מעשיות השמש והירח || תם

היה היו פעם,
ואולי הם גם עכשיו,
משפחה אחת קטנה,
של אב וילדיו.

האב היה היקום,
וילדים היו לו שניים.
דומים מאוד היו,
אבל שונים - כפליים.

הבכור היה הירח,
לבן ורגוע,
הסתכל על העניינים מלמעלה,
בלי כל שמץ שעשוע.

אחותו הייתה השמש,
קטנה וחייכנית,
אותה כולם אהבו,
ויש שיגידו שהייתה ילדותית.

ביום אחד פתאום,
פרש האב מתפקידו בשמיים,
והשאיר עבודה לילדיו,
עליה עמלו כפליים.

את השמיים היו צריכים להאיר,
בלילה וביום,
והם התווכחו על העניין,
שלא כתמול שלשום.

שניהם את היום רצו להאיר,
ומהלילה להימנע,
אבל נחשו מה,
הם לא הגיעו לשום הסכמה.

השמש התחננה לאחיה הגדול
שייתן לה את היום והאור הידוע,
והוא לבסוף הסכים,
וללילה צעד כנוע.

שם הם נמצאים בשמיים,
מאז ועד עכשיו -
השמש עם אור הבוקר,
והירח - מול פחדיו.

---

בעיקרון דמות מסיפור שאני עובד עליו כתבה את זה אבל זה יצא הרבה יותר טוב ממה שציפיתי שזה יהיה אז החלטתי לפרסם פה
ת׳׳ב?

אוי זה באמת שיר ממש חמוד, יצא לך טוב. אהבתי מאוד את ההתייחסות לשמש ולירח בתור אחים ושהחלטת שהירח הוא האח הבכור, זה די הפתיע אותי וממש אהבתי את זה. אתה כותב מדהים והשיר זורם והחרוזים ממש טובים כמו תמיד, היו כמה מקומות שטיפה פחות זרמו לי מבדרך כלל, אז אולי זה לא השיר הכי הכי טוב שלך עד עכשיו, אבל הוא ממש מצוין לדעתי.

השורה הזו הרגישה לי קצת מאולצת... לדעתי כדאי לך אולי לנסות לשנות אותה, אני סומכת עליך שתמצא משהו יותר מתאים.
ממש אהבתי את הסוף - הוא לא הרגיש מאולץ והצלחת לסגור את השיר בלי לחזור על אותם הדברים, ואהבתי שציינת שהירח מפחד מהלילה.
בקיצור, זה באמת שיר ממש חמוד וממש התחברתי אליו, אני מחכה לקרוא עוד שירים שלך.

אוי זה מקסים, באמת. זה נורא מתגלגל, החרוזים הולכים טוב וחלק, רק מדי פעם יש בעיות קטנות עם זה אבל לא נכנס לפרטים עם זה כי זה באמת נורא שולי, וחוץ מזה לא מצאנו איך לתקן את זה אז אין ממש טעם שנעיר על זה...
בכל אופן, באמת מקסים, החרוזים הולכים טוב והמילים מקסימות, והפיסוק - מדהים! וואו, אנחנו אף פעם לא מצליחות לעשות פיסוק בשירים וזה תמיד לא מצליח וזה, אבל עכשיו? וואו.
בכל אופן יפה מאוד!
הסוף גם כן מאוד מאוד יפה, כאילו... סופי כזה.
באמת מקסים! הרבה זמן לא קראנו משהו שלך, עכשיו אנחנו נזכרות כמה אתה מוכשר 3>