נסיכים ודרקונים, עם קלאדין

[Fandom Girl]

חסימה, הדיפה, מכה - הצלחתי להתייצב מול הלוחם, מספיק כדי להסתער במתקפת נגד משל עצמי, ופרקתי את הלוחם מנשקו. "מי אתם?" שאלתי, מוכנה להמשיך להילחם אם הוא ינסה משהו. "מה אתם עושים כל כך עמוק בשטח זאדיה?"

[The Mistborn Lord]

ואז ראיתי את מאריס תופסת איזה בן אדם. "אני מחפה עליך" צעקתי, וצעקתי "וירטוס פלגה" וכוח לבן יצא לי מהיד והעיף שני בני אנוש לים

[Fandom Girl]

לא יכולתי שלא להרים מבט, מתרשמת מקסם הכוכבים של האלף... שבעצם, לא אמר לי את שמו. הלוחם שניסיתי להשאיל היה במי הנהר עכשיו - מצוין. הרמתי אותו בזרוע עשויה מים ושאלתי שוב, "מי אתם, ומה אתם עושים כאן?"

[The Mistborn Lord]

בזמן שמאריס תישאלה את האדם חיפיתי עליה אם מטרים של אנרגיה לבנה שיצאו לי מהיידים

[Fandom Girl]

"מה אנחנו עושים כאן?" חזר אחריי בן האנוש בעלבון. "אנחנו חיינו כאן - אבות-אבותינו, לפני שהאלפים והדרקונים גירשו אותנו מזאדיה אל השממה." הוא ירק לרגליי, וכשהרים את מבטו בשנית עיניו יקדו. "אנחנו מחפשים את המנזר האבוד של ר'זיה, המכשפת האנושית הראשונה."

[The Mistborn Lord]

כשגמרתי אם החיילים הלכתי למאריס ושאלתי אותה "מה הם עושים כאן?"

[Fandom Girl]

"הם מחפשים מנזר אנושי מהעידן הקודם." נאנחתי, פונה ללוחם האנושי. "אני מצטערת, אבל... אני לא בטוחה שמקום כזה שרד."

[The Mistborn Lord]

"אני חושב שאני יודע לאיזה מקום הם מתכוונים אבל אסור להם להגיע לשם... אלפים מרושעים השתלטו על המקום"

[Fandom Girl]

"ובכן..." היססתי.
ונטוס נחתה לידי והרימה גבה. "את לא באמת חושבת מה שנראה לי שאת חושבת," היא אמרה באכזבה של מי שכבר קיבלה את הבלתי-נמנע.
"אנחנו קבוצה מספיק גדולה ומיומנת!" קראתי. "אם אנחנו נלווה את בני האנוש, כולנו נוכל להגן אחד על השני ולצאת בשלום." פניתי לאלף הכוכבים, שעדיין לא ידעתי את שמו. "נכון?" קרצתי, מקווה שהרמז עבר.

[The Mistborn Lord]

״אני אבוא איתכם״ אמרתי ונאנחת בהפגנתיות

[Fandom Girl]

"אז, אני מאריס," הצגתי את עצמי בפני בני האנוש, והחוויתי בידי לעבר חברתי הטובה. "וזו ונטוס. אנחנו ימאיות."

[The Mistborn Lord]

"אני נוקס" הצגתי את עצמי לפני בני האדם "ואני מכשף כוכבים"

[Fandom Girl]

"תמיד טוב שיהיה איתנו עוד מכשף," אמרה ונטוס, מניחה את ידיה על מותניה.
זה הזכיר לי. "קליף," הנחתי את ידי על זרועה של ונטוס. "ושאר הצוות. אם אנחנו הולכות עם בני האנוש אנחנו צריכות לעדכן אותם."

[The Mistborn Lord]

"אז מתי נצא?" שאלתי אותן

[Fandom Girl]

"בקרוב," הבטחתי, ומיהרנו חזרה לכפר.
קליף התמלא הקלה נוכח העובדה שבני האנוש לא פלשו לשטחינו בחיפוש אחר קרב, אבל הידיעה שוונטוס ואני מצטרפות למסע שלהם כאילו רוקנה אותו. "תשמרו על עצמכן," הוא מלמל. "אני אמסור לקפטן."
מעט הציוד שהיה עלינו כשירדנו מהספינה היה כל שהיינו צריכות בשביל לצאת למסע בתוך שטחי זאדיה, כך שמיד אחר כך חזרנו שתינו אל בני האנוש ונוקס.
הלוחם שנראה כמו מנהיג החבורה הושיט את ידו. "אני סר סלרון," הוא הציג את עצמו. "טוב שאתם איתנו."
לחצתי את ידו. "תוביל את הדרך."