אני, קנקן || אמור, עוד שיר שלי, על שיפוטיות, כיעור, אהבה.

שני קנקנים.

שני גורלות, שקרים ואמיתות, אהבות ואכזבות של נערים צעירים.

אחד עשוי זהב שמש זורחת, משובץ בפנינים שנוצרו מצדפות אהבה ויהלומים דמויי דמעות אושר.

תן לי להיות דמעות אושרך

הקנקן האחר מעוות כל כך, מסותת מזכוכית געשית על ידי כוחות הטבע האכזריים, חף מכל סממן יופי וחן.

שקר היופי, הבל הרעל נודף משפתו קנקן הזהב.

האמת שבכיעור, טיפה אחת שתנצח את המוות בקנקן הגעש.

תן לי להיות מרפא לצערך

אבל אתה אינך גלאי אמת, היופי הוא הטוב, הכיעור הוא הרוע.

נסיכות ונבלים נלחמים במרווח הצר שבין שני הקנקנים. להיות יפה ורעה, להיות מכוערת ובעלת נשמה טובה.

מלאך ושטן יסדרו מחדש את כל העולם.

תן לי להוביל אותך לגאולתך

כשגופתך מוטלת למרגלות מזבח מבחן החיים, מבחן המוות, המבחן של כולם, אני מבינה.

אף פעם לא הקשבת לגננת כשהיית בן ארבע.

הסתכלת על הקנקן, לא על מה שהיה בתוכו.

תסתכל עליי כבן אדם, כמישהי יותר מהמפלצת בצד

אז מה אם אין לי עצמות לחיים שתישרט מללטף אותן?

אולי אין לי שפתיים מפתות של שדה, אבל אני לא אפתה אותך אל מותך.

אולי אני מכוערת, אבל אני רוצה לאהוב, להיאהב, שיראו אותי כבן אדם.

תן לי ללמד אותך לאהוב אותי

וואו!
איזה יופי.
פשוט מדהים. אני כותבת תובה ואני עוד בתוך הטקסט, קשה להשתחרר מזה. וואו. וואו. וואו. איזה יופי, מהמם, נוגע ללב, חזק, קשה, אמיתי מאוד. כל כך קל להזדהות. וואו, שובה לב. באמת, קראתי וקראתי שוב ושאלתי את עצמי איך יכול להיות שהדבר הזה באמת כתוב, כל כך הרבה רגש ועוצמה ומה עושים, איך מגיבים לכזה דבר.
טוב אז ניקח שני משפטים שאני הכי אוהבת. ניד עליהם משהו.

מהמם! איזה משפט! איזה תיאור! גורם לי לדמיין משהו זוהר, פורח, משהו שבאמת קשה להעלות על הדעת. כמעט באמת כמו שמש. אני מדמיינת יופי אין סופי ומשהו מרהיב, אבל יחד עם זה המשפט מביא איתו עוד משהו. כל כך הרבה תיאור של הבחוץ וזה גורם לך לתהות, מה קורה בפנים? כמו באמת (אם הבנתי נכון) המסר של הטקסט.
משפט מרגש.
מהמם.

רגע רגע לאט לאט. אמרת מעוות. ואז אמרת זכוכית, ואז פתאום כוחות הטבע האכזריים, רגע אחד!
המשפט הזה כנראה תפס אותי בייחוד כי אהבתי את המשפט הקודם, דווקא את המשפט הזה אני לא אוהבת. מה זאת אומרת לא אוהבת? אני מתכוונת שהוא עושה הרגשה לא נעימה. הוא כתוב כל כך ברור וחד (ויפה כמובן, המילים עצמן ואיך שהמשפט בנוי זה כישרון שאין כמוהו אבל אני מדברת על ההרגשה שהוא משדר. להפך! הוא כל כך טוב שהוא העביר את המסר המדויק) ומרגיש כמו... כמו מפלצת. אומנם רק קנקן, קנקן מסכן. ובכל זאת רק המחשבה זה מעביר צמרמורת, וזה גורם לך לרצות לרוץ להתחבא מאחורי הקנקן השני.
מה שהטקסט משדר נוגע אלי מאוד ובטח אל כל אחד, כתבת אותו מהמם. אהבתי כל כך. כל הכבוד :)