חסר שם||אלכס

שקט.
רגע אחד צרחה ואז הכל נרגע.
הטיפות מהברז מטפטפות על המתכת הקרה,
הרוח נושבת ועוברת בין החלונות, מפיקה צלילי רפאים.
אנחנו כל הזמן שומעים רעש, עד שכשיש רעש חרישי, זה... רק שקט.
פחד.
רגע אחד רגועים ומחייכים, ובשני הכפור ממלא את הגוף.
מרגישים אותו מתגנב ללב ומתיישב שם.
הלב דוהר או דומם בלי סיבה, והתחושה זה מה שנמצא.
הפחד בא, מוצדק או לא, הוא מציף את הגוף ולא מתווכחים איתו.
קור.
הגוף מחומם בצורה טובה, ואז עוצרים והכול קופא.
הפרצוף הסמוק נהיה חיוור, הכל מתחיל להתקרר מהתחושה שמשהו לא טוב.
מעלה יורדת, עוד אחת, ועוד...
צליל מתכת ששורטת קירות, ואז זה מופיע.
שקט.
רגע אחד צרחה מעונה, ואז הכל דומם.

--
טוב, בזמן האחרון אני קצת מידרדרת בכתיבה. אני כותבת קטעים שאני לא רגילה לכתוב, ואין לי מושג אפילו למה הם יוצאים לי ככה מדכאים): שמתי לב שממש קל לי לכתוב מדכא. אשמח לת"ב?

זה ממש טוב, באמת התחברתי לזה למרות שחלק גדול היה לי קצת לא ברור - אני מניחה שזה בכוונה די מעורפל ובאמת העברת את זה טוב. אהבתי את הסוג של מבנה של זה ואת השורות הקצרות והקטועות, וגם התיאורים ממש טובים ועזרו לך לגרום לזה להיות באמת יפה ולגרום לקוראים להתחבר לזה גם אם זה קצת לא מובן.

אני חושבת שכדאי לך כאן אחרי הפסיק להמשיך את המשפט עם עוד כמה מילים שמתארות את הרעש שהטיפות עושות, ואז לשים נקודה בסוף במקום פסיק, זה יותר יתאים כאן ויוסיף לדעתי.

כאן יש לך שגיאת הקלדה - רשמת 'ושבני' במקום 'ושני'.

עוד שגיאת הקלדה קטנה - רשמת 'הלה' במקום 'הלב'.

אני חושבת ש'מחוויר' במקום 'נהיה חיוור' יותר יתאים כאן.

את החלק הזה באמת טיפה לא הבנתי מה הכוונה, אשמח אם תוכלי להסביר לי.
בכל מקרה, זה באמת טוב והתיאורים ממש יפים ואת באמת כותבת מהמם. זה הגיוני שיהיה לך קל לכתוב מדכא, זה יכול להיות יותר קל לפעמים ואת באמת כותבת את זה טוב, אבל אני כן חושבת שכדאי לך לנסות לכתוב גם דברים יותר שמחים - זו בחירה שלך, כמובן, אבל אני מאוד אשמח לקרוא גם דברים שמחים שלך ואני יודעת שתכתבי מצוין גם אותם.
בקיצור, זה קטע ממש יפה ואני מצטערת אם פגעתי ומחכה לקרוא עוד קטעים שלך.