התחלה של סיפור ללא שם || אביב

[Mrs.Stylinson]

אוקיי זו התחלה של סיפור קצר, ודי אהבתי את ההתחלה
אשמח לשמוע תגובות:)
--------------
"בואו נכנס כאן לג'יסלן, אי אפשר להמשיך בגשם הזה" אבא קורא לי ולאחי בקול חזק שבקושי נשמע מעל המולת הגשם.
אנחנו רצים לעבר הרחוב הימני, באים לפתוח את דלת הבניין ו... נעול. אנחנו תמיד שוכחים שלדת הזאת אין מצב שבת*
"צד שני" אני קוראת ואנחנו פוצחים שוב בריצה, הפעם לעבר הכניסה השניה של הבניין.
אנחנו לא היחידים; כמונו היו עוד כמה בודדים שרצו בדרך חזרה מבית הכנסת, מדלגים על השלוליות שנוצרו, שמים יד על הראש מחזיקים את כיפותיהם.
נכנסו נוטפי מים לחדר המדרגות, החום מהממם אותנו לרגע.
דפקנו על הדלת הקרובה, השלט 'לוי' תלוי עליה בגאון.
בכי של תינוק נשמע מתוך הדירה.
ג'יסלן פתחה לנו את הדלת עם החיוך התמידי והקורן שלה שתמיד שם, מחזיקה בידה את טליה הקטנה בת החודש.
"שבת שלום" היא אומרת וזזה מעט לאחור, פותחת את הדלת לרווחה, מחבקת כל אחד שנכנס.

*מצב שבת במנעול-מצב שבו הדלת פתוחה ולא נעולה עם נעילה אלקטרונית כמו בדרך כלל

[Farseer]

אני מקפיצה כדאי להגיב


אוקיי, דבר ראשון, זאת באמת התחלה מאוד חמודה ואני אשמח לקרוא את ההמשך. זה תיאור מאוד יפה של סצנה של חורף בצורה שמרגישה אמיתית.
שתי הערות קטנות:
צריך להוסיף פסיק או נקודה בסיום של דיבור ישיר. נגיד: "אני אוהב תותים," אמרתי. ולא: "אני אוהב תותים" אמרתי.
זה לא כזה דבר גדול אבל כזה, משהו שעושים.
ועוד משהו קטן, המשפטים חלק מהזמן מאוד מנותקים כמו רשימת מכולת: נכנסנו... דפקנו... וכ'ו. אני יודעת שאין מה לעשות ואנשים עושים מספר פעילויות אבל עדיף למצוא דרך לקשר ביניהן.
בכל מקרה, זה באמת ממש קטע מגניב ואני אשמח לקרוא את הממשך שלו ועוד קטעים נוספים שלך.
ובאמת, אני ממש אהבתי את הבחירה של הנושא של הקטע ואת זה שכזה תיארת סצנה די יומיומית כי זה פשוט ממש מקסים לדעתי.