''אריקה!'' קורא איש זקן מפתח אוהל המבחנים.
נערה שחורת שיער וקהת עור ניגשת אל האוהל בגב זקוף ובצעדים בטוחים.
''את האווטאר?'' שואל האיש בפשטות.
אריקה מביטה בו בבלבול. זה המבחן שלה? בשביל זה האוהל הגדול עם העשן הכחול המוזר והפסלים הענקיים?
היא מתחילה לחוש סחרחורת. בחילה תוקפת אותה וכאבים מוזרים מתחילים לצוץ בזרועותיה וברגליה.
לפתע הפסלים מתחילים לצעוד לעברה, אך היא מטושטשת מכדי להבחין בכך.
פסל גדול של רוח הזמן חורק לכיוונה באיטיות. הוא מתחיל להאיץ, וכשהוא עובר את חצי המרחק עד אליה עינייה מתחילות לזהור.
''זו היא! זו באמת היא!'' לוחש האיש הזקן ומביט בה ביראת כבוד.
אריקה מתחילה לרחף. האדמה רועדת והנהר הסמוך לאוהל מתחיל לגעוש.
היא פותחת את גפיה כלפי חוץ ומתחילה לתקוף את הפסל.
תחילה היא שולחת לעברו סלע ענק אשר הוציאה מהאדמה באותו הרגע.
הסלע נשבר עליו אך הוא מעיף את הרסיסים מעליו ותוקף עם מהלכים משלו.
אריקה משלחת לעברו חיצי מים ומשבי רוח עזים המפילים אותו פעם אחר פעם, ולסיום היא שורפת אותו עד יסוד עם אש יוקדת היוצאת מכפות ידיה.
כל הפסלים מתרסקים על הרצפה בחבטה. האיש הזקן מביט באריקה בחיוך. ''את אווטאר'' הוא אומר, קצת באגביות וקצת בשמחה.
לפתע הוא רץ אל פתח האוהל, נעמד על במת אבן שיצר וצועק בקולי קולות: ''מצאנו את האווטאר!!!'' הקהל מריע. האנשים שחיכו בתור נאנחים, חצי בשמחה כי השלום עומד לחזור לעולם וחצי בעצב כי לא הם האווטארים.
האיש הזקן חוזר אל האוהל הגדול ומתיישב מול אריקה המתנשפת. ''מה זה היה?'' היא שואלת אותו. ''זה היה מצב האווטאר. אני הכנסתי אותך לסכנה וכתגובה אוטומתית הגוף שלך הגן עליך'' הוא חייך אליי.
''אם לא הייתי האווטאר, מה היה קורה לי?'' שאלה אריקה. ''הרי לא הייתי יכלה להגן על עצמי באותה צורה והפסל היה מתגבר עליי, לא?''.
''שאלה טובה והגיונית מאוד'' הנהן בראשו האיש הזקן. ''האמת היא, שבשביל זה אני כאן! תפקידי הוא להגן על כל הנערים הצעירים שהם לא האווטארים מפני הפסלים במקרה שהם לא מצליחים להתגבר עליהם''.
לראשונה באותו היום אריקה חייכה. היא התגאתה בעצמה, והתרגשה מהעובדה שהיא זאת שהולכת להציל את העולם מפני הדברים הרעים שעומדים להתרחש.
בדרך כלל היא הייתה רגילה שמציקים לה ותוקפים אותה, אך עכשיו היא הרגישה חזקה, וידעה שאף אחד לא יעז לפגוע בה.
היא פתחה בריצה מהירה אל עבר הוריה הנרגשים שעמדו מחוץ לאוהל וחיבקה אותם בחוזקה. ''אנחנו אוהבים אותך כל כך'' הם אמרו בחיוך ונענו לחיבוקה הנרגש.