משה(נ)ו("ד)

כריס עם 6 שעות שינה בממוצע בלילה מאז תחילת השירות
כמעט חצי ממה שצריך כדי לתפקד טוב
מבינה את הבעיה

אנחנו חייבים להגיע למאה!

יצא הפרק השני?!

אחרי
"שמעת על הגברברים של דפי?" שאלה טהר.
"כמובן, אני אחד מהם." ראיין השתדל לחייך, אבל זה קשה כשחצי מהפרצוף שלך נפוח. "כלומר, לא שזה עדיין קיים."
"מה זאת אומרת?" התפלאה טהר. "למה לא?"
"כריס... עבר צד, אני חושב?" הוא גירד בעורפו. "אני לא בטוח מה קרה שם, אבל מאז הפיצוץ עם בלטריקס, לא ראיתי לא את כריס ולא את דפי."
"אוי, ראיין," נאנחה טהר. "אני לא חושבת שכריס אי פעם היה בצד שלנו."
ראיין הביט בה בדאגה. "אני חושב שכן, טהר. אני חושב שהוא פשוט מבולבל."
"בעצם... מבולבל?" ראיין הצביע על הצד הנפוח של פניו. "הוא עשה לי את זה."
טהר החווירה. "לא. הוא... אוי, ראיין, חשבתי שפשוט נכנסת בקיר!"
"חשבת ש-" הוא כמעט נחנק. "מה?! אנחנו באמצע מלחמה ואת מניחה שנכנסתי בקיר???"
"סליחה, סליחה! פשוט- תמיד בבית ספר היית קצת קלאמזי ו-"
"את רצינית???"
"מצטערת," היא אמרה בשקט. "לא התכוונתי ל... אוף, אני טיפשה."
ראיין נבהל. "לא, לא, את ממש לא טיפשה! זה רק- קצת הופתעתי, זה הכל."
"כל כך הרבה דברים קורים ושום דבר לא וודאי!" היא יבבה. "אין לי מושג מי מהחברים שלי חי או מת, אני לא חושבת כמו שצריך, אני-"
הוא הניח אצבע על שפתה, והיא השתתקה מייד. "כשאנחנו חיים בכזה כאוס," הוא אמר בשלווה. "דעי שתמיד יש לך אותי. גם אם אני נכנס בקירות."
היא חייכה. "אוי, ראיין, אין לך מושג כמה זה-"
בום! היא לא הספיקה לסיים את המשפט.
לפני
"תראה משהו מגניב," אמרה סיוון והחוותה בידה לכיוון הזבוב. "אתה רואה שהוא עף בהילוך איטי?"
"נמ... מגניב..." דניאל אפילו לא פקח עין.
"זה מאוד מגניב," אמר אורי בחיוך. "כיף לך שאת מפתחת את הכוחות שלך."
דפי צקצקה בלשונה. "יפה, יפה, יש התקדמות..." היא אמרה בהתנשאות ממקום מושבה. "כל הכבוד, שיבי."
סיוון חייכה.
"אל תתני יד להתנשאות שלה!" מחה אורי.
"למה לא?" סיוון היתממה. "יש לה סיבה, לא?"
"כן... אבל...." הוא הפנה את מבטו אל אלכס. "תעזרי לי פה."
"מנסה להקשיב בשיעור," אמרה אלכס בשקט. "די להפריע."
"אוי, אורי, גברבר חמוד שלי, גם אתה עוד תקבל כוחות." דפי חייכה.
אורי בהה בה, מוטרד בעליל. "גברבר... שלך?"
"שלי," אישרה דפי. "כבר החלטתי מי יהיו הגברברים שלי כשנצטרף למלחמה."
"ולמה שנהיה ה..."
"תראה," היא נשענה קדימה, לכיוונו. הוא ישב לפניה בכיתה. "אני אספק לכם ריפוי בכל עת, ואתם תילחמו למעני."
"רגע!" מור, שישב לידה, הפנה את מבטו אליה. "קודם כל, מה זה למענך? את מוסיפה עוד צד במלחמה? דבר שני, לזה התכוונת כשאמרת שאני גברבר שלך?"
"כן," אישרה דפי בתמימות. "למה אתה מופתע?"
"כי..." מור לא מצא מילים. "שמישהו יגיד משהו."
"אנחנו באמצע שיעור!" ליחששה אלכס בכעס. "סתמו כבר!"
"סליחה..." אורי הסתובב חזרה במקומו, דפי נשענה חזרה לאחור ומור המשיך לבהות בה, מבולבל מאוד.
טהר צעקה בבהלה לפתע.
"טהר? התעוררת בפתאומיות?" שאל המורה.
"לא ישנתי!" היא מחתה. "שמעתי קול בתוך הראש שלי!"
"למחלקה הפסיכיאטרית, הקש אחת," אמר מור.
"אני לא משוגעת!"
"אלה הכוחות שלה, כסילים," אמר כריס במורת רוח. "היא קוראת מחשבות."
"לא, אלה לא מחשבות," היא אמרה בשקט.
"אז טלפתיה." כריס חייך אליה.
עיניה של טהר התרחבו. "גם אתה?"
"כולם יכולים לשדר אלייך, את יכולה לשדר אל כולם," הוא אמר. "אמא שלי טלפתית."
"מה הקול ששמעת, טהר?" שאל המורה בסקרנות.
"שמעתי... לא לסמוך עליך?"
"אני מבין..." המורה הפנה את גבו אל הכיתה ובהה בלוח. "מוזר, כנראה מישהו מנסה לפלג ביננו."
"מי יודע שיש לה כוחות טלפתיה?" שאלה חוי. "זה לא קצת מוזר?"
המורה פנה להביט בה. "זה מאוד מוזר."
הווה
דניאל לא ידע לאן הוא עף, הוא פשוט עשה את זה. המעבר בין הבניינים, שחלקם בערו, לא היה קל. במיוחד לא כשראיין הופיע מולו בפתאומיות.
"היי, גברבר," אמר ראיין בהפתעה.
"אני עדיין מתכחש למועדון הזה," אמר דניאל והסמיק. "וממתי אתה יכול לעוף?"
"מסתבר שיש לי כמה כוחות," אמר ראיין. "נחמד, לא?"
"אתה לא ממש טוב בתעופה." דניאל עף קצת לאחור. "אתה קרוב אליי מדי."
"אולי אני רוצה להיות קרוב?" חיוכו של ראיין התרחב.
"אה... אני..." דניאל צנח כמה סנטימטרים באוויר. "ראיין, אני לא..."
"אתה בטוח?"
"במאה אחוז. נראה לי."
ראיין צחקק. "במאה אחוז זה לא נראה לי," הוא אמר והתקרב עוד יותר אל דניאל. "אנחנו במלחמה, אני לא רוצה לאבד אותך."
"אל תדאג, נוכל לדבר על הכל אחרי המלחמה."
"תמיד כל כך אופטימי." ראיין התקרב אליו עוד יותר, ודניאל נרתע. "אבל בוא נחזור לעניינים- שמעת על בלטריקס?"
דניאל הנהן. "אני לא יודע כבר למה להאמין," אמר. "אבל חייבים למצוא את כריס."
"כמובן." ראיין הביט סביבו. "מי שימצא אותו יביא אותו אל בית הספר?"
"אני לא חושב שאנחנו מסוגלים להביא אותו לשום מקום," אמר דניאל בייאוש.
"אז ננסה." ראיין רכן ונתן נשיקה חפוזה למצחו של דניאל, לפני שהוא הספיק להתרחק. "סליחה. אתה פשוט כל כך מדהים." הוא עופף משם במהירות.
דניאל מחה את מצחו, ורק חשב על חוי.

וואי תיכון איפה התקופה הזו

יש meme שמצחיק אותי כל הזמן


מה התקופה בה ישנת הכי הרבה?
ואז תמונה של אולטרסאונד של תינוק

יאפ זה בעמוד הקודם

אמת כואבת אה

13 משתמשים.

כריס עם 6 שעות שינה בממוצע בלילה מאז תחילת השירות
כמעט חצי ממה שצריך כדי לתפקד טוב
מבינה את הבעיה

מבינה
אתה יודע שאני לא כזו.. מספיקים לי 3 שעות ואני ערנית שכזה

כן/לא
עזרה
פשוט תאמרו באקראיות

כמה בא לי לישון

היי

מה נסגר. לכו לישון

מה זה לישון

חחחח ראיין אתה הסקסי בסיפור כאילו