האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

20% הנחה לגולשי HPortal בהרצאות וחוגי העשרה לחובבי הארי פוטר בתל אביב-יפו!


חוקי הפורום 


 
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 אתמול הכל היה בסדר || Tals, לאתגר חודש הכתיבה
פורסם ב: Nov 12 2019, 08:53
צטט הודעה




מוגל


פרטי משתמש
קבוצה: סלית'רין
הודעות: 23
חרמשים: 1031
מין:female
משתמש מספר: 70863
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 08.11.2019


~~~~
בתקווה ליום שקט יותר ברחבי הארץ.
~~~~

עם רדת הערב, השמיים השתתקו. לסלי מיהרה לצאת מביתה של ג'ס ולנצל את ההפוגה. היא היטיבה את כובע הצמר על ראשה ולקחה כפפות, לא בגלל שחשבה שיהיה קר כמו בגלל שרצתה לשחק בשלג. גגות הבתים הפרטיים בשוליי הפרוור כוסו במרבד הלבן. הפתיתים חסרי המזל שנחתו על הקרקע נמהלו בשבילי העפר למעין אדמה לחה, בוצית מעט. אבל אם לא הביטה להיכן שרגליה דורכות, היא ראתה סביבה רק את הכסות הטהורה שאחזה בכל, נואשת להשתקע בחודשים הקרבים של החורף.

היא תלשה מספר גושי שלג מענף שזלג מעבר לגדר אחד הבתים ודחסה אותו בידיה למעין כדור זוויתי במיוחד. זרועה התרוממה כשזרקה אותו מעלה. הכדור נסק בדרך להתנגשות חזיתית בשלג העכור. לפניי שהספיק לעבור את גובה ברכיה, ידיה כבר הושטו קדימה. אותו עקצוץ מוכר של אנרגיה מתחדשת במורד הזרועות עד לקצות אצבעותיה. גל ההדף נשלח אל הרוח העייפה של אחריי הסערה. הוא לא התהדר באיזשהו צבע מיוחד או באפקט מרשים, אבל היה ניתן לראות לרגע, בהינד עפעף, כיצד האוויר מתערבל כשהעולם מתעוות סביבו. יצירה משונה פרי עטה שעוד לא עמדה באוויר, עוד לא הספיקה להתייצב, גם לא למספר שניות בודדות, לפניי שהחלה לדהור קדימה. הוא פגע בכדור ודחף אותו שוב לכיוון גגות הבתים. הכדור המריא בחזרה. לסלי הייתה מתורגלת בתגובה מהירה ומדויקת, זו הייתה התכלית של האימונים שלה. גל הדף נוסף מנע מהכדור ליפול. הכדור המשיך להתקדם בכיוון הנכון גם כשדחיפת האוויר נמוגה. חיוך מרוצה ריצד על פניה.

העיסוק בתחביב השגור נקטע על ידיי צלצול הטלפון הנייד שלה. היא מיהרה לשלוף את המכשיר מכיס מעילה תוך כדי ששילחה את היד השנייה לעצור את הכדור. היא הספיקה בקושי והחליקה את אצבעה על תמונת החתול השחור הרוקיסט המנגן בצ'לו. "כן?"

"לסלי", קולו של אחיה לווה בלחץ משונה, בהלה מנוגדת לחלוטין לרוגע הטבעי שלו. לעיתים הוא אף הגיע לכדיי אדישות.

"הכל בסדר?", היא מיהרה לשאול.

"איפה את?"

גבותיה התכווצו. גם מבלי להסתכל, היא ידעה שהקמט הארור הופיע ביניהן. התהייה הזו לא הצדיקה שיחה מעולם. "אני בדרך לסימון. ישבתי עם ג'ס על העבודה במתמטיקה והיא הולכת לפגוש את אדריאן שלה כי הוא בדיוק חזר מהבירה לסוף השבוע. אני רחוקה מהבית אז החלטתי לישון אצל סימון."

"איפה את?", הוא חזר והדגיש.

לסלי נשמה עמוק וניסתה לנשוף מעט אוויר חם לכיוון האף הקופא שלה. "בשוליים. נו, דארן, אתה לא מקשיב לי אף פעם? סימון, חברה טובה שלי, גרה בשוליים, מכיר אותה?"

"טוב, בסדר."

"מה קרה?"

"נראה לי שעכשיו... לא, אני מסתדר. לא משנה."

"דארן!"

"אני... אני באמת בסדר", הוא התעקש להאמין בכך.

"אתה בטוח?"

"כן, נדבר כשתחזרי", הנחישות שלו לא הותירה לה הרבה ברירות.

"אם תהיה בעיה אז אתה תמיד יכול-"

השיחה נותקה.

מה קרה פה הרגע? ממה הוא נבהל כל כך? היא ניסתה להיזכר מה הוא אמר לה בבוקר לגביי התוכניות שלו לסוף השבוע. הוא תכנן להיפגש עם חברים אחריי בית הספר, יום הגלידה שלהם נדחה למחר בגלל המשוואות הבלתי נגמרות. הוא לא התכוון לצאת בערב לאיפשהו והוא לא טיפוס של מסיבות. הדבר המפחיד היחיד שיכול לקרות הוא שהפיצה שהזמין מתעכבת.

המחשבות נקטעו באחת כשעמדה מול הבית הדו קומתי הצנוע. את משקוף הדלת ניתן היה לזהות בנקל מהרחוב בגלל איורי החריטות לכל אורכו. מבלי לצלצל בפעמון, לסלי נכנסה בסערה אל הסלון. "סימון! איפה את?", היא קראה תוך כדי שהשליכה את התיק הכבד לצד הספה וגנבה רגע של עמידה בסמוך לאח הכבה. גזעי העצים נאכלו למחצה והעלו עשן, האפר מתפזר סביבם כשריד אחרון לנוכחותם, ועדיין החום אפף את הכוך. כאשר לא נשמעה תגובה, היא עלתה במדרגות, רגליה כבר הכירו את המסלול.

החדר של סימון היה מסודר לערימות שונות של בלאגן. כלומר, היא ניסתה להקפיד על סדר, והיא ידעה היטב איפה כל דבר מונח, אבל שניי שולחנות העבודה היו עמוסי פריטים והפרויקטים שעבדה עליהם בקושי השאירו מקום לרצפה. שולחן אחד היה עמוס גלילי בדים וחוטים שונים. האחר כלל קופסאות ברגים וכלי עבודה. לצדו הונחו מוטות עץ וחלקי מתכת. "סימון?", לסלי ניסתה שוב. אולי היא תצוץ מתחת לתנור מקולקל.

"לס!", רק כעת התייחסה לרעש המים הזורמים.

היא מיהרה להתייצב אל מול חדר האמבטיה המשותף. "באתי לישון על הפוף שלי!"

"יופי, אדם בדיוק מכין פוקצ'ות. תקשיבי, כמה את אוהבת אותי מאחד עד מיליון?"

"מיליון, מה את צריכה ממני?"

"נכון שאת רוצה להביא לי את מגבת המיקרופייבר מהחדר? נכון?", היא ידעה לשכנע אנשים בקלות מדהימה.

לסלי מלמלה דבר מה על כל השעות המבוזבזות שסימון מקדישה להתעסקות בתלתלים, הביאה לה את המגבת וירדה אל המטבח.

אדם עמד בגבו אליה תוך כדי לישת הבצק של הפוקצ'ות האחרונות. קערת הסלט כבר הייתה מוכנה, כי צריך שיהיה משהו בריא בכל ארוחה. ריח האפייה מילא את האוויר. תמיד משתלם לבוא לבקר כאן. ממבט ראשון, אף אחד לא היה מזהה שהשניים האלו הם תאומים. גם הוא היה גבוה כמוה, והתחביב המסוכן משהו של טיפוס על מצוקים עשה את שלו, אבל קווי הדמיון הבולטים הסתיימו פה. שיערו השטני הגלי, שהיה ארוך אך לא מספיק בשביל לאסוף אותו לקוקו, והעור הבהיר היו מנוגדים לחלוטין לסימון. מי שהכיר אותם זיהה מיד את צורת העיניים הגדולות או את הצקצוק המעצבן של שניהם כשהתקשו בשאלה במתמטיקה, אפילו שרק אדם באמת השקיע מאמץ בלמידת המקצוע הזה. הוא העדיף להשתקע בשיפור מתכונים.

"לסלי, מה נשמע?", הוא שאל כבדרך אגב תוך כדי העבודה.
"מעולה! נשארה לי גם פוקצ'ה?"

"בטח. ההורים הלכו למפגש של אנשים מהוועידה של העירייה. מה שלום הטריגונומטריה?"

לסלי נאנחה בדרמטיות, "היא כאן כדי להישאר. אני חושבת שצריך להתחיל להקשיב בשיעור."

הוא גיחך. "כן, כדאי. ואת חייבת לי קפה מרביעי." ההתערבות מתחילת השנה של ביצוע אתגרים תמורת אוכל הייתה מטופשת להחריד אבל אף אחד מהם לא התכוון לוותר.

"בסדר, בסדר", לסלי רטנה, "נשב בשלישי לפניי האימונים." לפתע זה נראה לה מוזר שהיא בכלל מציעה דבר כזה. לפניי שנת הלימודים הזו, היא לא חשבה שהם ייפגשו לבד, כלומר, בלי סימון. היא דיברה עם אדם במהלך השנים, מן הסתם, קשה שלא להיתקל בו בפרוור קטן והוא גר עם סימון. הבעיה הייתה כשבשנה שעברה היא ישבה לידה בכל השיעורים, והשיעורים התמשכו באותה המתכונת גם בשנת הלימודים האחרונה. המורים התעקשו שהן יתפצלו, ולסלי מצאה את עצמה מנהלת איתו שיחות ארוכות.

"תגידי, קיבלת בסוף את התוצאות של ההשתתפות בטקס האביב?"
השאלה הותירה אותה בהלם מוחלט.

הוא רק המשיך, "שמעתי שהולכת להיות תחרות קשה השנה, החלק של הדו-קרב יתפוס מקום משמעותי. הולכים לשלב גם תחרויות בין אנשים עם כישרונות שונים לגמרי, עם תפאורה משתנה. זה אמור להיות מגניב. את אוהבת את השטויות האלה, נכון?"

היא לא הצליחה לענות. כן, היא ידעה על כך, היא שכנעה את המאמנים שלה למסור כל פיסת מידע אפשרית. ועם בואו של החורף היא קיבלה את התשובה שאכזבה אותה עד עמקי נשמתה. העצב התפרץ פתאום. כל ניסיון שלא לדבר על הנושא צלח. עד עכשיו. היא ניסתה לישון הרבה ולקוות שהכאב יעבור. ודווקא האזכור האקראי הזה גרם לכל להתפרץ. היא שנאה שזה קורה. היא פשוט שנאה את התחושה של השתנקות הגרון וחוסר היכולת לנשום כרגיל. עיניה התמלאו דמעות מעצמן. היא השתדלה למלא את ריאותיה, לסגור בכוח על הלחות המצטברת מתחת לעפעפיים. זה לא הועיל.

אדם המתין לתגובה וזו סירבה להגיע. עיניים תכולות מאוד הבזיקו מבט מעבר לכתף. כן, היא בהחלט בכתה משום מקום ועל שטות כמו ילדה בת שלוש. דמעות אילמות זלגו על הלחיים בזרם בלתי נשלט. למה לעזאזל היא חייבת לבכות מכל דבר?

הצער ניכר בפניו. מבטו הושפל אל המרצפות. לא היה מה להגיד, לא באמת הייתה דרך לנחם.

מעטים היו הרגעים שהיא ייחלה להחליף את גלי ההדף שלה ביכולת להפוך לבלתי נראית. "באמת, זה... זה כלום, אני בוכה סתם, זה קורה לבד. כבר הבנתי את זה והשלמתי עם זה ותמיד בכל פעם שאני קצת עצובה-"

היא נעטפה בחיבוק שלו. חום גופו הכה בה. היא הרגישה את נשימותיו התכופות בסמוך אליה. מיד, ספק מתוך צורך ספק מתוך הקרבה המבלבלת אליו, ראשה נצמד לחזהו וזרועותיה נשענו על מותניו. למה הוא... מה... למה בעצם? שברי מילים הסתחררו במחשבותיה. אבל המציאות נראתה פתאום נעימה יותר. כתפיה נרפו. היא לא זכרה מתי חיבקה אותו בכלל בצורה כזאת ואם זה הרגיש ככה. אדם רק הידק את אחיזתו בה.

היא הניחה לדמעות לפרוץ מעיניה רק עוד קצת, המרחק מכאן לבכי מגעיל עם נזלת היה קצר. "אני באמת בסדר, זה כלום. דארן התקבל."

"מה?", הוא לא התרחק ולו לרגע.

"הוא היה מופתע יותר ממני", היא לחשה בקול חנוק.

"יכולת להוריד גשם זה כישרון מעניין, אבל הוא לא מתרגל כמעט חוץ מהאימונים, לא?"

"בדיוק."

"זה מאוד מוזר."

קול הצעדים במורד המדרגות משך את תשומת לבה מאוחר מידיי. "טוב, הגעתי לתבל את הסלט. מלח, פלפל ובלסמי, ואל תגיד לי שהסלט שלי הוא יותר כמו בלסמי בתוספת סלט. הבלסמי נותן טעם ש... מה הולך כאן?!"

לסלי משכה את ידיה לחיקה ומיהרה להסתובב. זה באמת קרה עכשיו?

לסימון הספיק מבט אחד. "מסכנה שלי!", היא רצה למחוץ אותה בחיבוק, "אם אדם אמר לך משהו, אני אתנדב להרוג אותו, זה בסדר."

גבותיו של אדם התכווצו, "אני לא קשור. לסלי לא התקבלה לתחרות של הטקס ודארן כן."

"איך בדיוק?", סימון נחרה בצחוק, "אין לו את הפרויקט הזה שהוא עובד עליו עם אנאבלה-היא-בחיים-לא-תצא-איתי?"

לסלי הנהנה, "הוא אפילו לא רצה להתקבל."

מבטה של סימון טייל ברחבי החדר כשחשבה, "תראי, ממה ששמעתי מהרכילות של המאמנים, הם מעריכים אותו. הוא מוכשר, אין ספק, אבל בחיים לא יקבלו מישהו לתחרות הזו על סמך האימונים אם יש לו מוטיבציה ששואפת לאפס. מישהו היה חייב לסדר את זה שהוא יתקבל."

"אבל דארן לא רוצה להשקיע עוד זמן באימונים! הוא לא היה מבקש פרוטקציות."

סימון ניגשה אל הסלט. "אין הסבר אחר", היא קבעה, "כדאי שתבדקו עם המאמנים שלו. לא שמעתי אף פעם על מקרה כזה."

לסלי התיישבה ליד השולחן וניגבה את שאריות הדמעות כשהניחה לשניהם לערוך את הסכו"ם. האדמומיות, כמובן, תכתים את פניה במשך חצי השעה הקרובה. היא עמדה לשלוח יד אל המאפים שהונחו מולה כשהטלפון הנייד צלצל שוב. חתול מנגן.

היא תפסה במכשיר מיד, "מה קרה?"

דארן בקושי נשם, "ראיתי את המכונית שוב. ישבתי מקודם בבית קפה במרכז עם אנאבלה, עבדנו על התוויים לפרויקט. יש לנו קונספט דומה של דרך השילוב של טקסט ופסקול."

"לא אכפת לי מהפרויקט שלך. מה קרה?"

"אני חושב שעוקבים אחריי." המשפט הוטל כמו פצצה.

"על מה אתה מדבר? רגע, איפה אתה?"

הוא השתנק, "רציתי ללכת לקפה של פיליפה וממש ראיתי את המכונית נוסעת ברחוב שלנו."

"דארן, הרחוב שלנו יחסית מרכזי. עוברות שם מכוניות."

"זו הייתה מכונית אפורה!", הוא מחא בתוקף.

"הצבע הכי פופולרי למכונית חוץ ממכונית שמחליפה צבעים."

"לא! ראיתי את אותה מכונית בפעם השלישית היום."

היא לחצה בידה הפנויה על מצחה, מנסה למצוא היגיון. "דארן", היא החלה לשאול באיטיות, יודעת מה התגובה שתגיע בעקבות מילותיה, "יכול להיות שהתבלבלת וראית כמה מכוניות? והפרוור קטן, הגיוני שתתקל באנשים יותר מפעם אחת."

הוא נהם בכעס זר מידיי, "יש לי זיכרון צילומי. אני לא טועה. אותו דגם, אותו מספר, אותה צללית של נהג אחד ברכב ריק שמסתכל מהחלון."

הבהלה המדבקת אחזה בבטנה. אין לאף אחד סיבה לעקוב אחריו. אם זו הייתה מתיחה של מישהו מהכיתה, אולי הוא היה מזהה אותו. "דארן, תירגע", היא הורתה בקושי, "אתה אצל פיליפה?"

"כן."

המחשבה שהוא לא לבד כרגע הייתה מעודדת מעט. מצד שני, קשישה נטולת כישרון קסם כלשהו לא באמת תוכל לשמור עליו. בכלל, זו בטח מתיחה. אחריי מספר שנים, הפרוור נהפך למשעמם לעיתים. היו גם אנשים שנמאס להם לחלוטין מהמגורים באזור הנידח. אבל אין באמת סיבה שמישהו יטרח לבדוק מה ילד בן חמש עשרה עושה בחיים. דארן לא היה מתנהג בצורה כזו אם היה חושד שמדובר בשטות.

"תישאר אצל פיליפה", זו הייתה ההוראה היחידה שהצליחה לחשוב עליה.

"מתי את יכולה להגיע?"

"ההורים לא בבית עדיין?"

"אמא נסעה לחדר של אבא בבירה לפניי השלג."

"למה היא לא אמרה לי?"

"לסלי, אני מפחד לחזור הביתה."

"היי, אני בטוחה שזה כלום, רק צירוף מקרים", המקרה למעשה נשמע לה דיי מוזר.

"אני רואה את המספר שלו מהחלון!", הצרחה הצרודה שיתקה אותה.

היא השתדלה להתגבר על הרעידות של ידיה. הדרך קפואה ולא קצרה, אבל אפשרית. והיא רק הודיעה בהחלטיות, "אני באה."

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Nov 12 2019, 10:19
צטט הודעה




ALL FOR THE GAME
*******

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 10397
חרמשים: 100036
מין:female
משתמש מספר: 41384
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 13.10.2012


הוו, עלילה! היה כיף לקרוא עוד על לסלי ולראות אינטראקציות שלה עם עוד דמויות וללמוד עוד על העולם (קסם! מגניב ממש לראות את הקסם בפעולה). הבחירה בעולם עם רמת הטכנולוגיה שלנו ביחד עם קצת קסם מאוד מעניינת כי הרבה פעמים אם יש קסם אז הטכנולוגיה פחות מפותחת, אז אני מחכה לראות איך עוד הקסם משתלב ומשפיע על ההתנהלות של אנשים בעולם. אני גם מאוד אוהבת את התיאורים שלך, והייתי שמחה לראות קצת יותר מהם בתוך הדיאלוגים, טיפה לפני או אחרי הדברים שהדמויות אומרות.
ועכשיו לטיפונת הערות טכניות שיש לי:
QUOTE
היא תלשה מספר גושי שלג מענף שזלג מעבר לגדר אחד הבתים ודחסה אותו בידיה למעין כדור זוויתי במיוחד

אותם במקום אותו כי מספר גושי שלג.
ודבר כללי - שמתי לב שבדיאלוגים כשיש טקסט אחרי מה שהדמות אומרת את שמה את סימן הפיסוק אחרי המירכאות, שזאת צורה תקינה, אבל אני אישית מעדיפה לשים את סימן הפיסוק בתוך המירכאות. מה שכן, במקומות כמו אלה:
QUOTE
"הכל בסדר?", היא מיהרה לשאול.

QUOTE
"איפה את?", הוא חזר והדגיש.

הפסיק אחרי המירכאות מיותר, כי כבר יש לך סימן פיסוק בתוך המירכאות.
מעבר לזה, יצרת יופי של מתח עם המכונית שעוקבת אחרי דארן ואני מחכה לעוד!


--------------------

אם יש במקרה מישהו שרוצה לשלוח ה"פ אז יש לי שוב מקום בתיבה

מיקה - לשעבר א. עדכונים ומערכת הפאנפיקים - כותבת ומציירת
מנהלת הפורום לשנת 2016 - מוזיקת מטאל ורוק - החלקה על הקרח - All For The Game

User Posted Image User Posted Image
AOT - YOI - ONS - BNHA - No.6 - Fullmetal Alchemist - Tokyo Ghoul - BANANA FISH
Supernatural - Doctor Who - Buffy - The Gifted - Arrowverse - Lucifer - B99

T"Thank you," he finally said. He couldn't say he meant thanks for all of it: the keys, the trust, the honesty and the kisses. Hopefully Andrew would figure it out eventually. "You were amazing."g
Nora Sakavic, The King's Men -


---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Nov 12 2019, 11:27
צטט הודעה




מוגל


פרטי משתמש
קבוצה: סלית'רין
הודעות: 23
חרמשים: 1031
מין:female
משתמש מספר: 70863
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 08.11.2019


איזה כיף שקראת ^^
ניסיתי להדגים קצת איך הקסם בא לידיי ביטוי בעולם שלהם. קצת קשה לכתוב קטע מאמצע העלילה כשלא בניתי את כל האקספוזיציה (בניתי אותה בפרקים הראשונים של הסיפור שכתבתי קודם). השילוב הזה בין קסם לטכנולוגיה באמת נשמע לי מעניין, אני עוד צריכה לראות בעצמי איך התחומים האלו ישתלבו.
האמת שלא רציתי ליצור גודש של תיאורים, בעיקר בגלל שהייתי צריכה להכניס לקטע המון פרטים שלקוחים מהאקספוזיציה שקשורים גם לעולם וגם לאפיון הדמויות. דיי מאתגר בשבילי לכתוב קטע מהאמצע ולא לבנות פרק אחר פרק, אבל זה מה שהופך את זה לתרגיל כתיבה טוב :)

בקשר להערות:
1. כן, את צודקת. טעות של חוסר תשומת לב גם אחריי שקראתי את הקטע :)
2. ממה שאני מכירה, ואולי אני טועה, אפשר לשים פסיק בתוך המרכאות או מחוץ, העיקר לשמור על אחידות. והאמת ששמעתי הערה הפוכה שכן צריך לשים פסיק בין ציטוט לשאר המשפט, כי הציטוט הוא חלק מהמשפט וצריך להפריד אותו מהחלק הנוסף של המשפט. אני לא מבינה בזה יותר מידיי, אבל זה מה ששמעתי.

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Nov 13 2019, 07:14
צטט הודעה




קוסם מצטיין
*******

פרטי משתמש
קבוצה: מנהלי פורומים
הודעות: 14067
חרמשים: 17812
מין:female
משתמש מספר: 55239
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 11.12.2015


מספר שלו? מה הכוונה?
יופי של קטע, בעיקר יופי של פיתוח הקשר בין שניהם.
(תסלחי לי אבל אני אגיב כמו שצריך ועם העובדה שקראתי כבר על החבר'ה האלו)
זה אחד הפרקים היותר טובים, בעיקר האינטראקציות וההכנסה של המתח, חשוב מאוד ומושך לקרוא. קצת נמרחת על התיאורים של השלג בהתחלה, זאת אחלה הזדמנות להצגת כוחות אבל זה היה טיפה ארוך.
הו ועוד משהו שלא בדיוק הבנתי - אם הפרוור קטן אז למה היא לא חוזרת הביתה? כאילו היא אמרה שהמרחק גדול אבל כמה? כאילו מספיק בשביל שהיא תניח שמכוניות חוזרות על עצמן אבל לא בשביל ללכת?
בכל מקרה, באמת יופי של קטע ומאוד אהבתי את פיתוח הקשר של אדם וההץחלה של הסיפור עם אח שלה.


--------------------
טוב, אז חתימה מושקעת אין לי... אופס.
זאת חתימה מוקדשת אבל, היא מוקדשת לשתי הסיבות שאני עוד בפורטל דייזי וליליקה.
הא, ואם לא הייתי פוחדת שאני לא אזהה את המשתמש של עצמי אם אני אחליף כינוי הייתי משנה לחתול.
או דלפי.


תודה.

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Nov 13 2019, 07:56
צטט הודעה




מוגל


פרטי משתמש
קבוצה: סלית'רין
הודעות: 23
חרמשים: 1031
מין:female
משתמש מספר: 70863
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 08.11.2019


מה הכוונה ב"מספר שלו"?
תודה :)
לקחת בחשבון שקראת פרקים שלא פרסמתי כאן? פרסמתי מקודם רק חצי עמוד שלא היה בו שום אזכור לקסם, אז היה צריך לדעתי להכניס איזשהו הסבר בסיסי על איך זה עובד אצל לסלי, לדעתי לפחות. ברור שאם הפרק הזה היה במקומו הטבעי בסיפור שלא בשלושת הפרקים הראשונים אז לא הייתי מרחיבה כל כך הרבה.
יש אזור מרכזי שאנשים מגיעים לשם לקניות ולסידורים, היא גרה שם, אז מבחינתה זה הגיוני שאנשים מגיעים לשם ומסתובבים ברחובות בשביל להגיע לכמה חנויות אז אפשר לראות אותם כמה פעמים בכל האזור. והפרוור קטן, אבל גם הליכה קצרה של חצי שעה או יותר ברגל במזג אוויר כזה היא לא בדיוק מומלצת.
כל הקטע עם אדם ממש הופיע בגלל האתגר של הקטע המביך. הזהרתי אותך מקיטשיות (:
ושמחה שקראת!

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
0 משתמשים צופים באשכול זה (0 אורחים ו 0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:

אפשרויות נושא
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 




  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
1615 1813 1475 673


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | כיסא פנוי | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס
טיול לגאורגיה

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2018 - 2007