משה(נ)ו("ד)

חוי תזהרי ממני

סטיו/אט קונקטנטה

השני שאין לי מושג איך לאיית
הוא יותר טוב

אז מהיום כשאני אומר לך "אט קונקטנטה" אתה גם עונה לי וגם הולך להגיב בשרשור (כי אט קונקטנטה=לך לשרשור בלטינית)

לול
אז אתה תקרא לי,ואני אומר 'לא רוצה'

הי רגע!
תפרסמי פה את הפרקקקקקק

כןכן
זה מותח!

ממנו*

בנ"ק הפ"מים עבר שינוי!
בואו ללמוד על הבנק החדש ועל ההטבות החדשות שנוספו!
לכניסה לחצו כאן!

מה כבר עשיתי?

סטיו/אט קונקטנטה

השני שאין לי מושג איך לאיית
הוא יותר טוב

אז מהיום כשאני אומר לך "אט קונקטנטה" אתה גם עונה לי וגם הולך להגיב בשרשור (כי אט קונקטנטה=לך לשרשור בלטינית)

לול
אז אתה תקרא לי,ואני אומר 'לא רוצה'

אז אני אהרוג אותך

ממנו*

גם

טוב מפרסמת פה ונעלמת לעבודה
אגב עשיתי סגנון קצת מיוחד כזה
קיצר

אחרי
"אתה מוכן לשחרר אותי כבר מהשלשלאות האלה?" שאלה דפי בזעם.
"אני לא חושב." כריס חייך בזדוניות. "האם סבלת מספיק?"
"אתה יודע שזה לא קשור אליי!" היא צעקה, וממש השתדלה לירוק עליו אבל לא כל כך הלך לה. היא רשמה לעצמה לא לעשות את זה, במיוחד כשהיא לא מסוגלת למחות את הרוק מסנטרה. איכס, היא בטח נראית כמו טרול. "שחרר אותי! אני הסיכוי היחיד שלהם!"
"האמנם?" אלכס יצאה מבין הצללים.
"אלכס." דפי החווירה. "איך זה הגיוני? את- את-"
"את מבינה, דפי?" כריס שיחק עם אצבעותיו. "את לא הסיכוי היחיד של אף אחד. אפילו לא של עצמך."
"אלכס, אל תשתפי איתו פעולה!" צעקה דפי בהיסטריה. "אל תעשי את זה! הוא לא הטוב בסיפור!"
אלכס צחקה. "ואת חושבת שאני כן?"
*
לפני
"בוקר טוב," אמרה חוי בשיעמום. "ישנת אתמול?"
"לא." דניאל החזיק את עיניו פקוחות. "אני חושב שהגעתי לרמת טמטום חדשה."
"אני לא יודעת אם זה אפשרי, דניאל," חוי צקצקה בלשונה. "אתה כבר כל כך מטומטם."
"תתנשקו כבר וזהו," אמר מור בעייפות והתיישב ליד דניאל. "לפחות אז יהיה קצת אקשן שהוא לא- איכס, הם מתחילים שוב."
חוי ודניאל הפנו את מבטיהם לדלת הכיתה, שם כריס ובלטריקס התמזמזו וחסמו את הכניסה. הם תמיד עשו את זה. לא היה תלמיד אחד בכיתה שאהב את זה.
"בוקר טוב, כולם!" קראה דפי בהתלהבות ודחפה את כריס ובלטריקס הצידה. "מה נשמע, נחותים שלי?"
"מה עדיף- כרילטריקס או דפי?" שאל דניאל באנחה.
"היא לא כזאת גרועה," אמר מור.
"מישהו פה למד להשתמש בכוחות העל שאולי טמונים בו?" דפי התקדמה במבט זחוח. "לא? טוב, לא נורא."
"היא כן," מחתה חוי. כשיהיו לי כוחות אני אשמיד אותה."
"אם יהיו לך כוחות," תיקנה דפי בחביבות. "אני לא חושבת שלכולם יש כוחות. כלומר, לי בטוח יש, אבל-"
"דפי!" צעקה בלטריקס.
"אוי, לא," נאנחה דפי.
"לא דוחפים אותי סתם ככה בלי עונש!"
"לא?" שאלה דפי בתקווה.
"הו, ממש לא," אמר כריס. "גם לה יש כוחות, שכחת?"
"אני הצלחתי לרחף אתמול..." אמר דניאל בשקט.
"אתה תמיד רחפן, זה לא חדש לנו," גיחכה חוי.
"מה את אומרת ניקח את זה החוצה, בלוש?" הציעה דפי.
"בלוש?!" הזדעזע כריס.
"אני לא אתפלא אם פתאום תאבדי את הכוחות שלך." בלטריקס ליקקה את שפתיה. "בואי נצא."
"לא יוצאים!" המורה בדיוק נכנס לכיתה וחסם את דרכה של בלטריקס. "יש עכשיו שיעור."
דניאל כבר הניח את ראשו על ידיו. "תעירו אותי אם אני מתחיל לרחף," הוא אמר בעייפות.
"היי, המורה," אמר מור. "תגיד, זה נכון שכוחות הטוב נחלשים לאחרונה? ואם כן, האם זוהי הסיבה לכך שחלק מבני הכיתה, כמוני למשל, כבר די גדולים אבל עדיין חסרי כוחות?"
המורה נראה מסתייג. "תראה, מור," הוא אמר והוציא טוש מהתיק שלו. "גם אם נראה שלאחרונה כוחות הרשע משתלטים קצת יותר מבדרך כלל, זה לא אומר שהצד שלנו נחלש. ובאשר לכוחות, התבטאות כוחותיו של אדם היא עניין אישי, לא דבר שנובע מהצד אליו הוא שייך." עיניו פנו לרגע להביט בבלטריקס וכריס בדאגה. כולם ידעו שלמרות שהם לומדים בבית הספר הזה, רוב הסיכויים שבסופו של דבר יעברו לצד הרשע. לא בגלל העוגיות, למרות שאם דפי תעבור לצד הרשעים- זה בהחלט יהיה רק בגלל זה.
זה לא סתם ביטוי, כמובן. כולם יודעים שלכוחות הרשע יש עוגיות מדהימות. לא משנה כמה גיבורי על ניסו לגנוב את המתכונים שלהם- אף אחד לא הצליח עד עכשיו.
אחרי השיעור הגיע זמן השיעורים המעשיים, שנעשו בקבוצות קטנות לפי רמת הכוחות.
"את חושבת שאנחנו נהיה הראשונות לצאת לקרב?" שאלה דפי את אלכס.
"כנראה." אלכס נראתה לחוצה. "אני יודעת שהכוחות שלי עובדים מעולה בשיעורים והכל, אבל אני חוששת שברגע האמת אני פשוט אקפא."
בלטריקס נחרה בבוז. "אני חושבת שברגע האמת, אשמח לקטול אותך בעצמי," אמרה בעודה משייפת את אחת מציפורניה, כך שהייתה חדה במיוחד. דפי ואלכס לא הבינו איך היא לא נחתכת מזה.
"מוזר שלשתינו יש יכולת ריפוי ואנחנו הראשונות שהצליחו לגלות את הכוחות שלהן, נכון?" אלכס חייכה. "ככה אפילו אם מישהו מהחברים שלנו ייפגע ולא יוכל להגן על עצמו, אנחנו נהיה שם."
"אז איך את מסבירה את בלטריקס שמסוגלת לחתוך דברים עם האצבע?" אמרה דפי בשקט. "בלי צורך בציפורן הסכין שלה."
"לניתוחים?" הציעה אלכס.
דפי חייכה. "ניסיון יפה," אמרה.
*
הווה
"כואב לי הראש," אמרה חוי ועיסתה את רקותיה. "זה אמו לכאוב ככה?"
"בהתחשב בעובדה שכמעט נהרגת לי מול העיניים, כן," אמר דניאל, עדיין בהלם ממה שקרה רק לפני רגע.
"מניחה שאני חייבת לדפי את חיי, מה?" היא חייכה חיוך קל. "מי היה מאמין."
"את חושבת שהיא בסדר עכשיו?" שאל דניאל בדאגה.
"היא יודעת לדאוג לעצמה," אמרה חוי בביטול. "אל תשכח שיש לה יכולת ריפוי עצמי."
"בכל זאת." הוא ריחף כמה סנטימטרים כדי להיטיב לראות מה שקורה בעיר מתחתיו. היה קשה לקלוט דברים מראש הגג. "אני מקווה שהיא תהיה בסדר."
"מי יפגע בה? בלטריקס נפלה."
"את לא יודעת את זה," אמר דניאל בשקט.
חוי הפסיקה לעסות את רקותיה לרגע. "אוי לא, איפה כריס?"
הדם אזל מפניו של דניאל. "חוי, חייבים ללכת למצוא את כריס לפני ש-"
"למה אתה מתעכב? תטיס אותנו מפה!" קראה חוי ותפסה את זרועו בחוזקה.
"את מכאיבה לשריר שלי," התלונן דניאל.
"אין לך שרירים, אתה חלשלוש מסכן."
דניאל נאנח. חיים בסכנה, עולם במלחמה, חוי עדיין לא תפספס הזדמנות לרדת עליו. הוא טס למעלה, כשחוי דבוקה לזרועו. "לאן?" שאל.
"תוריד אותי אצל טהר, אני אזעיק עזרה. בינתיים אתה חפש את כריס."
הוא עף במהירות הבזק לכיוון חורבות בית הספר. "זה הדבר האמיתי," הוא אמר. "מי היה מאמין שזה קורה."
עשן היתמר מעל מה שפעם היה המקום שדניאל שנא כל כך, והיום התגעגע אליו יותר משחשב שאי פעם יתגעגע אליו. כשהתקרב הוא הרים את צווארונו, כך שכיסה את פיו ואפו. "המצב פה חמור משהיה כשעזבנו!" הוא קרא לכיוונה של חוי.
הם נחתו בקומה השלישית, שקירותיה היו פרוצים לגמרי. "איפה טהר הייתה?" שאל דניאל בלחץ.
"אני אמצא אותה, אתה לך בינתיים למצוא את כריס." חוי דחפה אותו ביד אחת כשהשנייה מכסה את פיה. "אין זמן!"
"בסדר, ניפגש פה כש... בעצם, פשוט נעשה את מה שאנחנו צריכים לעשות וזהו." הוא הסתובב והתכוון לטוס משם במהירות, כששמע את חוי מאחוריו.
"דניאל?"
"כן?"
"אל תמות. כלומר, בבקשה."
דניאל חייך. "אני לא יכול להבטיח שום דבר."

סטיו/אט קונקטנטה

השני שאין לי מושג איך לאיית
הוא יותר טוב

אז מהיום כשאני אומר לך "אט קונקטנטה" אתה גם עונה לי וגם הולך להגיב בשרשור (כי אט קונקטנטה=לך לשרשור בלטינית)

לול
אז אתה תקרא לי,ואני אומר 'לא רוצה'

אז אני אהרוג אותך

יש
לפחות באופן דרמתי?
תמיד דמיינתי את ההתאבדות שלי בתור התאבדות דרמטית...

אז אני אלך

ממנו*

גם

אוקיי
מה כבר עשיתי הפעם?
מבטיחה שלא אני זאת שאכלה את המאפינס

מה כבר עשיתי?

את לא הולכת

ביי

בנ"ק הפ"מים עבר שינוי!
בואו ללמוד על הבנק החדש ועל ההטבות החדשות שנוספו!
לכניסה לחצו כאן!