסייה חסרי השם וחסרי הזהות של מחוז שש. היא הייתה תינוקת מתוקה, שקטה, שכבה על השמיכות שלה בניגוד מוחלט לראד שצעק. הוא דיבר ראשון, היא הלכה ראשונה. היא למדה ראשונה איך לא לגעת בדברים חמים, איך לא ליפול מהחלון, איך לשבת בכיסא ככה שהיא לא תמצא את עצמה דופקת את הראש בשולחן, איך לא לנשוך את הלשון כשהיא מדברת. ראד, לעומת זאת, לא. עוד לפני הצעדים הראשונים של רים, ובטח שלפני שלו, הוא היה נפצע - נושך את הלשון, נוגע בעיניים, בולע אבנים. כשהוא התחיל ללכת, המצב החמיר - הוא היה נוגע בדברים חמים וקרים, נכווה ונפצע. הוא לא היה מספר לאף אחד שהוא נפל ונפצע, והפצעים שהחלו למלא כל משטח חשוף (ולא חשוף) בגוף שלו התחילו להזדהם. מסביב לכל אלו, רים הפכה להיות בלתי נראית. היא הייתה נצמדת לאימה, שלא הייתה לה ברירה אלא לא לחזור לעבודה שלה, ומסתכלת בשקט על ראד ואמה במלחמה לא מכוונת ותמידית, שהמטרה הסופית בה הייתה להגן על ראד מעצמו. העובדה שאמה נותרה בבית הובילה לכך שאביה, בלית ברירה, לא היה בבית. לא מדובר בהיעדר אהבה בין השניים - להפך, שניהם היו שמחים אילו לא כך היה המצב, אך גם בבית רגיל של שלושה ילדים במחוז יש צורך בשני הורים שמביאים כסף הביתה. רק לבעלי התפקידים הגבוהים ביותר הייתה הפריווילגיה של הורה שנשאר בבית. ובבית כמו של רים, בבית שבו יש אמא שרצה להתחנן בפני הרופאה והאחות שתטפל בפצעים של ראד, שמשלמת בכל פעם עוד ועוד כסף על חבישות, ותרופות יקרות שלא תמיד מגיעות מהקפיטול - בבית כזה, גם שני הורים לא היו מספיקים. ולכן, לאט-לאט, ככל שהשנים עברו ורים הפכה מפעוטה לילדה קטנה, הכסף אזל. דברים הכלו להמכר. לא היו מתנות, או מזון יקר. תמיד היה אוכל - אחת הפריווילגיות האחרונות של טיציאנה הייתה האהבה האמיתית שרכשו לה צוות בית הספר בו לימדה מאז שסיימה ללמוד בו, אהבה שהתבטאה לעיתים קרובות (קרובות מדי, כך תרגיש רים כשתתבגר) בכך שמעשר מכל מזון שהיה נותר בבית הספר בסוף היום היה מגיע לבית של משפחת מירה. וכמובן, העבודה של אביה. גם היא הביאה מעט כסף הביתה. זאת אומרת - היא הביאה כמות מכובדת של כסף, אבל רובו היה עובר עוד ביום קבלתו למרפאה הקרובה, לתשלום עבור כל השירותים שניתנו לראד בחודש הקודם. וכך, רים גדלה בביתה. היא לא יצאה הרבה מהבית - ראד לא הורשה לצאת, טיציאנה לא זזה ממנו, ונאג'י הלך לבית הספר. למרות כשכהתאומים היו קטנים הוא שיחק איתם ואהב אותם, התרגש לספר לחבריו על היותו אח גדול, תשומת הלב שמוקדה אך ורק בראד פגעה בו, בסופו של דבר. על אף שבגיל חמש הבוגר רים ידעה לומר שהיא ואחיה הם ילדים שונים, נדמה היה לה שנאג'י לא מסוגל להבין זאת. את הכעס והשנאה שפיתח כלפי ראד, זו שלא יכול היה לבטא, הוא היה מכוון לרים. הוא לא הרביץ לה מעולם, ולא היה אח יוצא דופן - אבל הוא מעולם לא חייך אליה, מעולם לא רצה בחברתה, לא דיבר איתה, ורוב הזמן פשוט לא הכיר בקיומה. לא הייתה אף הזדמנות שבה רים עצרה ושאלה את עצמה מתי זה קרה - מדובר היה בהתדרדרות הדרגתית, ולפני שהיא שמה לב, זו הייתה המציאות. כישרונות מיוחדים: יודעת לטפל בפציעות, מכירה צמחי מרפא. יודעת לקפוץ מחפצים שנעים מהר (ראה ערך - רכבות). נבחר\התנדב: נבחרה. צבע לכתוב בו את השם שלכם: IndianRed סטטוס התקדמות: הערות\הארות:
	פורום: שרשורים ומשחקי תפקידים · תצוגה מקדימה: #9897944

נ(ו"ד)מאס מפיגועים (עמודים 1 2 3 ...109 )

Jack Wolcott

פורסם ב: Apr 14 2023, 10:02 AM

תגובות: 1632
צפיות: 10898

QUOTE (זה הכינוי החדש שלי @ Apr 14 2023, 07:58 AM)

שאני אומר ל יודעים כלום אני מתכוון ל- לא למדו גמרא, הלכה, משנה, זוהר ווטאבר

זאת אומרת... לא למדו את מה שאתה והחברה שממנה את מגיע תופס כ"פרשנות האמיתית" או "הנכונה" של התנ"ך.
שוב, הכל חוזר לזה שהחברה הדתית רואה את עצמה כיהודות הנכונה, האמיתית, זו שמחזיקה אצלה ורק אצלה את האמת. וזה בסדר, you're entitled to your opinion. פשוט זו לא ביקורת לגיטימית על יצירה חילונית.

פורום: דיבורים · תצוגה מקדימה: #9679719

נ(ו"ד)מאס מפיגועים (עמודים 1 2 3 ...109 )

Jack Wolcott

פורסם ב: Apr 14 2023, 08:45 AM

תגובות: 1632
צפיות: 10898

QUOTE (זה הכינוי החדש שלי @ Apr 14 2023, 07:09 AM)

אבל הם צוחקים על התנך.
והם- בלי להעליב- לא יודעים כלום על התנך

מי שמך להחליט מי יודע או לא יודע דבר על התנ"ך? את התנ"ך כל אחד מאיתנו יכול ולומד לקרוא, ויש פה איזו הנחה מובלעת שהם כותבים את המערכונים שלהם בהתבססות על הידע המוקדם שלהם ולא חוקרים, מתייעצים וכו'. זו ביקורת ילדותית שמניחה שמה שלא מוצא חן בעיניך נעשה מתוך בורות, ושלחברה שלך יש בעלות בלעדית על היכרות עם התנ"ך והפירוש שלו.
מעבר לזה, מרבית מערכוני התנ"ך שלהם מתבססים על פירוש ישיר של הטקסט בשביל להראות את האבסורד שהוא התנ"ך. מה שנקרא, זה לא באג, זה פיצ'ר.

פורום: דיבורים · תצוגה מקדימה: #9679679

נ(ו"ד)מאס מפיגועים (עמודים 1 2 3 ...109 )

Jack Wolcott	פורסם ב: Apr 14 2023, 08:08 AM
תגובות: 1632 צפיות: 10898	מעבר לזה שהתכנים שלהם הם לא רק דת אלא גם הלאום היהודי, הם עושים סאטירה על הדת היהודית שהיא חלק מהותי ויום-יומי מהחיים של כל האזרחים (היהודים והלא יהודים, בעל כורכם) במדינת ישראל. אין ספק שהסאטירה וההסתכלות על האבסורד שהוא הדת היהודית לא נעים לדתיים, אבל הם לא ה-target של התוכנית, אלא האוכלוסיה החילונית ו/או אלו שמסוגלים להתמודד עם ביקורת בצורה של סאטירה.
	פורום: דיבורים · תצוגה מקדימה: #9679672

נ(ו"ד)מאס מפיגועים (עמודים 1 2 3 ...109 )

Jack Wolcott	פורסם ב: Apr 14 2023, 07:58 AM
תגובות: 1632 צפיות: 10898	ו? זה הופך אותם לפחות יהודים? אם זו השקפתך - תודה רבה, מוזמן לומר זאת בפירוש, ויוצרי הסדרה מוזמנים שלא לכבד זאת, כי גם הם יהודים. כמו שלהט"בים לא צריכים לכבד את דעותיהן של TERFs להט"בים.
	פורום: דיבורים · תצוגה מקדימה: #9679667

Willis x Sevi | Lyli (עמודים 1 2 )

Jack Wolcott	פורסם ב: Apr 14 2023, 07:57 AM
תגובות: 24 צפיות: 334	אני לא מספיק לענות כשוויליס הולכת, ואני לא בטוחה אם מה שאני מרגיש הוא הקלה או עצב, או שבר. אני מקבע את העיניים שלי על הראש של רוגה ונושם עמוק כשדומי מניח יד על הכתף שלי. "אני אדאג להם," הוא אומר. אני שומע את הרטט בקול שלו ואת הדמעות העצורות, ורק לרגע מסוגל להעריך את העובדה שהוא מנסה להיות חזק בשבילי. למרות שאני זה שאמור להיות חזק. זה אני, אותי בחרו, כי אני חזק? כי אני צודק? כי הכל כל-כך גרוע ויש לי כל-כך הרבה מה לאבד, שאין שום סיכוי שבעולם שאני לא אעשה את הדבר שמצופה ממני לעשות? "אני רוצה לדאוג להם," אני מטעים את המילה הראשונה. אני. "אני צריך לדאוג להם," אני מתקן. כי רק אני והט'אנדרהאד יודעים לדאוג להם, אף אחד אחר לא הצליח. בעולם מושלם לא מושלמים. היינו הכי טובים שהיינו יכולים להיות. "אני לא רוצה ללכת, דומי, אני לא רוצה ללכת, אני לא יכול לעזוב אותם, כולם עוזבים אותם," המילים נשפכות ממני כמו נהר. "אני לא יכול ללכת, אני לא יכול לאבד אותם ו- אני לא יכול, הם צריכים אותי," הדמעות מתחילות שוב לזלוג על הפנים שלי. אני מתחיל לשמוע את הבנים מרחוק, את ססיליוס וברוטוס מדברים על אוכל ואת ההמולה שתמיד, תמיד מלווה את כולם בכל מקום. אני תוהה מה וויליס אמרה להם. אני לא רוצה לדעת.
	פורום: שרשורים · תצוגה מקדימה: #9679666

נ(ו"ד)מאס מפיגועים (עמודים 1 2 3 ...109 )

Jack Wolcott

פורסם ב: Apr 14 2023, 07:33 AM

תגובות: 1632
צפיות: 10898

QUOTE (זה הכינוי החדש שלי @ Apr 14 2023, 04:37 AM)

אתה רציני?? זאת סדרה ממש נוראית. היא צוחקת על היהדות ועל הדת. וכמו שאמרו פה קודם:

להטב יכול לצחוק על תנועת הלהטב. דתי יכול לצחוק על הדת. אנשים עם אוסידי יכולים לצחוק על זה. אבל למי שאין אף דבר כזה לא יכול לצחוק על זה!!!
וזה למה יהודים באים זה פוגע.
אז כל מי שצוחק מזה, שיהיה לו לבריאות, הוא צוחק על תנועה שלמה. אתה חושב שזה יתקבל עם הוא היה נמצא בשכונה חרדית?

ווווואני בדיליי

ביקורת מאד מוזרה, בהתחשב שעובדה שיוצרי היהודים באים הם... יהודים. גם אם לפי הגדרתה של החברה היהודית האורתודוקסטית בישראל הם לא כאלה. זו המסורת והתרבות שלהם בדיוק כמו של יהודים דתיים.

פורום: דיבורים · תצוגה מקדימה: #9679635

עמנו("ד)אל (עמודים 1 2 3 ...103 )

Jack Wolcott	פורסם ב: Apr 8 2023, 17:30 PM
תגובות: 1539 צפיות: 9541	שלום שלום
	פורום: דיבורים · תצוגה מקדימה: #9672768

Willis x Sevi | Lyli (עמודים 1 2 )

Jack Wolcott	פורסם ב: Apr 8 2023, 15:23 PM
תגובות: 24 צפיות: 334	אני מצמיד את רוגה אליי, משפיל את המבט שלי, והולך. אני שומע את הצעדים שלי דומי ו-וויליס מאחורי, היא גוררת רגליים והוא רוקע בהן. אני רוצה לצעוק. אני רוצה לצעוק כל-כך חזק שהעולם כולו ישמע, ושכל מי שתרם אפילו במעט לעובדה שאני- שיקחו ממני עוד משהו, ישלם. אבל הדבר היחיד שאני יכול לצרוח עליו הוא החרמשה. ואם אני אצעק עליה, אולי היא תלקט אותי. ואת כל השאר גם. הם כאלה, נכון? הם לא מבינים שהם עושים לי רק רע. שהיו צריכים ללקט אותו ואז הכל היה בסדר, הרבה יותר מוקדם. אני מבין כשאני בוכה רק שהשיער של רוגה מתחיל להרטיב את הסנטר שלי. אני יוצא משער בית הספר כשדומי מניח יד על הכתף שלי, ואני מסתובב - מושך את הרגעים עד שאצטרך להכיר בעובדה שהמציאות שאני נמצא בה היא, ובכן, המציאות. "סוו, אתה רוצה שאני אביא את הבנים?" הוא שואל, הקול שלו שקט ויבש וחלש ועצוב. כמו שהקול שלי אמור להיות. אם היה לי קול. הנשימה נעצרת בתוכי ואני מרגיש את המילים נתקעות בגרון שלי. הדמעות מציפות את העיניים שלי שוב כשרוגה מתפתל בידיים שלי ואני עדיין לא עונה.
	פורום: שרשורים · תצוגה מקדימה: #9672761

Willis x Sevi | Lyli (עמודים 1 2 )

Jack Wolcott	פורסם ב: Jan 11 2023, 23:17 PM
תגובות: 24 צפיות: 334	אני מעביר את המבטים שלי בין דומי - רוגה, רוגה הקטן שעליו - לוויליס, מחפש תשובה בעיניים שמסתכלות עליי, וזזות כאשר אנחנו נפגשים. 'אני בלגן, אני בלגן מוחלט. אני רוצה לצעוק על עצמי, ולצעוק על החרמש. איך הדברים התדרדרו כל-כך מהר?' המחשבות רצות, והקול של וויליס חודר אותן בסופו של דבר. הידיים שלי עדיין רועדות כשהיא אומרת את הדברים הנוראיים - להסכים? לנסות? "...ואולי תרא שזה כן בשבילך-" היא נקטעת רגע לפני שאני משחרר אותה. אני מרגישה את השרירים שלי מתכווצים, מוכן לקטוע אותה, כשהיא קוטעת את עצמה. הידיים שלי שוב רועדות, מפסיקות, רועדות שוב. אני מעביר את המבט שלי בינה לבין דומי - ורוגה. "אני מבטיחה שאנחנו נשמר עליהם. על רוגה וכולם..." המילים של וויליס נבלעות בצחוק שמתחיל לבעבע בתוך הריאות שלי, חוסם את המילים והצעקה שרוצים לצאת ממני. לשמור עליהם, לשמור עליהם. זה הדבר היחיד שנשבעתי לעשות אחריו. זה התפקיד שלי, לא של וויליס, לא של דומי, לא של רוגה. העיניים שלי שוב על רוגה, כמו בדבק. מילים חסרות משמעות עפות באוויר, על משפחות וחוקים, מילים שאין להן משמעות כי הכל כל-כך לא נכון. "בוא נתחיל מללכת הביתה," היא אומרת לבסוף, ודומי ממלמל משהו בתגובה. העיניים שלי עדיין על רוגה, כשאני משחרר את עצמי בעדינות מהידיים של וויליס וצועד לכיוונו. אני מושיט את הידיים שלי לדומי, והוא מעביר לי את רוגה בעדינות שאני מעריך. אני מצמיד אותו אליי, מסתכל על הפעוט שלא בוכה, הכי מוצלח מאיתנו. שעכשיו יצטרך לגדול- אני קוטע את המחשבות, מצמיד אותו אליי ומניח את ראשו על כתפי. "בואו נלך הביתה," אני לוקח. אני מעיף מבט בדברים שלי. רוגה בידיים שלי, ואני לא רוצה לשחרר אותו, אף פעם. אין להם יותר מדי משמעות, אם מחר בבוקר אני הולך להיות... להיות במקום אחר. "בואו נלך," אני אומר שוב. אני מחזיק את הראש של רוגה עליי, מצמיד את הגוף שלו אליי כשאני יוצא מהכיתה, דומי לידי וויליס מאחוריי.
	פורום: שרשורים · תצוגה מקדימה: #9567463

Willis x Sevi | Lyli (עמודים 1 2 )

Jack Wolcott	פורסם ב: Nov 11 2022, 16:45 PM
תגובות: 24 צפיות: 334	אני משתנק, מנסה לנשום, תופס את קצוות השרוולים שלי ואז את וויליס שפתאום נמצאת בכל מקום. אני לא יכול לנשום. אני לא בטוח אם הזמן זז, או שהזמן עוצר, או שאני פשוט טועה לחלוטין. הגוף שלי זז בצורה שהוא לא אמור לזוז בה - דברים שאני בטוח שלמדתי עליהם, ריאות מתרפאות לאט, גרון מתרפא מהר - הכל מרגיש לא מתואם ואני מקווה לרגע שוב המציאות תחמוק ממני לחלוטין ולא אהיה מודע עד כמעט כאב למה שקורה בי. בסוף, הכל מפסיק. אני מרגיש את התחושה המשכרת משהו של הננייטס בדם שלי, מפזרים את מה שלא יהיה בהם ומפזרים את כל השאר יחד איתם. את כל... מה שזה היה. אני מרגיש שוב את הברכיים שלי רועדות, משחרר את הידיים שלי ונותן להן ליפול לצידי. "מה אני הולך לעשות," אני לוחש, אני מנסה לצעוד אחורה, מעביר את מבטי מוויליס - קרובה להחריד - לדומי ורוגה, שמתפתל בזרועותיו. כבר מתרחק.
	פורום: שרשורים · תצוגה מקדימה: #9489722

Willis x Sevi | Lyli (עמודים 1 2 )

Jack Wolcott	פורסם ב: Sep 3 2022, 14:15 PM
תגובות: 24 צפיות: 334	אני שוקע. האוזניים שלי מלאות בצמר גפן, והברכיים שלי רועדות ואני מרגיש איך האוויר פשוט לא קיים יותר, כאילו כל נשימה רק גורמת לי להתמלא בעוד מים, להשתנק עוד יותר. אני לא רואה מה קורה סביבי - העולם רועד. במקום מסוים, רחוק מאד, אני מקלל בראשי - או בקול? - את דומי על כך שלקח ממני את העוגן היחיד שהיה לי לעולם הזה. המחשבות דוהרות אחת אחרי השניה. התמונות שאני רואה לעיתים, החלומות שאני חולם. אני הולך להיות אחד מהם, האנשים שמחליטים מי יחיה ומי ימות. ימות. מוות. איזה מן רעיון מוזר זה, בעולם שבו אף אחד לא צריך למות. ניצוץ של כעס מופיע, שורף אותי מבפנים ומכובה ע"י המים שעדיין גורמים לי להשתנק. אני הולך להיות רחוק מהם, הם הולכים להיות קרוב לבית. בבית שבו אף אחד לא יטריד אותם, אני מקווה, אני רוצה לקוות... אבל כשאני אלך, מי יגן עליהם? אני אהיה לא שונה ממנו. אני רוצה לצעוק אבל העולם כל-כך גדול, ואני כל-כך טובע. "...אתה רוצה שנעזוב אותך לבד?" הקול של וויליס חודר את המחשבות שלא מפסיקות לרוץ. לא לבד, אני לא רוצה להיות לבד. אני רוצה להיות ביחד איתם, לתמיד. "לא- לא, לא לבד," אני אומר, לא בטוח אם הקול שלי נשמע בכלל. הגרון שלי מתכווץ.
	פורום: שרשורים · תצוגה מקדימה: #9395565

Willis x Sevi | Lyli (עמודים 1 2 )

Jack Wolcott	פורסם ב: Sep 2 2022, 19:24 PM
תגובות: 24 צפיות: 334	"תן לנו לפחות ללוות אותך הביתה?" וויליס שואלת. אני מוצא את עצמי חושב לרגע, ואז לעוד אחד. בדרך כלל, כמובן, התשובה ברורה. אבל היום הוא לא "בדרך כלל". היום הוא למעשה היום האחרון של ה-"בדרך כלל". אני לוקח נשימה עמוקה, מרגיש את הכעס והתסכול מבעבעים בי, כאילו הבטן שלי מנסה לצאת מהמקום ולגרור איתה את כל מה שהיה בתוכי. אני לא בטוח אם אני רוצה לצעוק, או לבכות, או לצעוק ולבכות, או ליפול על הרצפה ולא לקום לעולם. "אני לא רוצה ללכת הביתה," אני לוחש בסופו של דבר. הידיים שלי מרגישות כל-כך כבדות, כי כל תנועה של רוגה היא כמעט האחרונה. כי אני מבין שאני מחזיק בידיים שלי ילד שאני לא אראה גדל, מדבר לראשונה מילים של ממש. אני מרגיש את הידיים של דומי עוזבות את שלי. "אתה רועד, סוו," הוא אומר בשקט. "אתה רוצה שאקח את רוגה?" הוא ממשיך, ואני לא בטוח אם אני עונה בכלל, אבל המשקל יורד מהידיים שלי ואני מבין שהוא לקח את הילד. אני רואה את זה, כמובן, אבל הגוף שלי מרגיש כאילו הוא קיים במימד אחר. הברכיים שלי רועדות, ואני נשען על הקיר בשביל לא ליפול כשגל הבחילה גורם לפנים שלי להתעוות.
	פורום: שרשורים · תצוגה מקדימה: #9395246

Willis x Sevi | Lyli (עמודים 1 2 )

Jack Wolcott	פורסם ב: Aug 26 2022, 09:50 AM
תגובות: 24 צפיות: 334	אני סוגר את הפה שלי ושוקל לא לפתוח אותו שוב לעולם. אני עוצם את העיניים, נלחם בכל דמעה שמנסה לחלץ את דרכה לעיניים שלי, ולגוש בגרון שלא מפסיק לגדול. אני לא אמור לבכות, אני לא אמור לבכות. אני אהיה שולייה ממש-ממש גורע, ואז אני אחזור הביתה... ועד אז רוגה יגדל, ודומי ו-וויליס יעשו עם עצמם משהו אחר, ואני אחזור לבית שיהיה מאד שונה מהבית שיש לי עכשיו. אני בולע רוק, שומע במעורפל את וויליס אומרת משהו ולא מגיב. רוגה נע בידיים שלי באי נוחות ואני מניח את סנטרי על ראשו. "אני- אני צריך ללכת," אני ממלמל. אני קם מהכיסא. הרגליים שלי רועדות כל-כך שאני חושש שאני אפול. "אני צריך ללכת הביתה להתארגן. אני- אני מצטער," אני ממשיך שוב, מדבר חצי לעצמי וחצי לדומי ולוויליס. אני שומע את דומי זז, הידיים שלו תופסות את שלי - שעדיין מחזיקות את רוגה. "לאן אתה הולך? אתה לא יכול ללכת- אתה חייב לעשות עם זה משהו, היא לא יכולה לקחת אותך ככה סתם-" הקול של דומי נשמע כמו שהקול שלי אמור להשמע. הוא מפחד, אני שומע את הרעד בקולו. "אין לי מה לעשות," אני ממלמל בתגובה. "אין לי שום דבר לעשות," אני לוקח נשימה עמוקה, ממשיך לעמוד, נותן לידיים של דומי לנוח על שלי ולרוגה לנוע באי נוחות. רוגה שעוד מעט יהיה מאד-מאד רחוק ממני.
	פורום: שרשורים · תצוגה מקדימה: #9384412

Willis x Sevi | Lyli (עמודים 1 2 )

Jack Wolcott	פורסם ב: Aug 23 2022, 15:38 PM
תגובות: 24 צפיות: 334	אני לא מרים את המבט מהרצפה כשהדלת נפתחת. "סווי? הכל בסדר?" אני שומע את דומי. אני מתחיל להרגיש את הדמעות בגוף שלי - בגרון, בעיניים, מרגיש את הראש שלי מזמזם. אני מחזיק את רוגה, הידיים שלו עדיין על פניי ושלי מקיפות אותו ומצמידות אותו אליי. הילד שעכשיו הולך להשאר עם מישהו שהוא לא אני. אני שומע את הצעדים שלו כשהוא מתקרב אליי, כשהידיים שלו והגוף שלו נצמדים לרוגה ואליי ולא מעניקים לי אפילו טיפה של נחמה. אין לו איך לעזור לי עכשיו, אין לאף אחד אין לעזור לי. "ליקטו מישהו מהמשפחה שלך?" הקול של וויליס מגיע כמו ממרחק. דומי עדיין מדבר אליי, אומר שהוא פחד שמשהו יקרה לי, שמשהו יקרה לרוגה, מתחנן בפני שאסביר לו מה קרה. אני שותק. הוא מתרחק ממני, ואני עוצם את העיניים שלי. אני לא יכול לראות אותם. אולי היום תהיה הפעם האחרונה שאני אראה אותם? או מחר, היא אמרה שהיא תקח אותי מחר, אז אני יכול לבלות כל אחד מהרגעים האחרונים הללו איתם, נכון? איתם ועם הילדים? אני משחרר את אחת הידיים מרוגה, מסובב אותו כך שישב על ברכיי עם הפנים אליהם. העיניים שלי עדיין עצומות כשאני תופס את הכיסא, משתדל לא ליפול. "לא ליקטו אף אחד," אני אומר בלחש. "היה עדיף אם היו מלקטים."
	פורום: שרשורים · תצוגה מקדימה: #9380546

מונה הודעות בדיב(נ)ו("ד)רים (עמודים 1 2 3 ...100 )

Jack Wolcott	פורסם ב: Jun 16 2022, 22:47 PM
תגובות: 1485 צפיות: 11249	בטח שמכירה את אנקי, משתמשת קבוע. היום כמעט 200 כרטיסיות... בכל אופן - אנחנו לומדים בהרבה יותר פירוט מסיעוד... כל עצב ושריר וכלי דם והכל. קורס של 14 (7 בכל סמסטר) נ"ז. משהו מטורף. ולא מעריכים כמה כל המבנים מורכבים ומבולבלים בתוף הגוף, הכל הרי מלא ברקמות ושומן ושונה בין אדם לאדם ובלגן. וזה קשוח. בהצלחה בבן גוריון! מקווה שלא תצטרך לשפר בסוף (אלא אם אתה לא באמת רוצה בנ"ג) ושיהיה טוב.
	פורום: דיבורים · תצוגה מקדימה: #9289792

מונה הודעות בדיב(נ)ו("ד)רים (עמודים 1 2 3 ...100 )

Jack Wolcott

פורסם ב: Jun 16 2022, 22:17 PM

תגובות: 1485
צפיות: 11249

QUOTE (מאסטר שיפו @ Jun 16 2022, 22:15 PM)

נו אז תשכחי לאיזה 10 דקות ואז תחזרי ללמוד, פתרון סביר
נשמע מבחיל ומגניב בו זמנית, איך זה?
יום יבוא ואני גם אגיע לזה (כי סטטיסטית יש סיכוי טוב שלא אעבור השנה בבן גוריון)

מתמיין השנה לבנ"ג? המון בהצלחה! אני הייתי רביע רביעי בממוחשבים שנה שעברה... אופס, מה שנקרא.
אני נהנתי מאד, הריח לא מאד הפריע לי (יותר מפריע לי כשאני יוצאת מהאולם דיסקציות) ומאד נהנתי מהניקוי/חיתוך וכו'. זה גם מאד מבהיר את מה שלומדים בעיוני. אבל קשוח להבחן על זה.
ואני משתדלת אל ללמוד בערב. אני לא מצליחה יותר מדי ורק מתייאשת יותר. מחר.

פורום: דיבורים · תצוגה מקדימה: #9289718

מונה הודעות בדיב(נ)ו("ד)רים (עמודים 1 2 3 ...100 )

Jack Wolcott

פורסם ב: Jun 16 2022, 22:12 PM

תגובות: 1485
צפיות: 11249

QUOTE (מאסטר שיפו @ Jun 16 2022, 22:10 PM)

בשבילי זה נשמע חלומי לא אשקר

בשנה א' יש כבר דיסקציות?

זה נשמע חלומי כשאני שוכחת מהעובדה שאני צריכה לעשות את זה גם כן.
בתל אביב כן, בשאר - בשנה ב', למיטב ידיעתי.

פורום: דיבורים · תצוגה מקדימה: #9289705

מונה הודעות בדיב(נ)ו("ד)רים (עמודים 1 2 3 ...100 )

Jack Wolcott

פורסם ב: Jun 16 2022, 22:07 PM

תגובות: 1485
צפיות: 11249

QUOTE (מאסטר שיפו @ Jun 16 2022, 22:05 PM)

מה נשמע (חוץ מחוסר האופטימיות)?

תקופת מבחנים 🤢
ספציפית כרגע מתכוננת לאנטומיה, הכל מריח כמו פורמלין ושום דבר לא עובד.

פורום: דיבורים · תצוגה מקדימה: #9289687

מונה הודעות בדיב(נ)ו("ד)רים (עמודים 1 2 3 ...100 )

Jack Wolcott

פורסם ב: Jun 16 2022, 22:04 PM

תגובות: 1485
צפיות: 11249

QUOTE (מאסטר שיפו @ Jun 16 2022, 21:49 PM)

טוב

לא חולקת את האופטימיות הזו, אבל מעריכה את הכוונה.

פורום: דיבורים · תצוגה מקדימה: #9289678

מונה הודעות בדיב(נ)ו("ד)רים (עמודים 1 2 3 ...100 )

Jack Wolcott	פורסם ב: Jun 16 2022, 21:45 PM
תגובות: 1485 צפיות: 11249	ערב
	פורום: דיבורים · תצוגה מקדימה: #9289632

פרמינ(ו''ד)קס (עמודים 1 2 3 ...100 )

Jack Wolcott

פורסם ב: May 6 2022, 15:36 PM

תגובות: 1494
צפיות: 14342

QUOTE (Daisy the Great @ May 6 2022, 15:25 PM)

היייי
לא דיברנו נצח
אני בסדר, קצת עמוס לי אבל בסדר
מה איתך?

בהחלט הרבה זמן.
וכנל, לימודים עמוסים ואת הזמן הפנוי שלי אני מבלה בנסיון לנוח ולאגור כוחות

מור - לומדת בעיקר, משתדלת לנוח in between. איך אצלך?

פורום: דיבורים · תצוגה מקדימה: #9253233

פרמינ(ו''ד)קס (עמודים 1 2 3 ...100 )

Jack Wolcott

פורסם ב: May 6 2022, 15:23 PM

תגובות: 1494
צפיות: 14342

QUOTE (Daisy the Great @ May 6 2022, 15:22 PM)

היי

היי! מה שלומך? :)

פורום: דיבורים · תצוגה מקדימה: #9253227

פרמינ(ו''ד)קס (עמודים 1 2 3 ...100 )

Jack Wolcott

פורסם ב: May 6 2022, 15:20 PM

תגובות: 1494
צפיות: 14342

QUOTE (מאסטר שיפו @ May 6 2022, 14:44 PM)

נכון
לגמרי, זה פשוט גרובר
ואני מצפה לראות את המשחק של אנבת', כי היא אמורה להיות שזופה
אבל יש הבדל בין שחור לשזוף

זה...
וכל הדיבור סביב הנושא (באנגלית) נורא מתסכל.

פורום: דיבורים · תצוגה מקדימה: #9253225

Willis x Sevi | Lyli (עמודים 1 2 )

Jack Wolcott	פורסם ב: May 6 2022, 15:07 PM
תגובות: 24 צפיות: 334	החרמש מסתכלת עליי, המבט שלה לא זז. רוגה, לעומתה, מתפתל בידיים שלי ואני נלחם ברצון לצעוק שוב, לצעוק עליו להפסיק לזוז ולתת לי לחשוב. 'לחשוב על מזה, סרוויליוס? על מה יש לך לחשוב, ילד אידיוט? מה היא רואה בך? מה אתה יכול לעשות בשביל לשכנע אותה שאתה לא רוצה להיות שולייה?' המחשבות מרגישות כמו מילים מגעילות שהוא היה יכול לומר לי, כשהוא לא היה שיכור מספיק. אני מרגיש את הגרון שלי מתכווץ בתגובה למחשבה ונאבק ברצון לבכות. למרות שאולי, אולי לבכות תהיה התגובה ההגיונית במצב הזה. אני מעביר את אחת מידי על ראשו של רוגה, בלי להסתכל עליו. אני עדיין מסתכל על החרמש, מפחד להסב את המבט שלי ומנסה למצוא פתרון. "אני פשוט לא יכול," אני אומר בלחש, כמעט בלי להתכוון. "אני לא יכול, יש לי... אני צריך לדאוג להם, מי ידאג להם?" אני ממשיך, והמבט בעיניים של החרמש מתחלף רק לרגע. "יש לך אחים קטנים שידאגו להם. לא תוכל לשנות את דעתי, סרוויליוס," הקול שלה נשמע כל-כך רע כשהיא אומרת את השם הזה. הארוך והמסורבל. הכתפיים שלי נשמטות. אין אפשרויות אחרות, נכון? הלוואי שהייתי וויליס, או דומי, הלוואי שידעתי את החוקים החשובים. הלוואי שהייתי מבלה את שנות הנעורים שלי בלקרוא יומנים של חרמשים כמו דומי, הלוואי שהייתי פשוט חכם ומוצלח ולא... אני. למה שמישהו ירצה בי ולא בהם? הם טובים יותר ממני. אני מתמלא, רק לרגע, בכעס. על החיים שהציבו אותי במקום שבו אני נמצא. "מתי?" אני שואל בלחש. רוגה מסתובב עם פניו אליו, עיניו הגדולות והילדותיות עדיין פעורות מהצעקות. הוא מושיט את ידיו אל הפנים שלי, ואני נותן לו להמשיך לגעת בי בזמן שהחרמש מחכה. ההרגל הזה מתחיל לתסכל אותי. "מחר בבוקר אבוא לקחת אותך," היא אומרת בהחלטיות. אני שומע את האיום בקול שלה, למרות שהיא לא אומרת דבר. 'אם תברח, אלקט אותך,' אני מדמיין אותה אומרת. אח שוליה עדיף מאח מת, אני מניח. היא מסתובבת, והדלת נטרקת אחריה.
	פורום: שרשורים · תצוגה מקדימה: #9253216