*אזהרה קטנה: יש פה מלא איזכורים לדם ומוות, אז אם זה מפריע למישהו שלא יקרא
שם הפאנפיק: דם מחבר את כולנו
שם הכותבת: שקד
דירוג: R (על אלימות)
שיפ: ג'ן
ז'אנר: אנגסט
מספר מילים: בסביבות 430
ויתור זכויות לסוזן קולינס שכתבה את משחקי הרעב.
ביטוא עצמי.


"חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת, אפס," נשמע קולו של סנקה קריין ברקע, מהדהד בזירה רחבת הידיים. לפני שהיה אפשר להבין מה קורה, הנערה הזריזה הספיקה לחטוף ערכת סכינים ולהרוג באמצעותם שני מיועדים אחרים, בן ובת. היא לא עצרה לחכות ולראות אותם גוססים, את החיים אוזלים מגופם ביחד עם הדם הכהה, שכיסה את רגליה. לא היה לה זמן לחכות, או שהיא תסיים כמוהם.

התמונה התחלפה. הנער ממחוז שלוש גומר להתקין את המוקשים סביב מחסן המזון שלהם, והיא נאנחת בסיפוק. היא לא עומדת לצאת מהזירה בחיים, והיא יודעת את זה. אבל רעב זו לא הדרך שהיא רוצה למות בה. היא רוצה מוות גדול, מפואר, לאחר קרב שיככב בטלוויזיות בכל רחבי פאנם. היא רוצה שיראו את הדם שלה יוצא מגופה יחד עם נשמתה, שצבעו הארגמני שהיא למדה להכיר היטב כבר ביום הראשון ישאר טבוע במוחם של הצופים זמן רב. רעב לא יכניע אותה. אם היא תהיה רעבה, זה רק לדם.

התמונה התחלפה. צווחותיה של גלימר מהדהדות באוזניה הרבה זמן לאחר שהן הסתיימו. היא מצטנפת בתוך עצמה, מוגנת בחשכה אך עדיין לא עוצמת עין, וצופה בתמונה של גלימר מתנוססת בשמיים מעליה.
גלימר הייתה שונה. היא לא רצתה מוות מפואר או גדול. היא רצתה למות עם כמה שפחות כאב, כמה שיותר מהר, כמה שפחות מדמם. היא מסוגלת להבין למה גלימר רצתה מוות כזה; גלימר בלטה בחיצוניות שלה, בשיערה הזהוב ועינייה הבורקות. כנראה שלפעמים היא רצתה קצת להיבלע ברקע, לא למשוך את תשומת לב כולם.
תמונתה של גלימר נעלמה, והנערה נאנחה בשקט. היא רוצה שיזכרו אותה. שיזכרו מי היא, מאיפה היא באה. שיזכרו את המטרות שלה, האמונות שלה. שיזכרו את הדם שלה.

התמונה התחלפה. קרחת יער קטנה, ודם קרוש על העצים ועל הקרקע. היא יודעת שזה הדם של מארוול ורו, והיא יודעת שהדם הזה מייצג שהם נלחמו עד הסוף. שהם כמוה, רוצים שיזכרו אותם, את המטרות שלהם, האמונות שלהם. שיזכרו את הדם הקרוש שלהם באמצע קרחת יער שקטה.

הנער שחור השיער עומד מעליה, אבן גדולה בידיו.
היא קוראת לקייטו, אבל היא יודעת שזה לא יעזור. היא יודעת שזה הסוף שלה, ושזה לא הסוף שהיא רצתה. בלי קרב מפואר, בלי דם. היא יודעת שלפחות הם מככבים במסכים, אבל לא כמו שהיא רצתה.
היא נזכרת במיתות אחרות. מרחץ הדמים, רו, מארוול. כולם היו מיתות מלאות דם, מפוארות, כאלו שיזכרו. והיא? מכה בראש מאבן, בלי דם. מוות שקט.

כשהיא נזכרת בכל האירועים בזירה, היא יודעת שאת המוות המפואר ומלא הדם שלה היא כבר קיבלה. המוות שלה מככב במסכים. היא נלחמה. ראו את הדם שלה.
כי אחרי הכל, חושבת לעצמה קלוב כאשר ת'רש מרים את האבן ומתכונן להנחית אותה, כל האנשים בזירה קיבלו את המוות המפואר ומלא הדם, גם אם זה לא קרה להם. כי הדם בזירה מחבר את כולם.
האבן נוחתת, ופוגעת.