על שמחה וחיוכים || שקד

[פרח נתתי לנורית]

לא פרסמתי משהו בפורום הזה איזה שנתיים (ולא בהגזמה), אבל הנה אני חוזרת. קטע ראשון לאתגר כתיבה של נובמבר. בהצלחה לי.

---

טינג!
התקבלה תמונה חדשה, מאת: טיסנים מנייר 3>

לירי חייכה אל מסך הטלפון. היא מצאה את עצמה מתחילה לחשוב על זה שהחיוכים הקטנים האלה אל הצג קורים לאחרונה הרבה יותר, וזה רק גרם לה לחייך עוד. מן שרשרת בלתי נגמרת של שמחה. אז היא פתחה את הודעה מטס, לפני שהיא תיכנס למחשבות עמוקות על שמחה וחיוכים ותשכח בכלל מה התחיל את הכל. גם זה קורה לה הרבה לאחרונה.

היי, מותק! היה כתוב מתחת לתמונה. סידרתי את המחסן שלנו, ותראי מה מצאתי!
אל ההודעה הייתה מצורפת תמונה של סקייטבורד קטן, מאובק, שנראה היה שעבר עליו הרבה. מתחת לכל הלכלוך והסדקים, לירי הצליחה לזהות את הסקייטבורד הסגול שהיא העניקה לטס במתנה ליום הולדת שש.

אין מצב, כתבה לירי בחזרה. איך מצאת את זה? הייתי בטוחה שזרקת אותו לפני שנים!

התשובה לא איחרה לבוא. גם אני. מסתבר שלא.

לירי צחקקה מעט, והחיוך עלה על שפתיה שוב. היא אפילו לא שמה לב מתי הוא נעלם, אבל היא אהבה להרגיש אותו חוזר. החיוך היה אפקט שהתלווה לכל השיחות שלה עם טס - היא פשוט שמחה לשמוע ממנה, לדבר עד השעות הקטנות של הלילה ולשכוח שיש יבשת שלמה שמפרידה ביניהן.

באוי לבקר כבר בישראל, אני מתגעגעת, היא הקלידה במהירות.

היי, זו את שעזבת את אנגליה. בואי את לבקר.

אני תמיד באה לבקר!

נקודה טובה, כתבה טס והוסיפה אימוג'י צוחק. עדיין, אשמתך.

אשמת ההורים שלי אם כבר.

מה שתגידי, ליריקה. דרך אגב, מה שלומם באמת? ומה שלום טום?

לירי גיכחה מעט למראה ההודעה. הקשר בין טס לטום תמיד הרגיש לה כמו סרט נעורים ממוצע - מישהי שמתאהבת באח הגדול של החברה הכי טובה שלה מילדות. היא ידעה שטס עברה את התקופה הזו אחרי גיל אחת עשרה, אבל עדיין אהבה להקניט אותה על זה.
החיוך של לירי התרחב בזמן שהיא הקלידה את ההודעה.

אין לך חבר או משהו כזה?

אויש, תסתמי כבר.

גם אני אוהבת אותך 3>

לירי עצמה לרגע את עיניה, וראתה בעיניי רוחה את טס מגלגלת עיניים וצוחקת בו זמנית. התמונה הייתה כל כך מציאותית, כל כך חיה, ולירי ידעה שזה בדיוק מה שקורה בחדר הקטן והמבולגן של טס במרחק חמש שעות טיסה ממנה. היא הכירה אותה יותר מדי טוב בשביל לא לדעת.
כשיא פתחה את עיניה, היא ראתה שתי הודעות חדשות מטס.

ואני בכלל חשבתי שאני לא הטעם שלך בנשים. נו, טוב.
אמא שלי קוראת לי לארוחת ערב. נדבר מאוחר יותר?

נדבר. ואת באמת לא הטעם שלי! את מציקה מדי בשביל זה.

לירי סגרה את הטלפון, והניחה אותו על השידה הקטנה והלבנה שלידה. היא נשכבה על המיטה שלה, בוהה במאורר התקרה שהסתובב לאיטו.
הקשר שלה עם טס תמיד היה מיוחד. הן היו החברות הכי טובות מאז שטס עברה לרחוב שלה, כשהן היו בנות שלוש. הן גדלו ביחד, הלכו לאותו בית הספר, היו בלתי נפרדות. גם עכשיו, שבע שנים אחרי שלירי עברה לישראל, הן שמרו על קשר - דבר שהיא בקושי הצליחה לעכל. לירי של גיל עשר לא הייתה מאמינה לזה שהן ישארו בקשר אחרי המעבר, אבל זה קרה. אם כבר, המעבר רק חיזק את הקשר שלהן, הראה להן שגם המרחק לא יכול להפריד ביניהן.
חיוך עלה על פניה של לירי. לפני המעבר היא לא חייכה הרבה. אחרי המעבר היא חייכה אפילו פחות. המפגש הראשון שלה עם טס אחרי העלייה לארץ העלה לה את החיוך מחדש. טס לימדה אותה לחייך שוב, להפיק את הטוב מהמעבר לישראל. וזה בדיוק מה שלירי עשתה.

צפצוף נוסף נשמע מכיוון הטלפון של לירי, אבל היא לא טרחה לבדוק אותו. טס, חברות שלה, סתם קבוצה רנדומלית - מי שזה לא יהיה, הוא יצטרך לחכות. לירי התחילה לחשוב על שמחה וחיוכים, והיא לא התכוונה לצאת מעולם המחשבות שלה בקרוב.

[Farseer]

ואנחנו מצטערים על זה שלא כתבת.
לפחות אני.
אוי יקירה איזה כותבת נהדרת את.
ממש נהנתי מהקטע אפילו שקצת לא ברורים לי הזמנים (הן בנות שבע עשרה?). ממש ממש אהבתי את הקשר בינהן ואני לגמרי משפפת אותן (שקט, מותר לי) ובכללי זה כזה מקסים. אני גם ממש אוהבת את הנושא שבחרת של קשרים וחברות ממרחק, זה נושא ממש מעניין שאני ממש אשמח לקרוא עליו עוד.
אבל אבל כן, קצת לא ברור. היא מתייחסת כמה פעמים לזה שהיא מחייכת כאילו זה משהו חדש אבל אם היא מכירה את טס (וואו אני רוצה הסבר לכינוי הזה) הרבה שנים מה נשתנה? זה מבלבל.
בכל מקרה, מחכה ממש להמשך!
הו הו! ולטיפה יותר תיאורי מראה!

[Saturn]

מקסים מקסים מקסים!
אני חייבת המשך, מתי הוא יהיה?!
לגמרי הצלחת להעביר את ההתרגשות והפרפרים בבטן שלירי מרגישה כשהיא מדברת עם טס. הייתי ממש רוצה לדעת לאן זה יתפתח. טס בקטע של בנים? בנות? שניהם? משהו יכול לקרות ביניהן? מקווה שכן :)

דלפי - בנוגע למה שכתבת על החיוכים: אני חושבת שזה משהו שהיה חדש עבור לירי כי כנראה רק לאחרונה היא התחילה להרגיש את הרגשות האלה כלפי טס, שהם מעבר לרגשות של חברות רגילה. לפי מה שהבנתי, בגיל 10 לירי עברה לגור בישראל. בגיל 10 החברות עדיין תמימה ואין רגשות שהם מעבר. כנראה שעם השנים, וגם עם הכניסה של לירי לגיל ההתבגרות, הרגשות התחילו להתפתח, ולכן פתאום כל החיוכים האלה חדשים לה.
זו ההשערה שלי (שקד, תקני אותי אם אני טועה).