in a heartbeat

[Ella Zoldyck]

״ אמא שלי..., אממ היא רופאה״ אמרתי במבוכה,
״ בבקשה אל תתיחס לזה,אני לא רוצה להיות שוב הבן של״ אמרתי בשקט
״ אפשר בבקשה לשנות נושא?״ שאלתי

[Always and Forever]

"בסדר," הוא מתוק כל כך. "במה אבא שלך עוסק?" בהנחה שיש לו שני הורים, כמובן; אני מקווה שכן, אחרת אצא ממש אדיוט, שוב.

[Ella Zoldyck]

״ אבא שלי פוליטיקאי״ אמרתי לו ,״ בגלל זה אנחנו כאן בשגרירות״ אמרתי

[Always and Forever]

"אה, נחמד." רגע אחד- זה אומר שהוא כאן רק לתקופה קצרה?!

[Ella Zoldyck]

״ אנחנו ניהיה כאן בערך עוד שלוש שנים״ הוספתי,״ ואם תיהיה לי סיבה אולי גם אשאר לגור כאן״ אמרתי בחצי חיוך

[Always and Forever]

"אני רואה שאתה חושב רחוק..." השתעשעתי. כעת כמעט מחצית מהכיתה הצליחה את המשימה של המורה, והיא ביקשה מכל מי שסיים להמשיך לניסוי הבא בספר.
בן של או לא בן של, אני מאוד מקווה שיצוותו אותי אליו בעוד הרבה שיעורי מדעים- מי יודע, אולי אחרי הכל יום שני לא היה אסון גדול כל כך.

[Ella Zoldyck]

״ הניסוי הזה הוא יותר קשה, הוא דורש דיוק ״ אמרה המורה, הבטתי על רשימת המרכיבים,״ שתי דקות, שם את משקפיי המגן״ מילמלתי בעודי מערבב את התמיסות השונות בידיוק בכמות המתאימה, מה שיצר פיצוץ מושלם . כל הכיתה הסתכלה עליי בהלם בעוד העשן מתפזר כלפי מטה בצורה מושלמת ללא פגיעה באף אחד אלה רק מסביב למבחנה.

[Always and Forever]

הבטתי בכל זה בהלם, כמו רוב הנוכחים בעצם.
"יפה מאוד, מר אובראין הצעיר." גם המורה התרשמה, ככל הנראה. "אני בהחלט רואה שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ... נו נו, אולי תנסה ללמוד ממנו משהו לינקולן, ואולי אפילו תעבור את הבגרויות בסוף השנה."
האדמתי כמו עגבנייה, עכשיו אני בטוח בזה.
"היא שונאת אותי.." מלמלתי כשהיא התרחקה והורדתי את המשקפיים המטופשים הללו.

[Ella Zoldyck]

הורדתי את משקפיי המגן שלי והבטתי אליו בחיוך עדין,״ אסור לה לשנוא אותך,היא פשוט רוצה שתעבור את הבגרות, וכך גם אני, ההצעה שלי לשיעורים פרטיים עדיין תקפה״ אמרתי בתקווה שהוא יסכים

[Always and Forever]

"נראה כבר." כל מה שרציתי כרגע היה שהשיעור הזה ייגמר ואני אוכל להתענג במחשבה שלא אראה שוב את הפנים המעצבנות שלה עד לשבוע הבא.
הבטתי בשעון בעצבנות.

[Ella Zoldyck]

הצילצול בא לאחר כמה דקות , כולם התפזרו ויצאו מהכיתה לכיוון הקפיטריה או מקומות אחרים בזמן ההפסקה,
מעניין מה הוא חושב עליי, אולי עכשיו הוא פשוט לא רוצה לראות אותי יותר?, או שהתחבבתי עליו?, אני מפחד.
״ אל תתן לה לדכא אותך״ מילמלתי

[Always and Forever]

"זה בסדר, היא לא סלחה לי על התעלול שעשינו לה בכיתה ט'.." אמרתי ביובש, מבלי לחייך, ומיהרתי לדחוף את כל הדברים לתיק שלי.

[Ella Zoldyck]

״ או״ מילמלתי בשקט בעודי מכניס את הדברים שלי לתיק, התחלתי ללכת לכיוון היציאה

[Always and Forever]

"חתיכת חנון תפסת לך, מה?" נוכחותו של ביל הקפיצה אותי, כי לא הבחנתי כשהגיע. "אל תשים לב אליה, היא רק רוצה להרשים אותו כי הוא הבן של הפרופסור וכל זה."
"אם תשאלו אותי, היא עדיין לא התאוששה מהתעלול שעשינו לה בכיתה ט'." גם כריס הצטרף, אבל הוא לא הבהיל אותי כי ראיתי אותו מתקרב עם ג'ולייט.
"זה גם מה שאני אמרתי..." לחשתי בעצב- הם כבר הסתירו אותו מטווח הראייה שלי.
"אל תדאג בגלל האירי החדש," כריס שם לב את מי עיניי ניסו לאתר. "בוא החוצה, אני חייב לספר לך מה תומאס אמר."
"אמרתי לך לא להתערב!" מחיתי, אבל הוא רק חייך ומשך אותי משם.

[Ella Zoldyck]

׳ גאד, הוא בטח שונא אותי עכשיו׳ חשבתי לעצמי וליבי היה מלא חרטה, אולי הייתי צריך להסתיר את הצד החנוני שלי?, הוא נראה לי כל כך מקבל, לא חשבתי שהוא יהיה מאלה של איכס חנונים.אבל כשיצאנו מהשיעור הוא היה... נראה חסר חיים.
״יפראן!״ קיללתי באירית ( זה אומר לעזאזל )
הגברתי את קצה ההליכה שלי, התחלתי לחפש אחרי תומאס, שכנראה החבר היחידי שיש לי פה והיחידי שיהיה.