שלושת המוסקטרים, לשלושת המוסקטרים. 3>

[חתול הצ'שר]

מהרגע שדיאנה אמרה לו את זה, והשודדים התחילו ללכת אל הדלת, קלטתי שהתוכי של הקפטן לא מפסיק להסתכל עלי. העין שלו, כמו כל ציפור אחרת, היינה נמצאת בצד ראשו ולכן רק עין אחת שלו הסתכלה עלי, ובכל זאת ידעתי שאני מי שהוא מתמקד בה.
התוכי פשוט לא זז.
"על מה אתה מסתכל?!" צעקתי פתאום וקמתי מהרצפה באגרופים קמוצים. כמה שודדים הסתכלו עלי בהפתעה, ולפני שמישהו מהם הספיק לעצור אותי, קפצתי אל עבר התוכי. כמעט הגעתי אליו, ואז הרגשתי את חוד חרבו של הקפטן מונחת על גרוני.
"אל תזוזי" הוא אמר באיום.
אוף, תוכים.

[Darth Hader]

בהיתי בקאנה והאטתי את הקצב כדי להגיע אליה.
"אממ... תגידי - מה קרה שם עם התוכי?"

[Young Royals]

יופי. הפיראטים בדיוק במצב שאני רוצה.
קבוצה קטנה ירדה למטה לחפש את היין, שבכלל מוחבא בסיפון.
קבוצה אחת בוהה בקאנה, וקבוצה אחת ליד הפיראט הראשי שלהם, מחכה לפקודה.
ירדתי למטה לאט ובשקט, והפתעתי את הקבוצה הקטנה שהיו בגבם אלי. ניצלתי את היתרון והתחלתי להילחם נגדם. אני לא רוצה להגזים, אבל קטלתי אותם כמו זבובים. או כמו דברים שיותר קל לקטול, כי גיליתי שזבובים הם ממש קשים להשגה. שלא לדבר על להרוג.

[חתול הצ'שר]

נשמעו קולות מלמטה, והיה די ברור שיש שם מלחמה.
"היי, רגע, איפה הפיראטית העצבנית?!" שואל בכעס המפקד, ואז הוא התחיל ללכת אל הכיוון שאליו הלכה הקבוצה הראשונה.
ניסיתי לעשות את הדבר היחיד שיכולתי לעשות - קפצתי לו על הרגליים. הוא מעד, התוכי עף מכתפו ואז הוא נפל בחבטה על הרצפה, ועלי.
בחיי שהוא היה כבד.

[Darth Hader]

הלכתי בעקבות דיאנה אל המדרגות.
היא ניצלה את יתרון הגובה שלה כדי לקטול את הפיראטים שירדו למטה.
"צריכה עזרה?" שאלתי, והנפתי את החרב שלי, שהייתה מלוכלכת עכשיו גם מדם, וגם מצ'יטוס.

[Young Royals]

"הפסדת את כל הכיף" ציינתי

[חתול הצ'שר]

"רד - מ - מ - נ - י" אמרתי בחוסר נשימה, ואז הקפטן קפץ על רגליו, שלף חרב משום מקום והצמיד אותה לגבי.
"תקשרו אותה" הוא סימן לפיראטים האחרים. "אנחנו צריכים בת ערובה."
"כן קפטן" הן אמרו, ואחד מהם הוציא חבל. כל עוד השפיץ של החרב היה מונח לידי לא אמרתי מילה, ונתתי להם לקשור את הידיים שלי.

[Darth Hader]

"דיאנה, תיזהרי!" קראתי, ושיספתי עם חרבי פיראט שלא באמת היה שם, רק כדי להרשים אותה.
למראה מבטה הספקני, משכתי בכתפי ואמרתי, "העפתי אותו למטה."

...

סליחהסליחהסליחה.
הייתי צריך להמשיך כבר ממש מזמן ושכחתי מזה.
יש לכן זכות מלאה לכעוס עליי.

[Young Royals]

"שמונה אחד לטובתי" ציינתי בחוסר חשק, ועליתי חזרה לסיפון, בכוונה לקטול את כל השאר.

[חתול הצ'שר]

אוקיי זה היה מצב מעצבן, כי אני הייתי קשורה ולדיאנה ודולפין נשאר כל הכיף.
"היי, אולי תשחררו אותי לפני שאתם מנצחים?" קראתי לעברם. הקפטן נתן לי מבט מרושע וכיוון אליהם את החרב.
"תתכוננו להפסיד" הוא אמר להם.
"תתכונן להיות מושפל בפני כל החברים שלך" אמרתי. "השניים האלה הולכים לכסח לך ת'צורה!"

[Darth Hader]

"אממ..." לחשתי לדיאנה. "נראה לי שקאנה בצרות."
הצבעתי לחברתנו למסע, שהייתה קשורה לתורן וצרחה על הקפטן חם המזג.
"שנעזור לה?" הצעתי.

[Young Royals]

"אלא אם כן אנחנו רוצים את כל הכיף לעצמינו. והרי האנוכיזם לא שולט בנו, נכון?"

[חתול הצ'שר]

"אתם מוכנים להתחיל להילחם כבר?" קראתי לעבר דולפין ודיאנה. "אני מתגעגעת ליין שלי."

[Darth Hader]

"גם אני מתגעגע אליכן..." אמרתי, וחייכתי בעצב.
ושתיכן פרשתן.
אני נשארתי המוסקטר האחרון.
כך עמדתי לי והשקפתי בעייפות אל הנוף מהספינה האגדית... והנטושה.
אף אחד מהפיראטים שתקפו אותנו כבר לא היה שם.
אף אחד...
גם דיאנה וקאנה נעלמו.
נשארתי אני, לבדי.
נאנחתי חרישית, פתחתי את שקית צ'יטוס הדולפינים האחרונה שנשארה.
ואכלתי. פשוט עמדתי ואכלתי, משקיף אל הנוף, ומתגעגע לזכרונות אבודים.
לשיר ולרות.

[spiderkid]

צונזר