השראה || פורסט

השראה,
היכן את השראה?
נעלמת אל מול עיניי,
חמקת מתוך ידיי.

כמו מים זורמים.
כמו עשן מתפתל.

מסך ריק,
הדף כבר מתפרק
מה ההבדל?
כך אני שואל.

כמו מילה שהתעופפה.
כמו נמלה שהתחפרה.

איך ברחת ממני?
כה נואש אני.
שואל ושואל,
אני את האל.

הידיים רטובות.
המילים זכורות.

כך אני מקונן
על אובדנה של ההשראה.
באירוניה מרובה,
מרסק תבניות.
שובר חרוזים, ויוצר
מחשבה כתובה.


טובבב, אז זה מתיימר להיות משהו טוב, משהו קצת, פילוסופי?
ואירוני, בעיקר בעיקר אירוני.
אדק, אשמח לת"בים!

לילה טוב,
פורסט.

זה בהחלט שיר אירוני וכן, יצא גם טיפה פילוסופי. בכל מקרה, זה באמת נחמד ומאוד ניהניתי לקרוא. אהבתי שמצד אחד כתבת את המחשבות שלך ממש כמו שהן, ומצד שני כן השתמשת בדימויים, מטאפורות וכאלה. בעיקרון אין לי כמעט הערות, רק שני דברים קטנים שטיפה הפריעו לי:

בגלל שזה שיר זו בחירה שלך, אבל אני אישית ממליצה לך להוסיף פסיק אחרי ה'את'.

משהו בדימוי של הנמלה טיפה הציק לי משום מה. מבחינת הרעיון זה בהחלט דימוי מתאים, אבל משהו ספיציפית בחיה הזו פשוט לא הסתדר לי. אני חושבת שאולי יהיה עדיף אם תחליף את הנמלה בחיה גדולה כלשהי, אבל זו לגמרי בחירה שלך ואני כמובן רק אומרת את דעתי האישית.
חוץ מזה באמת אין לי הערות. שיר מצוין ונעים לקריאה, ואהבתי מאוד את המבנה - מבנה די קבוע מצד אחד, אבל מצד שני לא ממש מוגדר. לא יודעת איך להסביר את זה, אבל זה יצא נחמד ומאוד מתאים לרעיון.
בקיצור, זה בהחלט שיר טוב. אני ממש מצטערת אם פגעתי בתגובה ומחכה לקרוא עוד שירים שלך, אתה כותב מוכשר.