העונש || ליהיא

טוב אז התחלתי לכתוב קטע, התחלה של משהו ואם יהיה המשך אני יפרסם אותו כאן.
אשמח להצעות לשם וכמובן גם לת"ב.


"למשרד שלי בסוף השיעור! עכשיו שקט!" צרחה מקפיאה נשמעה מקדמת הכיתה.
גרייסי לא אהבה שמשתיקים אותה, במיוחד כשהיה לה משהו חשוב להגיד כמו עכשיו.
בסוף השיעור היא ניגשה למשרדה של המנהלת, גברת ג'פרסון. הוא היה די גדול בהתחשב בגודלה הצנום. הקירות נצבעו בצבע אדום עז שהסתיר את קילופי הקיר, ותמונות וגביעים שלה פוזרו על המדפים. החדר כולו שולב בצבעים אדום וזהב, צבעים שאותם הגברת ג'פרסון נהגה לכנות כצבעי אומץ ומלכותיות, מה שאפיין את הפכה הגמור.
מקדמת הקיר שממול דלת הכניסה, עמד כסא מרוסס בצבע זהב עם ריפוד אדום עבה ומלפניו ניצב שולחן עץ גדול מלא בטפסים.
גרייסי תמיד התעצבנה מכך שהמשרד נראה שונה לגמרי לפני שג'פרסון באה לפני ארבע שנים ולקחה כמעט את כל התקציב העלוב גם ככה של בית הספר, למשרדה. היו תלמידים שהסכימו איתה, אבל חלקם הקובע והיותר עשיר (יחסית לשאר בית הספר) אהבו את המנהלת מכיוון שנהגה לעזור להם בלימודים ולקבל את בקשותיהם (מה שהכעיס מאוד את גרייסי) והם העלימו עין מהעניין.
היא הרימה את מבטה למרכז הקיר וראתה תמונה גדולה עם מסגרת מוזהבת, של פניה של ג'פרסון. היא לא הופתעה מההבדלים בין הפנים היפות שבתמונה לבין פניה הזקנות. גרייסי הייתה כאן לא פעם ולא פעמיים.
ג'פרסון סימנה לה להתיישב על אחד משני כיסאות העץ שמצידו השני של השולחן. הכסא היה נח (לפחות יותר מהכסאות שבכיתה). הוא עמד יציב ולא התנדנד, וריפוד שכיסה אותו העניק לו תחושת נעימות.
"אנחנו דיברנו על זה כבר עשרות פעמים כך שאין לי מה להוסיף בעניין," היא אמרה, מנסה להסתיר את כעסה. "כרגע אין באפשרותי לסלק אותך מבית הספר, אבל אל תדאגי. יש לי פתרון לזה. פתרון שיגרום לך להתחנן בפניי שאסלק אותך מכאן," חיוך עלה על פניה. היא הייתה כעת מרוצה מתמיד, אבלגרייסי ידעה שהצדק עוד יגיע. וכשהוא יגיע, הוא יהיה בצד שלה.
"כעת תגשי לכיתתך. הוראות מחכות לך על השולחן."
גרייסי יצאה ביחד עם גברת ג'פרסון מהמשרד. היא נכנסה לכיתתה וסגרה את הדלת מאחוריה. הכיתה תמיד הייתה צפופה, אבל עכשיו לא היה בה אף אחד חוץ ממנה והרהיטים כמובן.
כסאות העץ המתנדנדים החומים היו מורמים על שולחנות העץ. בית הספר היה מלא ברהיטי עץ, מה שהזכיר תמיד לגרייסי מבצר ישן.
רוב התלמידים חלמו על כך שיבוא יום אחד והם יעברו לבית ספר עשיר, או לפחות ברמה קצת יותר טובה- בלי כסאות מתנדנדים או קירות מתקלפים, אבל את גרייסי זה לא עניין. היא תמיד ידעה להסתפק במועט.
היא הסתכלה על שולחן העץ שניצב בקדמת הכיתה. היה מונח עליו דף. היא רק הסתכלה עליו, על השורות הארוכות הכתובות בו, והבינה שזה לא הולך להיות עונש קל.

טוב, אני אתחיל בזה שזה קטע מאוד נחמד ותיארת את המנהלת בצורה טובה. העונש נשמע מעניין ואני אשמח להמשך, והצלחת גם לגרום לי לדמיין את החדר של המנהלת - התיאורים שלו באמת הוסיפו. מה שכן, קצת הפריע לי שההתחלה של הקטע הרגישה טיפה כאילו זו לא ההתחלה, כאילו היה משהו חשוב קודם - המנהלת צעקה על גרייסי, אבל לא נתת לנו לראות למה היא עשתה את זה או למה היא בכלל נמצאת בכיתה שלה, וזה קצת הקשה עליי להבין את הקטע. חוץ מזה, היו חסרים לי תיאורים של גרייסי - אמנם כן היו לך תיאורים בקטע, וזה מצוין, אבל את המראה של גרייסי לא תיארת ואני חושבת שזה באמת יוכל להוסיף ולעזור לנו לדמיין אותה אם תוסיפי תיאורים של המראה שלה מדי פעם.

קצת הפריע לי שחזרת כאן פעמיים על המילה 'המנהלת'. אני חושבת שיהיה עדיף אם תחברי את שני המשפטים האלו ותכתבי 'בסוף השיעור היא ניגשה למשרדה של המנהלת, גברת ג'פרסון, שהיה די גדול בהתחשב בגודלה הצנום.'

עוד דבר שקצת הפריע לי, שהשתמשת בקטע די הרבה פעמים במילים 'היה', 'היו' ו'הייתה'. אני באופן אישי לא ממש אוהבת שחוזרים על המילים האלו הרבה, בעיקר כי ברוב הפעמים אפשר להחליף אותן במילים שיתאימו יותר או פשוט לוותר עליהן לגמרי. כאן, לדוגמא, את יכולה לכתוב 'קירותיו נצבעו בצבע אדום עז שהסתיר את הקילופים שבהם, ותמונות וגביעים שלה פוזרו על המדפים.' אני ממליצה לך לנסות לעבור ככה על כל הקטע ולהוריד או להחליף את המילה 'היה' איפה שאפשר.

קודם כל, את יכולה להוריד כאן את ה'היה'. חוץ מזה, קצת הפריע לי שהשתמשת במשפט הזה פעמיים במילה 'לפני', וכדאי לך לדעתי לנסות להוריד את אחת הפעמים. דבר אחרון לגבי המשפט הזה - הפסיק בסוף מיותר.

רשמת כאן 'לא היה להם אכפת', שזה בשפה די נמוכה יחסית לשאר הקטע. היו עוד כמה מקומות שהשתמשת בשפה נמוכה יותר מבשאר הקטע, וזה קצת הפריע לי וקטע את רצף הקריאה. אני חושבת שכן חשוב לשמור על אותו המשלב הלשוני, פחות או יותר, במשך כל הקטע, כי אחרת הוא פחות זורם לרוב וזה די מפריע לקריאה לדעתי. זו בחירה שלך, אבל אני באמת חושבת שכדאי לך לשנות את זה, אפילו ל'לא הפריע להם' במקום 'לא היה להם אכפת', כי זה יתאים יותר לשאר הקטע וזה לא קשה מדי לשנות.

רשמת כאן 'קורה', שזה בהווה, וזה די בעייתי כי שאר הקטע כתוב בעבר. לדעתי את יכולה פשוט להוריד את החלק של ה'כך שלפחות משהו אחד טוב קורה בינתיים.' ולהרחיב עוד על הכיסא.

משהו בדיבור של המנהלת כאן הרגיש לי קצת קיצוני וישיר מדי - אני יודעת שאמרת שהיא מאוד לא אוהבת את גרייסי, ובאמת העברת את זה בצורה טובה, אבל רשמת גם שתלמידים אחרים כן אוהבים אותה, וקצת לא הגיוני לי שיאהבו אותה אם היא מתנהגת ככה לתלמידים. חוץ מזה, נשמע לי קצת לא הגיוני גם שיתנו למישהי שמדברת אל התלמידים שלה ככה לנהל בית ספר. כמובן שזו לגמרי החלטה שלך, אבל לי זה הרגיש קצת לא אמין ככה, ואני חושבת שאם היא תנסה לגרום לה רע בצורה קצת יותר עקיפה, ולא כזאת ישירה, זה ירגיש אמין יותר.

הפסיק השני כאן מיותר.

הפיסוק בשלושת המשפטים האלו קצת הפריע לי, אני ממליצה לך לפסק אותם ככה: 'רוב התלמידים חלמו על כך שיבוא יום אחד והם יעברו לבית ספר עשיר, או לפחות ברמה קצת יותר טובה - בלי כסאות מתנדנדים וקירות מתקלפים. אבל את גרייסי זה לא עניין, היא תמיד ידעה להסתפק במועט.'

המשפט הראשון כאן לא לגמרי הגיוני מבחינה תחבירית לדעתי. חוץ מזה, אני חושבת שאת יכולה לחבר את שני המשפטים האלו - 'היא רק הסתכלה עליו, על השורות הארוכות הכתובות בו, וכבר ידעה שזה לא עומד להיות עונש קל.' החלפתי לך גם את שלוש הנקודות בסוף בנקודה, כי אני לא חושבת ששלוש נקודות מתאימות כאן ממש, ואת ה'הולך' ב'עומד' כי זה יותר מתאים לשאר הקטע מבחינת המשלב הלשוני.
בקיצור, זה באמת קטע נחמד ומעניין ואני מקווה שתחליטי להמשיך. אני ניהנית לקרוא את הקטעים שלך וממש מצטערת אם פגעתי, באמת לא התכוונתי ואני מחכה לקרוא עוד קטעים שתכתבי.