אנשים ריקים // עומר, לא יודע איזה דירוג לדרג את זה כל כך.

מפרסם פה קטע שיצא לי לכתוב, מבקש ת"ב
תודה לכולם!
-------------------------------------------
כבר אין רגשות, הם ברחו לקירות.
מסתתרים מהאנשים, שמשתמשים וזורקים.
אתם רק קליפות, ריקות, ברוח עפות.
בקלות נשברות, כי הדחקתם רגשות,
החזקתם דמעות, והרגתם אהבות.
אז התייאשו הרגשות, ברחו לקירות.
אתם מבינים, אין להם רצון באנשים ריקים.
מוותרים על אושר, מעדיפים עושר,
אין לכם רצון בכאב, או בשמחה.
אתם רק קליפה, ברוח התעופפה.
והרגשות? ברחו לקירות.
דמויות מחוקות..

היייי עומרררר איזה כיף שכתבת ושיתפת עם כולנוווווווו! כיף לראות דברים שאתה כותב ויוצר.
אז אתחיל מזה שהמסר מאוד חזק ומאוד רלוונטי. אני חושבת שמשהו בעידן המדיה הזה הופך רגשות אמתיים לסוג של טאבו והרבה פעמים הכל בנוי על שקרים ועל ציניות, אז מהבחינה הזאת השיר הזה מרגיש מאוד אמתי. החזרה על מילות מפתח וההאנשה של הרגשות (אני מדמיינת אותם כמו היצורים הקטנים בסרטי סטודיו גיבלי) גורמת לקטע להרגיש יותר רגיש בעצמו מה שרק מעצים את הסתירה בין רדיפת הבצע החברתית והדחקת הרגשות לבין הרגש שמתעורר בכותב למראה התופעה.
הדבר היחיד שקשה לי אתו הוא שהרגיש לי לעתים שאתה 'מעקם' את השיר או את הזרימה הטבעית של הקטע בשביל חרוזים
הזרימה של ארבעת השורות הבאות:

לא עומדת לי בקנה אחד על הזרימה של שתי השורות שקודמות להן או עם רצף החרוזים הבא שעוקב לשורת המעבר עם האנשים הריקים. מבנה השיר קצת הקשה עלי פשוט כי הוא הרגיש לי אישית קצת לא טבעי ומעושה. אישית כשאני כותבת אני לא חושבת על חרוזים בכלל, ולפעמים הם רורים מעצמם ולפעמים לא, וכל עוג יש זרם קוהרנטי אני לא חושבת שזה חלק קריטי. זו רק אני, ואין בעיה בכלל עם כתיבה מחורזת, זה סגנון לגיטימי לכל דבר, אבל פה זה הרגיש לי קצת מוזרי.
אבל ממש כיף לקרוא קטע שלך! וממש רואים שזה הגיע מהלב בצורה הכי טובה שיש. למה שלא תפרסם קישור לקטע במ"פ התגובות הבונות?

קודם כל ממש תודה על התגובה.
אני אישית באמת חושב שהמסר של השיר הוא די עצום, וכתבתי אותו די מזמן האמת.
ובעיקרון מבנה השיר באמת לא טבעי, אני לא באמת זוכר מה קרה כשכתבתי אותו.
אבל אני בטוח שיש סיבה מאחורי זה.
בכל מקרה, ממש תודה על הת"ב
אולי אפילו אפרסם במשחק