שרשור טורניר הקוסמים המשולש, עם מי צריך בכלל כינוי:)

הטופס:

---
אין לי כרגע רעיונות אם צריך עוד משהו תגיד

שם+שם משפחה: אלכס טג'ר
גיל: 15 (?)
ז/נ: ז
בית ספר (הוגוורטס/בובאטון/דורמשטרנג): דורמשטרנג
מראה: גדול יחסית אבל לא מרתיע, מנסה להיות כמו כל שאר התלמידים בדורמשטרנג אבל תמיד יהיה קצת יותר... שונה
רקע (בקצרה): הוא טהור דם והוא חונך לשנוא מוגלגים ומה שקשור אליהם אבל הוא עוד לא נכנס לנושא הזה יותר מדי כי כולם טהורי דם בדורמשטרנג. עכשיו כשהוא מגיע להוגוורטס הוא יצטרך להתעסק עם זה קצת יותר
אופי: דראקו מאלפוי כזה
משפחה: כמו דראקו מאלפוי כזה
בוצדם/חצוי דם/טהור דם: המ נראה לי שכבר אמרתי?

רוצה נעשה שזה לא הטורניר של הארי וסדריק וכו אלא משהו אחרי 27 שנים כזה (2021) כדי שלא נהייה מוגבלים ל-מה שכתוב בספרים?

שם+שם משפחה: קאלה וורן. החברים שלה (אחיה ריף וחברתה מיילי) קוראים לה קאל.
גיל: 15
ז/נ: נקבה
בית ספר (הוגוורטס/בובאטון/דורמשטרנג): בובאטון
מראה: בעלת שיער שחור שמגיע עד הכתפיים, עיניים ירוקות חודרות וצבע עוד שזוף מעט (הטבעי שלה זה חיוור) היא רזה, גובה ממוצע יחסית לגילה ומסתובבת כל היום עם אוזניות. היא לבושה תמיד עם בגדים שחורים ואוהבת אקשן ודרמה. רצינית וקשה להתחבר איתה.
רקע (בקצרה): הוריה למדו שניהם בהוגוורטס בסלית'רין, והם גרו ליד בית הספר. היא הייתה ילדה שמחה ושובבה, אבל כשהיא הייתה בת 7 הם עברו לגור ליד בובאטון והיא נהפכה לסגורה ורצינית. היא הייתה הילדה השונה בבית הספר - אחת מהמעטות שאין להן קשר לוויליה, בעלת מראה שונה, והיא לא הייתה ממשפחה מכובדת מכיוון שהם עברו לא מזמן והוריה לא למדו בבובאטון. בנוסף, היא הייתה הילדה המתוסבכת בבית הספר, זאת שעשתה את כל הצרות והתעלולים, או שהאשימו אותה בכל הצרות והתעלולים. יש לה המון אויבות ורק חברה אחת - מיילי, בעלת אופי שקט וביישן, שונה לגמרי מהאופי העוקצני והמריר של קאלה.
אופי: היא אוהבת ללמוד למרות שמהחיצוניות שלה זה לא נראה ככה. היא טובה בעיקר בלחשים והיא כישפה אוזניות וטלפון מוגלגים כך שהם לא "ישתגעו" ליד קסם. היא סקרנית, יש לה זיכרון טוב והיא מאוד נחמדה לחברים שלה.
משפחה: ההורים שלה הם קרים ומכובדים (מו ההורים של מאלפוי). יש לה אח אחד גדול שאותו היא ממש אוהבת, מרגישה צורך להגן עליו ורק הוא יודע את הסודות שלה.
בוצדם/חצוי דם/טהור דם: טהורת דם

------
סליחה שחפרתי, אני נהנת.
ז/נ זה זכר/נקבה.. וזה אחרי וולדמורט. זה יהיה בשנת 2021.

נו, אפשר לשבש קצת את הקטע עם הגיל?
17 מרגיש לי כזה...
לא נוח במיוחד
שמכירים יותר מדי וזה
--
"איך בדיוק אנחנו אמורים לשתף פעולה בתור יריבים?" שאלתי בעצבנות בסעודת תחילת שנה כשהפטפוטים שאחרי הנאום התחילו. לא חשבתי שמישהו ישים לב אבל פרופסור מקגונגל השתיקה את כולם מחדש והתחילה להסביר על זה שהתחרות באה כדי לגבש אותנו והמטרה היא ההנאה ולא הניצחון וגם הורידו את הדברים המסוכנים מדי ובגלל זה אפשר להשתתף מגיל חמש עשרה ו... לעזאזל! הם עומדים למרוח אותנו שנה שלמה עם טורניר חסר פואנטה? לפחות תהייה לי אופציה להשתתף בו...
--
טוב יצא לי די תקוע קשה להתחיל אופס
וסורי על הדילייי

סבבה, שיניתי ל15:) באמת פחות רציתי 17...
ואיך קוראים לדמות שלך?
נ.ב. יצא דווקא התחלה די טובה.
----
שיחקתי בשערי בעצבנות בזמן שמורה קפדנית בעלת שיער אפור שאסוף בגולגול - שאני די בטוחה שקוראים לה מקגונגל, אם אני זוכרת נכון מהתדרוך - הסבירה לנו שוב את הכללים.
הקשבתי לה בעצבנות בעודה מסבירה מדוע הורידו את רמת הקושי, וניסיתי להתעלם מההרגשה החשופה שתקפה אותי כשהייתי בלי האוזניות.
אני תקועה פה עכשיו למשך כמה שבועות ארוכים בשביל לראות איזו תחרות מטומטמת שמישהו המציא. נאנחתי. אני שונאת את בית הספר שלי.

ערכתי את הטופס
בערך
---
טוב, אני לא אכחיש, הסעודה הייתה נהדרת - הגיוון של האוכל, וההיערכות לפי האורחים, והאיכות שלו, והצורה של ההופעה שלו - לא הבנתי איך הם עושים את זה כי קשה לעשות קסמים עם אוכל אבל לכל מקום יש את הסודות שלו...
אבל החלק הבאמת חשוב היה הסוף של הסעודה כשהוציאו את הגביע. לא חשבתי שהם ישאירו את זה בדיוק במבנה של הפעם הקודמת אבל ככה זה היה נראה. אני יודע שבדרך כלל נמנעים מלהשאיר עוד דברים לאחרי האוכל אבל הפעם רצו להשאיר אותנו מרוכזים. פרופסור מקגונגל התחילה עוד פעם את ההסבר על הטווח של הגיל בקצרה ואמרה שמי שרוצה להכניס את השם שלו מוזמן לעשות את זה החל מיום שלישי. וואו איך ההסתערות שם תהייה קשה, בשביל זה אני אחכה להמשך. ניסיתי להסתכל איך אנשים מסביבי מגיבים לזה, כולם היו נראים קצת מתוחים, במיוחד המורים. קשה לי עוד לעכל את זה שרובו של הצוות היה עד לכל ההתרחשות של הטורניר הקודם. עדיין לא הייתי בטוח בעצמי שזה רעיון טוב להחזיר את הפרוייקט הזה.

הפרופסורית אמרה שאפשר לכתוב את השם מיום שלישי... כבר הרגשתי את המתח באוויר. גיכחתי בשקט. רק פראיירים מתלהבים ישימו את השם שלהם ביום שלישי - גם שעות להידחף וגם השם בתחתית הערימה.
ברגע שהפרופסורית שחררה אותנו הלכתי עם בית הספר שלי חזרה למרכבה. הוגוורטס הציעו לנו לישון אצלם, אבל הם לא מבינים שאין לנו מה לעשות בטירה הקטנה שלהם. נכנסנו למרכבה שהייתה גדולה פי 20 לפחות מבפנים, עם מיטות קומותיים וחדרים קטנים. נכנסתי לחדר הריק שלי - כמובן שאף אחת לא רצתה לישון איתי בחדר - ונשכבתי על המיטה. למרות שהסתרתי את זה, גם אני התרגשתי וחיכיתי ליום של בחירת המשתתפים בתחרות.
עצמתי את עיני ונרדמתי.

איזה סיוט זה, חשבתי, המיונים הקיצוניים של הוגוורטס. אף פעם לא חשבתי שיהיה לי חשוב קרבה בין התלמידים בבית ספר שלי, אבל זה בדיוק מה שהרגשתי אחרי שראיתי את מה שהם עושים עם המצנפת הזאת. הדבר הכי גרוע בעיניי הוא שאתה לא בוחר את מי לעודד אלא שקובעים לך. לפני הסעודה הזאת לא שמחתי במיוחד שאני עומד לישון בחדר ביחד עם עוד ארבעה אנשים, אבל אחרי שראיתי את הפילוג בהוגוורטס כבר לא עניין אותי מי נמצא בחדר שלי. עוד דבר שהרגיז אותי זה היחס שהתלמידים מסביבי - שולחן סלית'רין - נתנו כשהם ראו תלמידים מסוימים. נו באמת. המקום הזה עושה לי רע, אני עוד פשוט אברח מפה ביחד עם עוד כמה אנשים וזהו, רק דבר אחד ימנע ממני לעשות את זה... כן, מחר בערב עומדים להוציא את השמות מהגביע וזה לא משהו שאני רוצה לפספס. במיוחד עם הפוטנציאל הקלוש שלי...
--
המ כן, הקפצתי כמה ימים ><

הסתכלתי על כל התלמידים שישבו ואכלו בהתלהבות, מדברים זה עם זה. הכנסתי לפי באיטיות עוד חתיכה מהעוף.
"מה קורה? מתרגשת?" נשמע לידי קול מוכר.
הסתובבתי בהפתעה.
"מיילי! הגעת בסוף?" עד עכשיו הארוחות שלי היו שקטות. מיילי לא רוצה להשתתף, לכן היא גם לא רצתה לבוא לתחרות. כמובן שאף אחת מבית הספר שלי לא רצתה לשבת לידי, ואת המעטות מהוגוורטס שניסו ליצור איתי קשר דחיתי. אני לא טובה בלפתח קשרים חדשים.
"כן! מתברר שיש עוד כמה בנות שכן רצו להשתתף וננעלו באיזה חדר... אל תשאלי. באו לאסוף אותם במיוחד לתחרות, אז החלטתי שגם אני אבוא," היא אמרה בחיוך.
דיברנו עוד כמה דקות, עד שלפתע נשמע בום חזק וכולם השתתקו.

----
יצא לי קצת מוזר... לא נורא:/

מהשרביט של מקגונגל יצא זיקוק גדול שטס בכל האולם עד שהתפוצץ. כשניסיתי לדבר הבנתי שזה היה אמור להשתיק אותנו. "מדאם מאקסים, מנהלת בובאטון, מוזמנת להוציא את הפתק שיקבע מי יהיה המתמודד מאקדמיית בובאטון!" היא אמרה, כשאולימפה מאקסים התקרבה.

פחדתי להסתכל על הגביע. מדאם מקסים התקרבה באיטיות דרמתית. תמיד חשבתי שהיא יותר מידי חובבת דרמה.
"והמתמודדת מבמת ספרנו," היא אמרה בקולה העמוק, בעודה שולחת יד לקטוף את הפתק מהאוויר, "זאת..." היא פתחה את הפתק באיטיות.
"אני כל כך מקווה שזאת את," לחצה לידי מיילי בעליצות.
"ליארון מאגן?" מדאם מקסים הרימה גבה. "אין לנו שם כזה בבית הספר," היא נאנחה לפתע. "אני מבינה שיש פה כמה תלמידות שחשבו שזה צחוק. כל מי שעשתה זאת - וזייפה שמות בשביל שיהיה לה יותר סיכוי להיבחר, יוצאת מהתחרות."
המוני פתקים עפו לפתע מתוך הכוס ונקרעו לגזרים מול עיני תלמידות בית הספר שלי, שנאנחו באכזבה.
"מה שמשאיר לנו שלושה תלמידות. המתמודדת זאת..." אמרה מדאם מקסים באכזבה מועטה, ותפסה בפעם השניה פתק. היא פתחה אותו באיטיות, ואני ישבתי על קצה כסאי במתח, מודעת לכך שאני אחת משלושת השמות היחידים שנשארו.

לא ממש הקשבתי להכרזה מי זכה מבובאטון, זה לא ממש עניין אותי. אפילו המועמד מדורמש' לא עניין אותי כל כך - אני אפילו לא הגשתי מועמדות! השנה הזאת עומדת לעבור עליי בתוך אונייה וזה רע מאוד ואין לי מה לעשות עם זה. ראיתי את המועמדת מבובאטון רצה לבמה בזמן ששלפו את הפתק שיקבע מי יהיה המועמד של בית הספר שלי. המנהל שלף את הפתק אבל לא שמעתי מה הוא אמר בגלל הרעש שנהיה מסביבי. כמעט הנחתי את הראש עוד פעם על השולחן בשעמום אבל פתאום חמישה אנשים צעקו עליי. לקח לי כמה שניות להבין שזכיתי, זה בלבל אותי מאוד כי לא הגשתי מועמדות אבל הלכתי לאט לכיוון הבמה. "יותר מהר," אמרו לי מסביבי. התחלתי להזדרז עד שהגעתי לשם.

רגלי תופפו על הרצפה והבטתי בחדר הקטן בשמחה מהולה בפחד והפתעה. כעבור רגע הדלת נפתחה ולחדר נכנס נער. הוא היה מבולבל אבל היה ניתן לראות שמץ של יהירות על פניו.
"היי," מלמלתי במבוכה לעברו וחזרתי לבהות באח הקטן, שהאש בערה בו בעליזות.

נכנסתי לחדר הקטן. לא היה לי יותר מדי סבלנות לאנשים אחרים בסיטואציה הזאת, במיוחד אנשים שאני לא מכיר, אבל אחת מהמתמודדים האחרים ניסתה כנראה ליצור איתי שיחה. עניתי לה "היי," קצר והמשכתי הלאה. הסיטואציה המביכה הזאת נגמרה כששלושת המנהלים נכנסו לחדר.
"ברוכים הבאים! מעכשיו אתם -" הם התחילו את הנאום אבל פתאום התחיל רעש חזק מבחוץ. "מה קורה שם, פליטיק?" המנהל של דורמשטרנג שאל בעצבנות. את הזמן שהוא היה עסוק בלצעוק גברת מאקסים ופרופסור מקגונגל ניצלו כדי לצאת להסתכל. הסתכלתי מה שאר המתמודדים עושים.