אשמח לת"בים :)
~~~
ככל שהנפילה יותר ארוכה, כך גם ההתרסקות הרבה יותר מכאיבה.
ככל שאתה נופל מגובה רב יותר ויותר, כשאתה מתרסק, זה שובר
ולהיות פיזיקאי - אני לא מתיימר, אבל כל חוק פיזי פוסק ואומר, שככל שתיפול יותר ויותר, כך גם רמת הכאב תתגבר.
אני אוהב אותך. אני רוצה עתיד איתך, אני רוצה את העתיד המושלם, את החלום האמריקני, את כל הדברים שמכרו לי שנים בסדרות נוער וסרטי דיסני ודרמות, אני רוצה את כל העתידים שנתנו לי לדמות בסימס! כן, אני רוצה את הבית הגדול, ואת המשפחה המושלמת: שני בנים, בלי בת, אני לא צריך בנות. הגיע לי עד כאן עם כל הפות.
אני רוצה שנטייל בכל העולם, ונראה את הכול ואת כולם, ונכיר מיליון אנשים, ונראה מיליון מקומות, ונצטלם בהמון אתרים ויהיה לנו הכי כיף שיש. ונחזור לארץ, ונמצא מקום להתיישב, ונמצא לנו דירה יפה וספה חומה מזעזעת, שתהרוס לנו את כל הסלון ואת כל העיצוב, אבל היא נוחה וכיפית ומנחמת אותי כשאני עצוב אז אנחנו נשמור אותה. והיא תהיה נוראית. והילדים שלנו יפצירו בנו להחליף ספה, אבל אנחנו, לא, לא נחליף אותה, אנחנו נשאיר את הספה הזאת. את הספה המחורבנת הזאת.
אני רוצה שנשכב על הרצפה באמצע הלילה, באיזה שלוש בבוקר, עם בקבוקי יין ומסביב, קלפים של פוקר, אחרי שהחברים שלנו באו לבקר, ושיחקנו ודיברנו ושתינו והם הלכו לפי שעה, אז עכשיו אנחנו סתם שוכבים על הרצפה, רק אני ואתה, ומדברים, ותוהים אם יש לנו משמעות ואם זה בכלל חשוב, ואם זה בכלל משנה, ואם זה משנה, אז כמה זה משנה? ואיך משנה? ומה פה משתנה? איך אני משתנה? מה קורה?!
ואני רוצה להירדם בזרועותיך בארבע בבוקר אחרי שדיברנו המון זמן. לישון, בידיים שלך. ולהתעורר עם הגב אליך, להסתובב ולהסתכל עליך, ולקלוט שאתה ער לפניי כי השעון הביולוגי שלך מדויק כמו שעון שוויצרי, בעוד השעון הביולוגי שלי אינו קיים.
אני רוצה להסתכל עליך ולהרגיש הכי חשוב בעולם. ושיזדיינו כולם.
וגם אנחנו.
אני נהנה, גם אתה נהנה? אני מהרהר ותוהה אם אפשר ליהנות איתי.
אני רוצה לנשק אותך, ולהתעורר כשאתה לצדי.
אני רוצה להיות בטוח, אני רוצה לדבר דרך שתיקות, אני רוצה שנהיה כל מה שאנחנו יכולים להיות.
אך ככל שאני נופל מגובה רב יותר, אני אישבר
חזק
ויכאב לי
נורא
ואם אנחנו נהיה ביחד במשך כמה שנים
אם אנחנו נהיה ביחד מספיק זמן בשביל להיות מאורסים, אולי אפילו נשואים, אולי אפילו עם ילדים, זה זמן שאנחנו נופלים, ואם בסוף ניפרד?
הנפילה נמשכה לכל כך הרבה זמן, ולהתרסק לרצפה יהיה כל כך כואב.
אני מפחד.
אני מפחד שיישבר לי לגמרי הלב.
אני מפחד שככל שהנפילה תהיה יותר ארוכה, כך תכאב יותר ויותר המכה, ואולי כדאי להקדים לה תרופה, מהר, לעצור את הנפילה לפני שאני נופל על הרצפה
כי מה אם הכול יתרסק?
מה אם הכול יתפרק, רק בגלל טעות שעשיתי?
מה אם הכול ייזרק לפח בגלל משהו שהוא אשמתי, ואך ורק אשמתי, כי הרי בעולם שלי, אין שום דבר אמיתי, ואם הנפילה יותר ארוכה, כך תכאב יותר המכה, ואני לא רוצה שהיא תכאב.
אז לפעמים אני חושב שכדאי שניפרד כבר עכשיו.
אני מפחד ליפול. אני מפחד כל כך. ואני רוצה איתך עתיד, אני רוצה להיות איתך תמיד, אני רוצה את כל מה שאנחנו יכולים להיות. אני פשוט מפחד ממה שעלול לקרות.
ככל שאפול יותר ויותר, כך רמת הכאב של ההתרסקות תתגבר.
אבל, אתה יודע, אולי זה לא חייב לקרות.
מה אתה אומר שנבנה מדרגות?