שני קטעים ביום וואו

---

למרות הזמן הקצר שעבר, ראיין כבר הרגיש בשיפור בהליכה שלו. ליתר דיוק, בעמידה שלו. ההרגשה הייתה כאילו הוא מצליח להשעין יותר משקל על הרגליים שלו, למרות שעדיין לא מספיק בשביל להיפטר מהקביים לגמרי. הוא דווקא קיווה שיפטר מהקביים בקרוב. זה נכון שבהתחלה העדיף לא ללכת, אבל עכשיו, אחרי שהוא למד שוב איך ללכת, הוא לא היה כיול להפסיק, והקביים הפריעו לו בכל פעולה - קטנה עד גדולה. זה החל להימאס עליו כבר.
בבית הספר הוא הסתבך פעם נוספת עם המנעול של הלוקר שלו. הוא אף פעם לא הצליח להביא את עצמו למצב שהוא מכניס את המפתח אל תוך המנעול, שלא לדבר על לפתוח אותו בכלל. בזמן הניסיונות הלא מוצלחים שלו המפתח החליק מידיו ונפל בקול קרקוש, והוא נאלץ להתכופף להרימו, דבר שלא היה קל במיוחד. כל הקטע של לרדת למטה היה עוד קל, אבל להתרומם בחזרה? כמעט בלתי אפשרי. כשהרים את מבטו מהרצפה ראה את תיאודור הולך לקראתו, חוטף את המפתח מידו ומכניס אותו למנעול. קול נקישה הדהד באוזניו של ראיין והעיד על כך שהמשימה הושלמה.
המנעול נפתח.
"תודה." ראיין חייך אל תיאודור בהוקרת תודה.
תיאודור האדים כמעט מיד וכיסה את פניו בידיו. "בכיף." הוא כמעט צעק את זה.
ראיין גיחך בבלבול וניסה להוריד את ידו של הנער מפניו. הוא מעולם לא ראה את תיאודור בצורה כזאת, כמו בחור ביישן. תיאודור השתעל בתגובה ולקח צעד לאחור. "אתה טרנסג'נדר?" שאל בלי שוב אזהרה.
הדם קפא בעורקיו של ראיין.
נקישת המנעול הנפתח הדהדה באוזניו.
הוא לא הבין מתי טעה. הוא היה כל כך זהיר בלשון הפניה, וניסה להיזכר מתי הוא היה יכול לטעות כך. כשהבין סוף סוף פניו נהיו אדומים. בבית של תיאודור. זאת הסיבה שהוא היה נראה כל כך מבולבל כשראיין הסתובב אליו חזרה. הוא בטח אמר משהו שלא היה אמור להגיד. הוא הביט במהירות מסביבו. אף אחד לא שם לב לשיחה המוזרה שלהם. "למה אתה חושב ככה?" שאל, ואפילו לא ניסה להסתיר את הלחץ שחש.
"אז זה נכון?" שאל תיאודור בתקווה, "אני לא אשנא אותך או משהו. אני לא הומופוב. הומופוב זאת בכלל המילה הנכונה? אני לא טרנסופוב."
ראיין הרים את ידו מהר בשביל להשתיק אותו. הוא הרגיש כאילו הוא עומד פרוץ בבכי. "אני לא טרנסג'נדר." הוא ראה שתיאודור רוצה להגיד משהו, אז הוא מיהר להמשיך, בקול כל כך חלש שהוא בקושי שמע את עצמו. "אני ג'נדר פלואיד."
הנער הנהן לאט, בבירור לא מבין. ראיין לא היה יכול לעצור את הצחוק. "אתה לא יודע מה זה, נכון?
תיאודור הניד בראשו לשלילה.
"אז עכשיו יש לך שיעורי בית," חייך ראיין והסתובב אל עבר הכיתה. זה היה שיעור מתמטיקה עכשיו, אז הוא ציפה שתיאודור יבוא איתו. כלומר, חוץ מהעובדה הזאת שהוא החזיק את הציוד שלו. זאת בדיוק הייתה הסיבה שהופתע כששם לב שתיאודור לא לידו, ולא מנסה להוציא ממנו תגובה, כמו שתמיד עשה. הוא הסתובב לבדוק מה איתו. הנער הביט ברצפה בריכוז, בבירור חושב על משהו. הוא הזכיר לו את עצמו. בטח ככה הוא היה נראה לעיניו כל הזמן הזה. הוא הרגיש דקירה קטנה בחזה שלו, אבל התעלם ממנה. "תיאודור?"
"תיאו," הוא מלמל בשקט, "תקרא לי תיאו." ואז הוא נשם עמוק לפני שהמשיך לדבר, "אני לא נקוסקסואל."
ראיין חייך, בבירור מבולבל מההצהרה הזאת. הוא היה בטוח שהוא אמר את זה רק כבדיחה באותו היום. "נכון?" זאת הייתה יותר שאלה מאשר אמירה.
תיאו פתח וסגר את פיו במשך זמן שהיה נדמה כמו נצח. בסופו של דבר הוא הצליח לדבר שוב, "אתה הילד שנדרס מול בית הספר, נכון?"
המפתח פתח את המנעול.
ראיין הרגיש איך הדם שואג באוזניו. הוא הביט בתיאו בשתיקה, בבירור בהלם. תיאו, לעומתו, נראה כמו חיה שנלכדה בכלוב, אבל לפני שהספיק להגיד עוד משהו ראיין הנהן, מרגיש את הדמעות מציפות את עיניו. הוא פתח את פיו להגיד את משהו, אבל גוש חנק בגרונו והוא לא הצליח אפילו לנשום. זאת הייתה הפעם הראשונה מאז שהתעורר בבית החולים שמישהו הזכיר את התאונה באוזניו. לפחות לא באופן כל כך ישיר. לפני שהספיק להתאפס על עצמו הוא החל להתייפח, ממש כמו ילד קטן.
הדבר הבא שהרגיש היה החיבוק של תיאו, שכאילו עטף אותו מכל כיוון. הוא שמע קולות ברקע, תלמידים יוצאים ונכנסים מכיתות, אולי אפילו צוחקים עליו, על איך שהוא מתנהג.
קוצר הנשימה התגבר והוא כבר לא הצליח לנשום כמעט בכלל. הוא רק בכה, עד שבסופו של דבר כל הדמעות נגמרו לו.

•••

ראיין שכב ער על המיטה שלו ונזכר בכל הציורים שהיו תלויים על הקיר של תיאודור, כל הדרכים השונות למות בהן. הוא לא היה יכול להוציא מראשו את סיוטי האימים. הוא היה מסוגל לראות בעיני רוחו את הדם זולג מגופו חסר החיים אחרי שקפץ מבניין גבוה, או אולי הדם ינתז על הקיר לאחר שירה לעצמו בראש, או אולי הוא בכלל יבלע כדורים, או יתלה את עצמו.
ראיין השתנק.
אולי הוא יקפוץ מול מכונית נוסעת.
דמעות טשטשו את שדה ראייתו. הוא רק רצה לחזור לאיך שהכל היה קודם ולשנות את מה שעשה.
חבל שהוא לא היה יכול לעשות את זה.