חקר הבננות || שקד, לפעילות מחיי השפה העברית

[Darth Hader]

ובכן אני נורא לא סגורה על הסוף אבל לילי רצתה שאני אכתוב משהו אז כתבתי. קטע נחמד למחיי השפה העברית. המילה מופיעה פה גם ביחיד וגם ברבים, אז שתדעו.
וזהו עם החפירות שלי. תהנו~

----

הדבר היחיד שאלה חששה ממנו היה לאחר ליום הראשון לעבודה, אבל איכשהו היא עדיין הצליחה למצוא את עצמה נאבקת בשרוכי המגפיים שלה ביד אחת, מחזיקה את כוס הקפה שלה ביד השניה ותרה אחרי המפתחות של האוטו בעינייה, עשרים דקות לפני שהייתה צריכה להתייצב במשרד.
היא נאנחה. היום הזה כבר לא התחיל טוב.

היא הגיעה למשרד באיחור של עשר דקות, לא מאמינה שהתמזל מזלה והצליחה לתפוס מקום חניה בחניון של הבניין. זה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. היא יישרה את חולצתה שהתקמטה מעט בנסיעה, הזדקפה וניגשה אל האדם הראשון שנקרה בדרכה.
"אממ, שלום," היא אמרה במבוכה לבחור שנראה לא מבוגר ממנה בהרבה. "אני אלה, אני חדשה פה. אתה יודע במקרה מי זה אלדד דין? הוא אמור להעביר לי הכשרה."
האדם שמולה חייך, ומשקפיו העגולים ברקו לאור המנורות שמעילהם. "זה אני. אלה זהבי, נכון?" הוא אמר, והושיט לה את ידו ללחיצה.
היא לחצה את ידו בביישנות. "כן. נחמד להכיר אותך."
"גם לי אותך. בואי, אני אעשה לך סיור במקום."
הוא התחיל להסתובב בחלל, מדי פעם מצביע על איזור מסוים ומסביר עליו. אלה עקבה אחריו, מנסה לזכור איפה נמצא כל מקום, מה שהתברר כמשימה לא פשוטה.
"...ופה יושבים העיתונאים," אלדד אמר לפתע, ואלה הזדקפה וניסתה להקשיב. "כולם נורא נחמדים, את תגלי את זה בקרוב. הנה, פה העמדה שלך," הוא המשיך, והוביל אותה לעמדה קטנה וריקה כמעט לחלוטין, מלבד מחשב פשוט וכמה דפים.
היא הניחה את תיקה בהיסוס, מתבוננת באלדד לראות אם הוא מתכנן להמשיך ללכת. הוא עמד שם והביט בה בחיוך, אז היא הסיקה שלא.
"אני יושב בחדר שנמצא בסוף המסדרון, מוזמנת לבוא אליי בכל עניין שתצטרכי," הוא אמר והצביע על דלת פשוטה שניצבה לא רחוק ממנה. אלה הנהנה, והחיוך שלו התרחב. "יופי, אז אפשר להתחיל לעבוד. בתור התחלה, אני רוצה שתכתבי כתבה קצרה. לא משהו מוגזם, זה רק כדי לראות את היכולות שלך."
"יש נושא מסוים או שזה לא משנה?" אלה שאלה.
"יש נושא. שמעת על הבננות החדשות?"
"ה-מה?"
"הבננות החדשות," אלדד ענה. "מדענים הצליחו לייצר זן חדש של בננות, שמועשרות בויטמינים. אמור להיות מאוד בריא. הנה, יש לך פה הסבר על עיקרי המחקר," הוא הוסיף, לקח דף שעמד על שולחנה והגיש לה. "תקראי את זה ותכתבי כתבה קצרה על המחקר."
אלה לקחה את הדף, והביטה בו ברפרוף. "אין בעיה."
אלדד חייך. "יופי. זו לא אמורה להיות כתבה גדולה, שניים-שלושה עמודים יספיקו. אני אחזור עוד שעתיים לראות איך את," הוא אמר והלך, משאיר את אלה לבד.
היא נאנחה, התיישבה והדליקה את המחשב. בזמן שהוא טען, היא קראה את הדף שאלדד הביא לה. הוא סיפק מידע בסיסי, ראשוני ובהחלט לא מפורט מספיק. למה ציפית, עבודה קלה? היא חשבה לעצמה.
ברגע שהמחשב נפתח, היא נכנסה למרשתת וחיפשה את המחקר, בתקווה למצוא יותר מידע.
לא היה שם כלום.
היא מצמצה, והביטה בתוצאות החיפוש שלה. כמה כתבות לא קשורות על בננות, כתבות מוזרות באתרים מפוקפקים שאלה הייתה בטוחה שהן בְּדָיוֹנוֹת, או סתם מתכונים למאכלים בריאים עם בננות - הכל חוץ ממה שהיא הייתה צריכה.
היא היססה לרגע, ואז הריצה חיפוש גם באנגלית. התוצאות היו די דומות - מתכונים, בְּדָיוֹנוֹת ודיווחים אחרים. לפי האינטרנט, המחקר שלה לא היה קיים.
אלה הביטה במחשב בחוסר אונים. ואז בדף. ואז שוב במחשב. ואז בקיר הלבן שמולה. מה היא אמורה לעשות עכשיו? עברו עשר דקות מאז שאלדד הלך, והדבר האחרון שהיא רצתה היה לקרוא לו אחרי כל כך קצת זמן. להתייאש מהר אף פעם לא היה אחד מהמאפיינים שלה, והיא לא התכוונה להתחיל עם זה עכשיו.
היא פתחה קובץ חדש במחשב, לקחה את הדף והתחילה לקרוא אותו בעיון. לפחות שיהיה לה משהו כבסיס.

שעה וחמישים וחמש דקות עברו מאז שאלדד השאיר אותה לנפשה, והכתבה של אלה לא הייתה קרובה לסיומה. היא הספיקה לכתוב עמוד אחד, לקרוא הסברים לכמה מושגים מדעיים שהיא לא ידעה על קיומם עד אז ולנסות לחשוב מה לעשות עם המידע שחסר לה, ללא פתרון. היא שקלה לפנות לאלדד יותר מפעם אחת, אבל ויתרה על הרעיון כל פעם מחדש. היא לא רצתה להשאיר עליו רושם של וותרנית, או סתם חסרת יכולת שימוש במרשתת. אז היא השתמשה במידע שיש לה, בתקווה שזה מספיק.
"היי," אמר קול מאחורי אלה והקפיץ אותה במקומה. היא הסתובבה ומצאה את אלדד עומד לצידה.
"אה, היי," היא אמרה, והשפילה את מבטה במהירות. היא לא הייתה מוכנה להתמודד איתו עדיין.
"מה שלומך? הסתדרת עם הכתבה?"
"אממ..." היא אמרה, מנסה לחשוב מה לומר. היא לא הסתדרה עם הכתבה, אבל היא לא רצתה להראות לו את זה.
"לא, בכלל לא," היא אמרה לבסוף, נותנת לאמת להישפך ממנה. "ניסיתי למצוא עוד מידע על כל הדבר הזה, אבל לא היה מידע אמין בשום מקום במרשתת ואני לא יודעת איך להתקדם מפה כי מה שיש בדף לא מספיק ו-" היא נעצרה לרגע, מנסה להעלים את חוסר האונים שבקולה. "אני לא יודעת איך להמשיך, אני מרגישה שכל מה שאני כותבת פשוט שגוי."
חיוך גדול עלה על פניו של אלדד, לתדהמתה של אלה. "כל הכבוד. הצלחת."
"רגע, מה?"
"הצלחת," אלדד ענה, ונראה היה שהוא נהנה מהמבט המבולבל על פניה של אלה. "המחקר הזה הוא בְּדָּיּוֹן. שקר מוחלט. חירטוט אחד גדול שחשבתי עליו בשתיים בלילה."
אלה פתחה את פיה כדי להגיב, אבל המילים לא יצאו ממנה. היא עבדה כל הזמן הזה על בְּדָּיּוֹן?
"למה?" היא שאלה בסוף.
"כדי ללמד אותך את השיעור הראשון בעיתונאות - תמיד תבדקי את המקורות שלך. גם דברים שמגיעים ממקורות שנראים אמינים יכולים להיות בְּדָיוֹנוֹת, ולפרסם בְּדָיוֹן זו השגיאה הכי גדולה שעיתונאי יכול לעשות. את צריכה להסתכל על הכל בעין ביקורתית, להסתמך על מקורות אמינים ולוודא שאת מציגה את האמת לאמיתה, אחרת אין טעם בעבודה הזאת."
"אז רק כדי להבין, עבדתי שעתיים על משהו שהולך לפח?"
"אכן כן."
אלה גיכחה. "טוב, לפחות למדתי כמה מושגים מדעיים חדשים."
"תמיד יעיל."
היא צחקה, מרשה לעצמה להשתחרר מהלחץ בו הייתה נתונה עד אז. אם העבודה שלה תמשיך להיות כזו, היא בהחלט לא יכולה להרשות לעצמה להיות לחוצה מדי.
"טוב, אני לא יודעת מה איתך, אני צריכה קפה. בקושי הספקתי לשתות את שלי הבוקר."
"אני תמיד בעד קפה. אבל ידעת שמחקר חדש הראה שיותר מדי קפה יכול לגרום לעייפות יתר?" אלדד השיב.
אלה הביטה בו בספקנות. "זה עוד בְּדָיוֹן?"
"בהחלט."

[The Maze Runner]

ממש אהבתי את הסיפור הזה, הוא זורם טוב מאוד.
העלילה מצויינת והטוויסט בסוף הוא פשוט מושלם.
המסר פשוט וקולע.
בקיצור ממש אהבתי.
לפי דעתי פירוש המילה בדיון זה סוג של מאמר/טקסט לא אמין ולא מקצועי, כמו משהו ממוצא ובדוי.