"איפה אנחנו?" "כאן. זה לא ברור?", עם שיר

[חתול הצ'שר]

התיישבתי על הריצפה בכניעה.
"את לא זוכרת שום דבר?"

[פרח נתתי לנורית]

"למה שאני לא אזכור, שריף?"

[חתול הצ'שר]

"את זוכרת!" קראתי בשימחה וחיבקתי אותה.

[פרח נתתי לנורית]

חייכתי חיוך מובך.

[חתול הצ'שר]

"אז לאיפה אנחנו הולכות עכשיו?" שאלתי.
------
יש כזה דבר לסיים שרשור?

[פרח נתתי לנורית]

"לפנימייה שלנו, נראה לי. שנוכל לחיות חיים רגילים."
-----------
נופ. אפשר פשוט לנטוש אותו.

[חתול הצ'שר]

"ונקים יחד הגנות כדי שלא יוכלו לתקוף אותנו"
--------
רוצה שנגמור אותו? נעשה להם איזה סוף נחמד ככה וננטוש

[פרח נתתי לנורית]

"אלא מה. איפה הפנימייה? רוצה שנקים פנימייה חדשה?"
--------
אולי נמשיך? הגענו כבר ליותר ממאה...
ורוצה שנפתח שירשור חדש בשביל הכיף?

[חתול הצ'שר]

"בסדר" אמרתי. "בואי נלך לחפש עוד אנשים כמונו ויחד נקים אותה".
-----
יש לי מלא שרשורים כבר...

[פרח נתתי לנורית]

"ואנחנו נהיה מנהלות הפנימייה הכי נחמדות שהיו כאן!"
--
לא נורא..

[חתול הצ'שר]

"נכון" הסכמתי איתה.

[פרח נתתי לנורית]

"נביא ילדים מיוחדים כמונו ונשמור עליהם מכל משמר!"
----------------------
אז רוצה שירשור?

[חתול הצ'שר]

"איך נקרא לפנימייה?"
---------
לא כל כך

[פרח נתתי לנורית]

"פנימיית ש"מ לחיים טובים יותר?"

[חתול הצ'שר]

"רעיון טוב"