חכמה בלי גבולות || נועם

[נקמת האלפקה]

רינגוש חמדמד 3>
---------------------------

"את נראית מהמם הערב." אמר דומיניק וקירב את פניו אל פניה.

אמרוד הרגישה את כל גופה נדרך, ולא ידעה מה עליה לעשות. הוא חיכך את אפו בלחייה ואמרוד הרגישה שהיא הולכת למות בו במקום. היא ממש יכלה לחוש את הדם הזורם ללחייה ומעלה סומק.

השעון הגדול צלצל חצות בקול רם שבוודאי גם נשמע מחוץ לגבולות הוגוורטס.

קולות המסיבה נחלשו, ונראה היה שהמסיבה מתחילה להתפזר וכולם חוזרים לחדרי המועדון.

"תלמידים מזורגגים, הגיע הזמן לחזור למיטות!" נשמע קולו החורקני של פילץ'.

אמרוד הרגישה את חום גופו של דומיניק הולך ממנה והלאה.

הוא תחב את הניבים חזרה לפיו ברשלנות, נעמד, ואמר: "כדאי שנזוז. אנחנו לא רוצים שפילץ' ינעל את הדלת הראשית ונישאר תקועים כאן כל הלילה."

אמרוד הנהנה והשניים נכנסו שוב לטירה. הם צעדו זמן מה ביחד עד שהגיע הזמן להיפרד.

"מועדון סלית'רין לא נמצא במרתפים?" שאלה אמרוד בבלבול כאשר דומיניק המשיך יחד איתה לצד המערבי של הטירה - היכן שהיה חדר המועדון של רייבנקלו.

"אה, זה בסדר, את לא צריכה להודות לי." אמר דומיניק והם המשיכו ללכת בשתיקה.

דאמט, אם ג'סיקה תראה אותו מלווה אותי לחדר המועדון יהיו לי הרבה הסברים מטומטמים לספק.

"זה הרבה מדרגות לעלות," אמרה אמרוד בחיוך וקיוותה שהוא יבין את הרמז ולא ימשיך איתה לחדר המועדון.

"כרצונך," הוא אמר וחדל מלפסוע. גם אמרוד נעצרה.

"אז אני מניחה שביי?" היא שאלה.

הוא הרכין אליה את ראשו. למרות העקבים של אמרוד עדיין היה ביניהם הפרש גבהים. הוא החליק אצבעות מתחת לסנטרה בחינניות ואמרוד הרגישה שהיא מתמוגגת.

"לילה טוב." אמר דומיניק. הוא חג על עקביו ושב אל חדר המועדון של סלית'רין.

אמרוד הביטה בו זמן רב עד שחזרה גם היא לחדרה.

--------------------

[רינג]

מגהים!
והידד לפילץ' המזורגג!
פרק מקסים ונחמד ונהדר וכתיבנ מקסימה והידד לפרק המדהים!

[נקמת האלפקה]

רינג אתה מקסים. 3>
ו-חיחיחי, עברנו לשלב הבא, או במילים שלך: "היחסים בינינו השתנו לצמיתות!"
אתה מקסים מאוד והפרק הזה מוקדש לך. 3>
בעצם גם הפרק הבא. 3>
יודע מה? כל הפאנפיק מוקדש לך כי אתה מדהים. 3>

-----------------------------------------

חודש נובמבר הגיע רשמית להוגוורטס.
ענני פלדה מאיימים עיטרו את התקרה של האולם הגדול. רוחות עזות שרקו בחוץ.
העצים ירוקי העד – שעוד נותרו להם עלים – איבדו גם הם את צבעם הירוק, דבר שמילולית לא אמור לקרות. ענפיהם הטלטלו מצד לצד בעוצמה, העלים חסרי הצבע נאבקו להישאר על הענף, מתנופפים ומתערבלים ברוח השורקת.
המשחק הפותח של עונת הקווידיץ', גריפינדור נגד סלית'רין, עמד בפתח.
התחרות בין הבתים היריבים היתה גדולה מתמיד.
ערב אחד, כאשר אמרוד טיילה סביב האגם הגדול והשתעשעה בעודה מדגדגת את הדיונון הענק, היא שמעה שוב את קבוצת הקווידיץ' של סלית'רין הולכת לכיוון המגרש.
"היי אמרוד!" צעקה אליה דמות שלבשה מדי קווידיץ' ירוקים.
היא הניחה שזה היה דומיניק. "רוצה להצטרף אלינו לאימון?" הוא צעק.
"איך בדיוק?" היא צעקה בחזרה.
כן, בשנה הראשונה היה להם שיעור תעופה, וכן, כמובן שהיא הצליחה להמריא. אבל היא לא היתה טייסת טובה כלל וכלל.
"פשוט תבואי," הוא צעק לה. היא ליטפה את הדיונון ליטוף אחרון והוא צלל חזרה למעמקים.
היא רצה לכיוון קבוצת הבנים ומיהרה להדביק את הקצב. מפתיע, אבל נבחרת הקווידיץ' של סלית'רין הכילה רק בנים השנה.
"אנחנו הולכים לעבוד בפרך," אמר לה דומיניק. "ולנצח את גורי האריות ההם."
קולות הסכמה נשמעו מכל עבר.
"אח שלך נמצא בגריפינדור, לא?" שאלה אמרוד את דומיניק.
"כן, וזה לא משנה כלום." הוא אמר והמשיך ללכת. "אנחנו נביס אותם בכל מקרה."
אחיו של דומיניק היה שונה ממנו בתכלית השינוי. הן במראה, והן באופי.
ראשית, הוא מוין לבית גריפינדור, ביתם של אמיצי הלב. הוא היה תלמיד שנה שלישית, ובניגוד לאחיו, לא היה מקובל כל כך.
אמרוד ראתה אותו לפעמים בבית הספר, וגם יצא לה לדבר איתו כשהמשפחות שלהם נפגשו.
היתה לו רעמה דלילה של תלתלי זהב – הוא נראה כמו גור אריות.
"גם הוא משחק בנבחרת הקווידיץ'?" אמרוד שאלה את דומיניק.
"מי זה 'הוא'?" הוא שאל. ניכר כי עבר לחשוב על דברים אחרים.
"אח שלך."
"פחח, נראה לך?! הוא פדלאה כמו אני לא יודע מה. ממש בטטת כורסא מדופלמת."
אז כן, אלברט היה שונה מדומיניק גם בתחום הזה.

[רינג]

חיחיחי
מקסימי!
אאהעהעהעהעעהה
אני מוקדששששששששש 😍😍😍

הידד! בטטת כורסא מדופלמת!
🤩🤩

[נונדו]

יפה ושנון
חיחיחיחיחיחיחי

[נקמת האלפקה]

"דומיניק," התחילה אמרוד לומר. היא ראתה אותו מחייך בשקט כשאמרה את שמו. "איך בדיוק אני יכולה להצטרף לאימון שלכם? לא רק שאני מבית אחר ולא אמורה לעזור לכם לנצח את גריפינדור, אני בכלל לא יודעת לעוף!"
"הו אל תדאגי, אני כבר אמצא משהו בשבילך שתוכלי לעשות." הוא אמר והם המשיכו לרדת במורד הגבעה.
השמש ירדה נמוך אל ההרים וצבעה את השמיים באדום. ענני נוצה שהיו פזורים ברחבי השמיים נצבעו גם הם בגווני אש.
"דיזני, לך למחסן להביא את הארגז עם הכדורים." הורה ארתור בלקווד, שהיה קפטן הקבוצה, וזרק לדומיניק מפתחות באוויר.
"היית פעם במחסן הקווידיץ'?" שאל דומיניק את אמרוד כשהצטרפה אליו.
"האמת שלא," היא ענתה.
הם צעדו עוד זמן מה בשתיקה ואז אמרוד שאלה: "אתה רודף, נכון?"
"אכן," הוא ענה. "הנה, הגענו."
מחסן הקווידיץ' היה צמוד למלתחות. דומיניק שלף את המפתחות ופתח את דלת הארון. הוא הוציא משם ארגז גדול וכבד שהיו בו ארבעה כדורים. הוא הוציא גם מטאטא.
"זה בשבילך," הוא אמר ונתן לה את המטאטא. "מטאטאי בית הספר לא הכי טובים, אבל זה מה יש."
השניים חזרו למגרש כשהם סוחבים איתם את הארגז ביניהם, כל אחד אוחז בידית אחת.
"כולם להתפזר," אמר הקפטן והתחיל לצעוק הוראות לכולם. "זאביני, אתה ולינקולן הולכים לצד המערבי להתאמן עם מרביצן אחד. אני, סמית', בראון וג'קסון – מתאמנים עם המרביצן השני והסניץ'. דיזני, אתה והעלמה פרוסט יכולים להתאמן עם הקואפל. כולם למקומות... עכשיו זה רק חימום קצרצר של עשר דקות, כשתישמע השריקה עוצרים. מובן?"
אמרוד טיפסה על המטאטא שלה וניסתה שלא להחליק ממנו.
דומיניק הסביר לה שהיא אמורה לזרוק לו את הקואפל, והוא אמור לתפוס אותו כמה שיותר מהר, בלי להפיל אותו או לפספס.
"לגריפינדור יש סורק מעולה, אבל לנו יש רודפים מעולים, וכדי להמשיך להיות מעולים עלינו להישאר בכושר מלא." הוא אמר לה.
השריקה של בלקווד פילחה את האוויר ואמרוד זרקה את הקואפל לכיוונים אקראיים ביותר.
היא עצמה ידעה שהסיבה לכך היא שהיא כל כך גרועה בקווידיץ' או בספורט באופן כללי, אבל זה היה אימון טוב לדומיניק.
הוא הפגין זריזות שכמותה עוד לא ראתה. לפני שהספיקה למצמץ הוא כבר חלף על פניה בשריקת רוח חדה וכעבור שניה ראתה אותו בצד השני של המגרש, אוחז בקואפל.
"הנימבוס 2001 האלו ממש מהירים..." אמרה אמרוד בהתרשמות.
הם המשיכו להתאמן עוד, אך אימונם נפסק על ידי הגשם.
"אל תפסיקו לשחק, יש סיכוי טוב שאלו יהיו התנאים גם כאשר נשחק נגד גריפינדור." אמר הקפטן לחברי הקבוצה.
כעבור שעה קלה, הם חזרו לאולם הגדול רטובים ומטפטפים אך מרוצים.
הם הולכים להביס את גריפינדור ביום שבת, ובגדול.

[רינג]

פרק מקסיםםםםםםם

אהבתי ממש את הכתיבה והרעיון כמו תמידדדדד

[נקמת האלפקה]

----------------
תקרת האולם הגדול היתה אפורה בהירה והבהיקה כמו פנינה. המיית התלמידים והמורים המפטפטים, קרקוש הסכום וציוץ הציפורים היו הדברים היחידים שנשמעו, עד שפרופסור מקגונגל נקשה בכפית שלה על כוסה והסבה את תשומת ליבם של כל הסועדים.
"שיעור גילוי העתידות של תלמידי השנה החמישית מתבטל היום באופן זמני. כמו כן, ברצוני להודיע שהמשחק הפותח של עונת הקווידיץ' יתקיים ביום שבת בשבוע הקרוב בשעה עשר וחצי בדיוק. מי שמעוניין – "
בשלב הזה אמרוד כבר הפסיקה להקשיב.
"שמעת מה היא אמרה?" היא לחשה לג'סיקה. "וזאת כבר הפעם השניה השבוע ששיעור גילוי עתידות מתבטל, את חושבת שמשהו לא בסדר עם פרופסור טרלוני?"
"אני לא יודעת... אולי שווה לבדוק מה שלומה?" שאלה ג'סיקה במבט מודאג ונשכה את שפתיה התחתונה.
"נלך לבדוק." החליטה אמרוד.
אוושה קלה נשמעה ומאות ינשופים התעופפו אל תוך האולם הגדול. לילית חומה גדולה נחתה ליד אמרוד וג'סיקה.
"זה בשבילך," אמרה ג'סיקה והושיטה לאמרוד מכתב שעליו היה משורבט שמה.
"אמרוד היקרה," התחילה אמרוד לקרוא בקול כדי שגם ג'סיקה תשמע. "אני ואבא שלך החלטנו לנסוע לחופשה בבולגריה עוד שבועיים, מה שאומר שתתארחי אצל משפחת דיזני במהלך חג המולד. כמובן שאת יכולה גם להישאר בהוגוורטס, אם תעדיפי. שלחי לי ינשוף עם התשובה שלך.
אוהבת, אמא." סיימה אמרוד לקרוא.
"את לא הולכת להישאר בהווורטס, נכון?" שאלה ג'סיקה בתקווה.
"דווקא כן." ענתה אמרוד וקמה מהשולחן. "בואי נלך לבקר את טרלוני."
"את משוגעת!" ג'סיקה השמיעה לחישה רועמת כשעברו ליד שולחן סלית'רין. אמרוד תקעה בה מרפק ושלחה חיוך מאולץ של "אנחנו-ממש-לא-מדברות-עליך" לכיוון דומיניק. "לפספס הזדמנות כזו!"
"איזו הזדמנות בדיוק?" שאלה אמרוד ונעצרה. היא הזעיפה את פניה והניחה את ידיה על מותניה.
"בחייך, אמרוד. את הולכת להיות בבית שלו." אמרה ג'סיקה. הן כבר יצאו מהאולם הגדול.
"נו, וכבר הייתי שם מיליון פעמים. המשפחות שלנו חברות מאז שאני זוכרת את עצמי!"
"כן, אבל הפעם זה אחרת..."
"ג'סיקה! אני לא מאמינה עלייך." אמרה אמרוד והזעיפה פנים שוב. היא התחילה ללכת בצעד מהיר לכיוון המגדל הצפוני.
"קדימה, בואי נברר מה עובר על טרלוני."

[רינג]

מ ד ה י ם !
היידה טרלוניייייייי