The Good Place||אריאל,נחמושה דאסטי באן ונעמי||3.3

אזזז
טופס

שם מלא של הדמות:שרה (אבל לא כמו שרה שאומרים בישראל, כמו שאומרים עם מבטא ושלוש נקודות מתחת ל-ש') מיוריאל בינג
מראה מפורט\תמונה:
1
2
איך היא חושבת שהיא הייתה בחיים {טובה\רעה}: רעה
אופי: די קלילה כי היא מסטולה רוב הזמן, אז גם קצת מרחפת
פאנדומים מלפני המוות: לול לא ממש הבנתי את הסעיף
דרך המוות {רצוי מצחיקה}: ישנה חסרת הכרה בתוך מכונית במקום הזה, נו איפה שמחצים מחוניות מקולקלות\מוחרמות ונמחצה בתוך מכונית.

שם מלא של הדמות: היילי לי ג'ונסון
מראה מפורט\תמונה: 1
[B]איך/ היא חושבת שהיא הייתה בחיים {טובה\רעה}: רעה
אופי: אנוכית לפעמים, יכולה להשתנות מהר, טיפה מגעילה לאנשים ששונים ממנה
פאנדומים מלפני המוות: אנערף, נגיד שטיילור סוויפט, אריאנה, ב99, אופריה, וג'יין.
דרך המוות {רצוי מצחיקה}: הורעלה על ידי חברתה מהתיכון, לא מתה, באה להרביץ לה, ונפגעה מענף, נפלא על המפרקת, שברה אותה ומתה.

שם מלא של הדמות: אמה מרפי
מראה מפורט\תמונה: שיער חום חלק וארוך, עור בהיר, עיניים חומות, גבוהה ורזה, בדרכ הולכת עם חולצות בטן קצרות כאלה וג'ינס קצרצר
איך היא חושבת שהיא הייתה בחיים {טובה\רעה}: טובה
אופי: פאקצה כזאת, סנובית, שנונה (אבל בדרכ לא משתמשת בשנינות לטובה), כשהיא רוצה היא יכולה להיות מאוד נחמדה, מחליפה חברים (כאילו boyfriends) כמו גרביים.
פאנדומים מלפני המוות: כל מיני מפורסמות וזמרות, קצת וואן דיירקשן אבל לא מאוד.
דרך המוות {רצוי מצחיקה}: ניסתה לצלם סלפי ממש טוב לאינסטגרם בטיול ונפלה מצוק.
שכחת לכתוב גיל, אבל היא בת 16

יאללה נתחיל.
--------------
פקחתי עיניים בפתאומיות, "היילי?" פנה אליי איש זקן עם שיער לבן, "בואי, תכנסי!"

אני עושה מקצת לפני שהיא מתה, בסדר?
-------
"אמה!" צועק החבר שלי (לבינתיים, אני כל כך הולכת לזרוק אותו בקרוב), מיילס. "את תיפלי!"
אני מתעלמת ממנו ומרימה את הטלפון שלי לצילום סלפי.
ואז אני מועדת ונופלת לתהום העמוקה. זה הדבר האחרון שאני זוכרת.

התעוררתי במקום זר. לא זכרתי שנרדמתי בו, אבל זה לא מפתיע, לא הייתי צלולה ממש בזמן האחרון.
מה שכן מפתיע אותי, הוא שהמקום מטופח ויפה, לא מקום שהיה סביר שארדם בו.

"היי," אמרתי, "איפה אני?"

הדבר הבא שאני זוכרת הוא שפקחתי עיניים. ישבתי על ספסל, כמו של חדר המתנה.
למרות שזכרתי במעומעם שפגעתי בהמון סלעים וענפים בדרך, שנפצעתי קשה מאוד ושכאב לי נורא, איכשהו הייתי בריאה ושלמה, ולא כאב לי כלל.
ממול לספסל שעליו ישבתי היה שלט ירוק גדול שהיה כתוב עליו "הכל סבבה!" (לא זוכרת איך תרגמו את everythings fine). מוזר.

הי שם ככ נקי. ''אני במרפאה?" שאלתי את עצמי.

"וול, היילי ג'ונסון, את מתה." אמר האיש, הכסא שישבתי עליו היה מאוד נוח, הגבתי בבליעת רוק, "אני מתה?!"

אם הייתי מוצאת את עצמי ככה בדרכ, הייתי מתחרפנת וצורחת ומנסה לצאת מפה. אבל משהו במקום הזה השרה עליי מעין תחושת רוגע...

אני ניגשת אל הדלת היחידה שאני רואה, ולפני שאני מספיקה לפתוח אותה מישהו ככל הנראה פותח אותה מהצד השני, והיא נחבטת לי קלות בראש.

"כן, את מתה." הוא אמר, ככל הנראה מנסה להרגיע אותי, "אבל," התחלתי להגיד אבל הוא קטע אותי ואמר, "לא, ההרעלה לא זאת שהרגה אותך..", "אבל איך אתה יודע בכלל על ההרעלה?" שאלתי

פתאום יצא איש גבוה, מזוקן, וענוב בעניבת פרפר משונה במיוחד מחדר סמוך.
"שלום," הוא אמר. "אמה מרפי, את מתה."
"אני - מה?!"