"אז את חצוית-דם?" "אני... לא יודעת.", לתמר ולי || סלית'רפאף || 16.4.16

[סטפני פוטר]

"רוצו!" הצלחתי לשמוע את הארי צועק אך לא ראיתי אתכם מבעד לעננות האנשים וכדורי הבדולח הנופלים. מיהרתי להתרחק מהמדפים, רצה קדימה כאשר ראיתי תנועות מתרחקות אל הצד השני, מקווה שאספיק להגיע אליהם לפני שיתרחקו יותר מידי תוך כדי שאני מסוככת על ראשי מפני כדורי בדולח נופלים.

[Ohana]

רצנו אל הדלת. הרמיוני דחקה בי למהר ויצאתי.
"קולופורטוס!" השתנקה הרמיוני, והדלת אטמה את עצמה ברעש מוזר ורטוב.
הבטתי מאחוריי בצפייה לראות את כל השאר, אך לא היה שם אף אחד.
"איפה - איפה כל השאר?" התנשף הארי.
"הם בטח טעו בפנייה!" לחשב הרמיוני באימה.
"לא!" מלמלתי, ממהר אל הדלת בהיסטריה, לבי הולם במהירות. עמדתי לנסות לפתוח את הדלת כששמעתי קולות וצעדים מאחורי הדלת. "רגע - תקשיבו!" לחשתי.

[סטפני פוטר]

"תשאירו פה את נוט, תשאירו אותו, אמרתי!" מאלפוי שאג מבעד להמולה. "הפציעות של נוט יעניינו את אדון האופל הרבה פחות מאובדן הנבואה - ג'אגסון, חזור לכאן, צריך להתארגן! נתחלק לזוגות ונחפש, ואל תשכחו להיות עדינים עם פוטר עד שהנבואה תהיה בידינו. את האחרים אפשר להרוג עם צריך - בלטריקס, רודולפוס, אתם לשמאל. קראב, רבסטאן, לימין - ג'אגסון, דולוחוב, לדלת לפנינו - מקנייר, אייברי, מכאן - רוקווד, לשם - מאלסיבר, בוא איתי!"

[Ohana]

"מה עושים?" שאלה הרמיוני את הארי, רועדת מכף רגל עד ראש.
"טוב, קודם כל, לא כדאי סתם לעמוד פה ולחכות שימצאו אותנו," אמר הארי. "בואו מתרחק מהדלת הזאת."
רצנו בשקט, חולפים שוב על פני פעמון הזכוכית המנצנץ בכיוון היציאה אל חדר המעבר העגול. כמעט הגענו כששמעתי משהו גדול וכבד מתנגש הדלת שהרמיוני אטמה מאחורינו.

[סטפני פוטר]

"לשמור מרחק!" אמר קול מחוספס ליד הדלת. "אלוהומורה!"
הדלת נפתחה והשניים נכנסו פנימה.ייחלתי בכל ליבי שאם אתם שם אז תצליחו להתחמק מן השניים.
עברתי בין השורות בדרך אל הדלת במהרה, נזהרת לא להיראות על ידי שאר אוכלי המוות.

[Ohana]

מיהרנו להסתתר מתחת לשולחנות. יכולנו לראות את גלימותיהם עופות רגליהם הנעות במהירות של שני אוכלי המוות.
"אולי הם רצו ישר אל המעבר," אמר הקול המחוספס.
"תבדוק מתחת לשולחנות," אמר קול אחר.

[סטפני פוטר]

"שתק!" שמעתי את קולו של הארי קורא. ראיתי אור אדום מהבהב מתוך החדר ושמעתי נפילה כבדה.
נכנסתי פנימה בלחץ, רואה שאוכל המוות השני עדיין עומד על רגליו וכעת מכוון את שרביטו אל הרמיוני. "אבדה -"
פערתי את עיניי, מתנפלת על אוכל המוות, גורמת לכך ששנינו ניפול על הרצפה.

[Ohana]

"ויולט!" קראתי, מרגיש את לבי מחזיר פעימה. כיוונתי את שרביטי אל אוכל המוות וצעקתי "אקספליארמוס!", אך ידי רעדה כל כך ששני השרביטים שלכם עפו מידיכם וריחפו אל הכניסה אל חדר הנבואות. התחלתי לרוץ לשם במהירות, מזועזע ממה שעשיתי.
~
אבלאבל מה היא עושה שם :')

הודעה זו נערכה ע"י Ohana ב Dec 10 2016, 13:43 PM

[סטפני פוטר]

--- --- --- --- --- --- --- --- ---

רצתי במהרה בעקבות השרביטים, אוכל המוות מלפניי ואתה מאחורי בעוד שאני כמעט ונופלת על רצפת השיש.

[Ohana]

היייי שכחתי איך קוראים לסרט הזהה
לול
~
"שתק!" צעקתי ופספסתי מעט את אוכל המוות. הו אלוהים, אני חייב לשלוט ברעד שלי. סילון האור האדום כבר מעל לכתפו ופגע בארון תצוגה שבתוכו היו כל מיני שעוני חול. ארון התצוגה נפל ונשבר, זכוכיות מתפזרות לכל עבר, אך אז הוא חזר ועלה אל הקיר, מתוקן לגמרי, ושוב נפל ונשבר...

[סטפני פוטר]

גם אני אופסי ??
--- --- --- --- --- --- ---

אוכל המוות חטף את שרביטו מהרצפה ליד פעמון זכוכית מנצנץ. התכופפתי במהרה מאחורי אחד השולחנות בעוד שאוכל המוות הסתובב, מסיכתו החליקה מעל ראשו כך שלא יכל לראות.
הוא קרע אותה מעליו בידו החופשית. "שת-!"

[Ohana]

אני די בטוחה שזה עם ת'ור
~
הכרחתי את עצמי להישאר יציב, מבין שאני עלול לסכן את כולם אם אני אמשיך לא לתפקד. "שתק!" צעקתי, לא נותן לאוכל המוות להשלים את הלחש. הלחש פגע בו במרכז החזה והוא קפא נופל אל תוך פעמון הזכוכית בעוד ששרביטו נופל ארצה ברעש.

[סטפני פוטר]

צפיתי לשמוע חבטה או שלפחות יחליק מן הפעמון אל הרצפה, אך זה לא קרה.
ראשו של אוכל המוות שקע אל תוך הפעמון, כאילו לא היה יותר מאשר בועת סבון. הוא נותר שרוע בגבו על השולחן וראשו בתוך הפעמון המלא רוח מנצנצת.

[Ohana]

"אציו שרביט!" אמרה הרמיוני. שרביטו של הארי זינק אל ידה מהפינה החשוכה, והיא זרקה אותו אליו.
"תודה," הוא אמר. "קדימה, בואו נצא מפה."
התחלתם להתקדם אך אני נשארתי במקומי, לא מסוגל להתיק את עיניי מהמחזה המזעזע שהתרחש מולי. ראשו של אוכל המוות התכווץ במהירות והלך והקריח. השיער השחור והזיפים נסוגו אל תוך גולגולתו, לחייו נעשו חלקות, הגולגולת התעגלה והתכסתה פלומה כמו אפרסק... ראש של תינוק ניצב כעת על צווארו של אוכל המוות שנאבק לעמוד על רגליו, ובעודי צופה בו בזעזוע חזר הראש למימדיו הרגילים. מה עשיתי..?

[סטפני פוטר]

השרביט של ויולט דארלינג 3:
--- ------ ---

נעצרתי בבלבול והסתובבתי כששמתי לה שאתה לא מתקדם איתנו, משתנקת בזעזוע. "מה לעזא-?!"
הארי והרמיוני הסתובבו גם הם, מבולבלים. הרמיוני נראתה מלאת יראה. "זה... זמן..."
אוכל המוות ניער שוב את ראשו המכוער וניסה להתעשת, אבל לפני שהספיק לחזור לעצמו שוב החל הראש להתכווץ ולחזור לינקות.
צעקה נשמעה בחדר הסמוך, ואז קול נפץ וצרחה.