דמבלדור הביט למרחקים דרך החלון בעל עיטורי הזהב. זו הייתה שעת ערב מאוחרת- השעה שבה נקבעה פגישתם של דמבלדור והארי לחיפוש ההורקרוקסים. ''פרופסור?'' פתח הארי. ''כן, נערי?'' הפנה דמבלדור את מבטו לכיוון הארי, שישב על הכיסא מול שולחנו והביט בקנרית הכחולה שישבה בכלובה על המדף. ''תוכל לספר לי מדוע קראת לי לכאן?'' הארי שאל והמשיך לבהות בקנרית היפיפיה. ''זאת תדע עוד מעט. האם הקנרית שלי מסקרנת אותך?'' שאל דמבלדור בחיוך קטן. ''כן, מאוד'' אמר הארי ''יש לה שם?''. ''בוודאי שיש לה שם!'' צחק דמבלדור ''שמה הוא קליאופטרה, והיא קרויה כך על שם קליאופטרה המלכה שהצבע האהוב עליה היה זהה לצבע נוצותיה של הקנרית'' הסביר דמבלדור וניגש אל קליאופטרה. לפתע כנפה של הקנרית החלה לעלות באש. דמבלדר הוציא את שרביטו מגלימתו ובלחש אילם שילח מים בציפור הקטנה. האש המשיכה לבעור והתפשטה במעלה כנפה של קליאופטרה המסכנה והצווחת. ''פרופסור!'' קרא הארי בבהלה ''מה אפשר לעשות?''. דמבלדור רץ לכיוון הכלוב, הוציא את הקנרית והניח אותה בעדינות על השולחן בעוד דמעה בודדה זולגת מעינו. ''אין מה לעשות'' הוא הביט בציפור בעודה מתלקחת. ''חבל שהיא לא הייתה עוף חול'' אמר הארי. ''כך היא לא הייתה מתה כשעלתה באש...''. ''למען האמת, הארי, עופות החול כן נהרגים כאשר הם נשרפים, אך כשהם עולים באש כחלק ממחזר החיים שלהם זה לא מסכן אותם...'' אמר דמבלדור. ''אני חושב שנוכל לדבר על הנושא שלשמו באתי בפעם אחרת'' קם הארי מהכיסא וניגש אל דלת המשרד ''כרגע זה לא הזמן הכי מתאים''. ''אתה בהחלט צודק'' אמר דמבלדור בעצב. הארי יצא מהחדר ורץ לכיוון חדר המועדון של גריפינדור כדי לספר לחבריו על המקרה המוזר.