"אני רק השליחה! זה לא שאחזתי בסכין."

[Farseer]

מה? אוי כמה כרובים עומדים לשלם על זה...
"אני לא עושה דברים כאלה," ניסיתי לדבר בקול הכי מרגיע שלי, זה שבו דיברתי עם ילדים צעירים שלא יכלו להבין למה הם צריכים להתרחק מהוריהם "לרוב אני לא יודעת שמישהו עומד למות עד שהוא כבר מת"

[Hayley Atwell]

"את הייתי לי בחלום, אני מוכנה להישבע," אני לוחשת וקולי נשבר, "אני לא האמנתי. חשבתי שזה סתם, חלום טיפשי בלי משמעות! אבל הנה... לא הייתי צריכה להשאיר אותה לבד, אני לא מאמינה..."

[Farseer]

לעסתי את שפתי בעצבנות, הרגל מגונה שמעולם לא הצלחתי להפטר ממנו וניסתי למצוא משהו לומר כדי לנחם את האם. זה משהו שאני אמורה לעשות, לנחם את מי שנשאר מאחור?

[Hayley Atwell]

"למה באת לפה?" אני לוחשת בכאב, פוזלת אל שירה השוכבת על הרצפה ברפיון. אני מבחינה בזוית העין בטלפון הנייד שלה על השולחן, מאיר.

[Farseer]

"הייתי מצפה שהתשובה תהיה ברורה?" נתתי לקולי לעלות מעט בסוף המשפט הופכת אותו להיבריד מוזר של אמירה ושאלה.

[Hayley Atwell]

"את יודעת איך זה? איבדת מישהו בחיים שלך?! מוות! מוגנת מעצמה."

[Farseer]

הטתי את ראשי בתנוחה שקריאל קרא לה גור כלבים מבולבל וניסיתי לחשוב על דרך לענות, זה נכון שמעולם לא איבדתי בת (לא הייתה לי אחת כך שזה היה בלתי אפשרי.) אבל בכל זאת איבדתי אנשים כל הזמן, הייתי אחרי הכל תמיד במצב של מאוחר מדי "אני מאבדת את כולם," משכתי בכתפיי והנחתי שלא תבין למה אני מתכוונת. ואיך היא תוכל? אף אחד לא יכול לדמיין את הבדידות האיומה שלי.

[Hayley Atwell]

"את המוות, למען השם!" אני צורחת והדמעות חוזרות ליזול מעיניי. "את מוגנת מעצמך ובחיים לא הכרת מישהו שחשוב לך! תגידי לי שאני טועה."

[Farseer]

נרתעתי לאחור והרמתי את כתפי בתנועה לא מודעת של התגוננות, לא אהבתי ריבים ולא ידעתי ממש מה לעשות שצועקים עלי, אינטרקציה אנושית לא בא לי בטבעיות.
"לא היה לי מישהו כזה," מלמלתי בקול נמוך "אין לי כל כח הרבה זמן למפגשים חברתיים, בני אדם לא בדיוק מתחשבים ומתים כל הזמן"

[Hayley Atwell]

"בני אדם מתים כל הזמן!" אני צורחת. "ואת באה ואוספת אותם? גורמת לזה בעצמך?! מה את עושה?! מה עשית לה?!" אני מתפרקת ונופלת ארצה, מאמצת את שירה אליי.

[Farseer]

הבטתי מטה על האשה המתייפחת שכרעה בשלולית הדם וחיבקה את ילדתה המתה, מה אני אמורה לומר למישהי שמחפשת אשמים כי היא לא רוצה לראות את האמת שמולה "לא עשיתי לה כלום, אני לא הרגתי אותה."

[Hayley Atwell]

אני פולטת זעקה חלושה. "את חושבת שאני לא יודעת את זה?!" הכל מתערפל ואני לא מצליחה להבין מה קורה סביבי. ביום רגיל הייתי חושבת שהשתגעתי, אך שאני רואה את שירה כך מולי, הכל נראה לא הגיוני.

[Farseer]

"אם את יודעת את זה למה שאלת מה עשיתי לה?" בני אדם הם באמת מעבר להבנה שלי לפעמים "אני באמת רק השליחה," כרעתי לצידה והנחתי מה שקיוותי שהוא יד מרגיעה על כתפה.

[Hayley Atwell]

אני מרימה את מבטי אליה בעיניים גדולות. היא מנחמת אותי עכשיו?

[Farseer]

חייכתי בהקלה, היא עדיין נראתה לא יציבה אבל לפחות הצעקות הפסיקו "אולי כדי שתקומי מהדם ותקראי למישהו לעזור בזה," החוותי בידי על הגופה שהיא אחזה בזרועותיה.