הפנים שלו||ריין, אתגר חודש הכתיבה

[the faceless old woman]

היום עבר על לוקאס בשינה עמוקה. הוא היה מותש מאירועי היום הקודם וניצל את ההזדמנות הראשונה שבה קיבל מעט שקט בנימנום על הספה הרכה שבביתה של נערת הזאב.

לוקאס פתח את עיניו בשעות אחר הצהריים המאוחרות. החושך הספיק להשתלט על הרחובות ומקור האור היחיד היה מנורה שהפיצה אור צהוב עמום במרכז הסלון. על הקירות הוצמדו טפטים צבעוניים שהחלו להתקלף ושטיח אדום עם דוגמאות של פרחים כיסה את רוב הריצפה. דלת עץ כבירה הייתה ממוקמת בצד אחד של הקיר. מצידו השני היה פתח שככל הנראה הוביל לשאר הבית. שיחות שדובריהם היו רחוקים מכדי לפענח את דבריהם נשמעו ביחד עם מקורות שונים של צעדים.

לוקאס לקח לידיו את הכרית עליה נרדם וחיבק אותה. הוא מיקם את ראשו מעל הכרית ועצם את עיניו. מסיבה מסויימת הוא הרגיש רגוע כפי שלא הרגיש זמן רב. ראשו לא כאב ונשימותיו לא האיצו. קצב פעימות ליבו לא היה מהיר במיוחד. כל הדברים האלו גרמו לקצוות פיו להתעקל מעלה. הוא כמעט ושכח איך זה להרגיש כך.

רעש של חריקה נשמע ולוקאס פתח את עיניו. אן עמדה בפתח למסדרון. היא לבשה בגד שחור שהבליט את עורה השחום, בעוד הצללים כיתרו את פניה וגרמו לה להראות בוגרת יותר ממה שהיא.

לוקאס קם לעברה במחשבה שזהו הדבר הכי קטן שיכול להעיד על כבוד כלפייה. היא הכניסה אדם זר אל ביתה ונתנה לו לישון בו כל היום, בלי לשאול למה התערב באותו הלילה ובלי לדרוש משהו בתמורה, אפילו לאחר שראתה את ניביו. לוקאס לא ידע אם זה מעיד על טיפשות יתר או על ביטחון רב מידי.

"אתה לוקאס, נכון?" מבלי לחכות לתשובה היא המשיכה. "זה לוקאס."

לוקאס התבלבל. הוא לא הבין למה היא אומרת לו את זה, הוא הרי ידע שהוא לוקאס. הוא קלט אדם נוסף נכח ליד אן. הוא ישב על כיסא גלגלים והסתכל על לוקאס בראש מוטה הצידה. לוקאס לא יכל לבחון כמו שצריך את כולו, מפני שחושך שרר בהמשך הבית, אבל הוא יכל להבחין בגופו הגברי של אותו אחד.

ראשו של האיש הנהן. "היי."

לוקאס הגיב בנפנוף קטן. הוא לא דיבר מחשש שקולו עדיין לא התייצב. הוא לא רצה להביך את עצמו מול מארחיו.

אבל בכל זאת הוא היה חייב. לוקאס כחכך בגרונו כמה פעמים. "בוק-" הוא עצר בעצמו. לוקאס השפיל את מבט במבוכה וגירד את עורפו. "אה... תודה על האירוח."

למזלו קולו לא יצא נמוך או גבוה מידי. אבל האיש בצללים עדיין צחק קלות ואן גיחכה. "השעה עוד מעט שבע בערב." העירה. לוקאס הסמיק קלות.

"אנחנו צריכים לדבר על החוקים של הבית הזה." המשיכה. "ומה מותר לך לעשות ומה לא."

"מה זאת אומרת?" אמר לוקאס בשנייה הראשונה בה לקחה אן אוויר. היא פתחה את פיה בשביל לענות ולוקאס חיכה לתשובה בקוצר רוח.

"אם אתה רוצה אתה יכול להישאר פה כל עוד אתה לא עובר על כמה כללים." אן אמרה בהנפת יד פשוטה. האיש שלידה התקדם עם הכיסא קצת קדימה והושיט את ידו ללוקאס ללחיצת יד. לוקאס לא היה מוכן לזה וצעק בבהלה.

הוא הפסיק שנייה לאחר מכן, כאשר הבין מה נמצא מולו. אדם בשנות העשרים המוקדמות לחייו ישב על כיסא הגלגלים החלוד מעט. זוויות ראשו היו חדות והוא היה נראה כמו אן רק גדול וגברי יותר. אחר מההבדלים היחידים היה שבמקום שתי עיניים חומות גדלות, איפה שהייתה אמורה להיות ממקומת העין השנייה, משקע שחור החזיר ללוקאס מבט. במקומות אחרים בפנים ולאורך היד נראו חתכי סכין. מסביב לעין הייתה צלקת ארוכה שהעבירה את הסבל שאותו הבחור בוודאי הרגיש באותם רגעים בהם העין פורקה מגופו.

לוקאס השתנק. "שיט, סליחה. סליחה." הוא חזר על אותה מילה כמה פעמים עד ששמע את הבחור מצחקק קלות. "סליחה." שקטה נוספת ברחה מבין שפתיו של לוקאס. הוא לא העז להיישיר אליו מבט.

"זה בסדר." בקולו של הבחור נשמעה עיווית צחוק קטנה. "זה קורה כל הזמן."

לוקאס הרים אליו מבט מזועזע. "זה הופך את זה לבסדר?"

"זה הופך את זה לרגיל וחסר חשיבות." הבחור אמר. כשחייך לוקאס קימט את מצחו. חיוכו היה נראה אמיתי אבל עם זאת כל כל מזוייף. "דרך אגב, אני אית'ן."

הפעם לוקאס היה זה שהושיט את ידו ללחיצה. "אני לוקאס."

"שמעתי." אית'ן אמר ולחץ את ידו. התנוחה הזו גרמה ללוקאס להסתכל על ידו השנייה של אית'ן ולהבין שכל מפרק כף ידו ומטה לא היה. בחילה גאתה בבטנו של לוקאס והוא הרגיש שהוא עומד להקיא.

"מה עבר עלייך?" לוקאס שאל בלי לשים לב בקול רועש מהרגיל. אית'ן שמט את ידו וחייך במבוכה. ההתנהגות שלו הזכירה ללוקאס נערה ביישנית שפגש פעם, מה שדי הטריד אותו בשל ההבדלים במראה בין השניים.

"כלום." ענה לו אית'ן. לוקאס השתדל שלא לעקם את אפו בחוסר רצון. הסקרנות הדהדה בו, אבל מתוך כבוד לפרטיותו של אית'ן הוא שתק.

לוקאס העביר מבט מאית'ן לאחותו והוא כמעט נרתע. אן נעצה בו מבט מעוצבן כל כך שלוקאס חשש שהיא תקפוץ עליו כמו שהיא קפצה על אותה מכשפה ירוקה. "הו." הוא פלט. "מי הייתה הילדה עם האורות הירוקים?"

אית'ן ענה כאשר הבין שאן לא מתכוונת לענות. "הם תופסים אנשים כמונו וכולאים אותם. אחד מהאנשים מכאן סיפר שהתעללו בו במשך שנים."

לוקאס הרים את גבותיו. "איפה הם כולאים אותם? יש להם מקום סודי כמו בסרטים?"

"האמת-" אית'ן התחיל לומר שאן קטעה אותו.

"תראה לוקאס, אתה נחמד והכל, אבל אנחנו צריכים להתכונן לשינה. תסתובב בינתיים ותכיר את השאר." היא שתקה קצת ונראת תוהה מה עוד להגיד. "אתה הערפד הראשון שהגיע לכאן כבר כמה זמן, אז אם אף אחד לא רצה לעשות איתך לילה לבן אתה כנראה תאלץ לעבור אותו לבד."

לוקאס משך בכתפיו. הוא לא ראה בזה הבדל גדול במיוחד משאר הלילות אותם העביר לבדו. "תעשו לי סיור בבית?" שאל לבסוף.

"המ... כן." אן הסתכלה סביבה כמחפשת משהו. "נמצא מישהו שיעביר לך אותו."

אן נכנסה למסדרון, לוקאס ואית'ן אחריה. המסדרון עצמו היה חשוך אך קטן, את הקירות הלבנים עיטרו לכלוכים וקווים של צבעים שנוצרו כנראה על ידי ילד קטן שלא ידע שהדבר אסור. משמאל לכניסה היה פתח למטבח ובהמשך המסדרון הייתה עלייה למדרגות.

נערה אחת עברה לידם, לא שולחת מבט אחד מיותר ולא אומרת דבר מלבד "יו," קטן.

לוקאס בהה בשיערה בצבע הסגול עמוק של הנערה ולא שם לא שנער נוסף נעצר לידם עד שאן צבטה את ידו.

"אאוץ'." לוקאס רטן והתכוון להתלונן על הגישה של אן, השראה מי עומד מולו. נער בלונדיני, עורו בהיר ועיניו צלולות. הוא היה מוכר ללוקאס. מוכר מידי. "יו," הוא אמר. "אני מכיר אותך."

"זה הקטור." אן אמרה. היא פתחה על זרועו של לוקאס והלכה בעקבות הנערה עם השיער הסגול. אית'ן נעלם גם הוא.

"אז..." אמר לוקאס במבוכה. "מה קורה?"

הקטור בהה בו בעיניים שנראו גדולות במיוחד.

"אה... היי." הוא מלמל.
.
"היי."

שתיקה מביכה.

[Farseer]

חחח חמודים שכמוהם.
אהבתי ממש את הסיום עם ה - שתיקה מביכה. סיום גם קצת משעשע וגם ממש אדיר וגורם לי לרצות ממש לקרוא את ההמשך.
מה הקטע עם ה "יו"? הם הפכו כולם לגנגסטרים שלא שמתי לב? זה סבבה שדמות אחת עושה את זה כי זה המאפיין היחודי שלה אבל זה טיפה משונה שכולם מתחילים לעשות את זה? בעיקר כי הם לא עשו את זה קודם.
אני באמת ממש ממש סקרנית להמשך העלילה ממש מורכבת כזו ומגניבה ואני מאוד סקרנית להכיר יותר את הדמויות ואת העולם שלהם ואיך דברים עובדים ומה קרה לאית'ן המסכן.
בקשר לאית'ן האמת. התיאור שלו היה טיפה מוזר, בעיקר המשקע השחור... אני מניחה שהתכוונת שקע? כאילו שקע העין אחרי שעקרו אותה אבל חייבת להודות שאני דמיינתי את זה מיד כאילו משהו כמו נפט מרוח לו על העין וזולג במורד הלחי ויבאל'ה.
ממליצה לך לעבור על הדברים האלו.
הו, ושוב, חסר לי קצת רגשות מהצד של לוקאס הוא התעורר בבית זר, הוא לא ראה את המשפחה שלו והוא ראה מישהי הופכת מזאב לאדם והמון בלגנים, הוא קצת מרגיש לי רגוע.
בכל מקרה, מחכה לקרוא קטעים נוספים שלך!