המוות שלו זה קצת יותר מדי.
====


לשבת מול המסך עם דמעות בעיניים,
לנגב את הטיפות, ולהחזיר למקום את המשקפיים.
למצמץ ולהסתכל שוב על הכתבה,
"מת האיש, שנהפך לאגדה".

העיניים מתצמצמות וקוראות את הכתוב
מהסוף להתחלה, ואז שוב.
הידיים פותחות את הקובץ בו מצורפת התמונה,
ואי שם את מרגישה קצת מתה בתוך התודעה.

ויש שם בפנים משהו שמרגיש קצת מעורער,
הרי הוא בן אלמוות, אם הוא ימות זה יהיה מוזר.
הוא הקים ויצר כל כך הרבה אנשים,
גיבורים,
לכל אחד מהם סיפור חיים.
ועוד איזה אחד, היית יכול לשקוע בקומיקס אחד במשך שעות,
את הסרטים היית מתחנן מההורים לראות בלילות.
בלי להפסיק.

דמעה נופלת. והנה עוד אחת.
טיפות בודדות, הופכות לנהר.
את מרפה את היד אשר לפתה בחולצה,
ונותנת לה לתופף על הברך במהרה.

בתמונה שאת בוהה בה,
הוא נראה כל כך אמיתי.
עם ההומור בעיניים וחיוך גדול,
זה לא נראה לך הגיוני, שאדם כזה יפול.
עם שיער אפור ומשקפיים מגניבות,
עם מיליון ואחת מעריצים ומעריצות.
כי יש משהו קצת בלתי תפיס,
בכמות ההומור, היצירתיות, והכישרון שיש באיש.
באיש מת.