היה ככ קשה לכתוב את הדבר הזה, וזה אפילו לא היה קשור לאתגר :(
דרך אגב הדבר הזה שאתם חושבים שהוא שגיאת הקלדה הוא לא שגיאת הקלדה D:

---

תיאודור פתח את דלת חדרו, נותן לחתול שלו לחמוק פנימה בין רגליו. הוא הסתובב ופרש את ידיו בגאווה. "ראה, החדר שלי!"
ראיין, שעמד מול תיאודור, הציץ אל תוך החדר מעבר לכתפו. היה ברור שהוא לא חש בנוח עם כל השחור שמסביב, ובכל זאת הוא נכנס פנימה והביט מסביבו. מבטו קפא על הציורים שהיו תלויים ברחבי החדר.
תיאודור התיישב על הרצפה, נותן לחתול להישכב על ברכיו, וניסה להבין על איזה מהציורים ראיין מסתכל. היה קשה מאוד להחליט מהזווית שלו, אבל זה ככל הנראה היה ציור של איש קו אדום שעומד על גג של בניין גבוה. "מה דעתך?" שאל בחיוך, גאה מאוד מהציורים שלו. לא היה ספק שראיין אוהב אותם.
"אני לא יודעת," מלמל ראיין בהיסח דעת. תיאודור הרים גבה לנוכח התשובה, אך לא אמר כלום. כנראה שהוא לא אוהב את הציורים שלו אחרי הכל. הוא היה צריך להוריד אותם לפני שחשב על להזמין אותו בכלל. ראיין התיישב על הכיסא שמול שולחן הכתיבה והניח את הקביים בצד.
תיאודור הרגיש בחרדה קלה עולה בלבו. "אתה אוהב חתולים?" שאל בלי לחשוב, במיוחד בגלל שמייפל גרגר בהנאה על ברכיו. על מה עוד הוא אמור לחשוב במצב כזה?
ראיין הנהן בתשובה.
תיאודור חייך בהקלה לפני שהתחיל שוב לדבר, "זה מייפל," אמר והרים את החתול בידיו, "הוא החתלתול שלי. אבל הוא הרבה יותר מסתם חתול. אם היה מותר להתחתן עם חתולים הוא כבר ממזמן היה בעלי, למרות הפרש הגילאים המטריד מאוד בנינו." הוא השתתק לכמה שניות לפני שהוסיף, מלא בתקווה, "אני נקוסקסואל."
חיוך קטן עלה על פניו של ראיין, ותיאודור החל להירגע. "אתה הרגע יצאת מהארון מול מישהו שפגשת לפני כמה ימים," ציין הנער, "אמיץ מצדך."
תיאודור קיווה שהוא מצליח להסתיר את האכזבה שחש. "הנטיות המיניות שלי הן חלק ממני, ומי שלא מקבל את זה צריך להישרף בגיהנום," ענה בפשטות והניח את הגור על הרצפה. החתול התקרב אל ראיין בהיסוס והביט בקביו בסקרנות.
היה ברור שראיין לא הרגיש בנוח עם הנושא הזה. הוא הביט בחתול שניסה לגעת בקביים והתעסק בידיו בעצבנות ניכרת לעין.
תיאודור נאנח לפני ששינה נושא, "מה אתה אוהב לעשות?" שאל.
"לשחק במשחקי וידיאו," ענה ראיין במהירות, ואז סומק עלה בלחייו. "זה... זה לא מפריע לך, נכון?" שאל בהיסוס.
תיאודור הביט בו בבלבול. "למה שזה יפריע לי?" שאל.
"סתם, ככה," מלמל ראיין והביט ברצפה. בבירור לא היה לו נוח בחדר הזה. היה ברור שלצבוע את החדר בשחור היה רעיון רע, למה הוא חשב על זה מההתחלה? תיאודור ניסה להרגיע את החרדה הגואה בו. זה היה רעיון גרוע להציע לו לבוא בכלל. למה שהוא יעשה דבר כזה בכלל? ברור שראיין הסכים לבוא רק מתוך נימוס.
"מה קרה לך ברגליים?" ניסה את מזלו שוב, בתקווה שהפעם הוא יענה.
ראיין הביט ברצפה בריכוז, בבירור מנסה להחליט אם לענות לו או לא. בסופו של דבר הוא נשאר בשקט.
תיאודור נאנח, "אתה לא צריך לפחד. אני לא אספר לאף אחד. מה זה היה, ניסית להתאבד?" הוא כבר היה מסוגל לראות את הסצנה בעיני רוחו. אולי הוא קפץ. חוץ מהצליעה שלו היו לו עוד צלקות על הגוף. אולי זה יסביר למה הוא נעץ מבט דווקא בציור הספציפי הזה.
ראיין הניד בראשו והוציא את תיאודור ממחשבותיו. אז הוא לא ניסה להתאבד. "אז מה קרה?" שאל תיאודור. הוא כבר הרגיש חסר סבלנות. הוא רצה לדעת מה זה הדבר הזה שהנער מסתיר ממנו.
במקום לענות, ראיין התרומם לעמידה וסידר את הקביים שלו מתחת לזרועותיו, מפחיד את מייפל שבדיוק רחרח את הקביים, ועכשיו נשף בכעס ורץ להסתתר מאחורי תיאודור. "אני הולך," אמר לפני שיצא מהחדר וטרק את הדלת מאחוריו, משאיר את החתול ואת תיאודור ההמום בפנים.
תיאודור קם והלך להתבונן בציור שצייר, זה שראיין הביט בו. זה היה אחד מבין סדרה קצרה של ציורים בהם רק אנשי הקו היו אדומים. הדבר הבא שהבחין בו היה הציור שלידו. ציור של איש קו אדום מול מכונית שחורה שרק גלגליה אדומים.
בחילה עלתה בגרונו כשהבין את מה שקרה. הייתה לו הרגשה שהוא בכל זאת יודע מה ראיין חיפש בכביש באותו היום.