שרשור כלשהוא על נושא כלשהוא, עם מעיין3>

[One Direction Forever]

"או-קי" עניתי "אז.. ניפגש מחר?" עניתי והתכוננתי ללכת
----------------------
תודה כפרע 3>

[לילה טוב, שון]

"אה, כן, נראה לי." די הרגשתי סתומה עם התשובות המפגרות האלה.....

יצאתי מהבניין ופניתי לחניון, "היי בובי, היי דילן" נפנפתי לשומרים שבכניסה, "נתראה מחר... וד"ש למילי, יום נישואים שמח" נכנסתי לרכב, יונדאי שחורה ומבריקה, "הצדעתי" למילאן, השומר הראשי, ויצאתי הביתה.

[One Direction Forever]

ירדתי במעלית, יצאתי מהבניין, ונכנסתי לרכב שלי- ג'יפ שטח גדול ומבריק,
בנסיעה הייתי מהורהרת, מאז שהחברה הכי טובה שלי, ליז, נהרגה במשימה, שום שותף או שותפה לא מוצאים חן בעיני, תמיד אני יחשוב עליהם כעל חדשים בסוכנות, ושאף פעם הם לא יגיעו לרמה של ליז, לכן אני נקראת "קשוחה" במשימות, יותר מידי..

[לילה טוב, שון]

"נכנסתי לבניין ועצרתי בתיבת דואר, יה שם די הרבה אז העלתי הכל לבית, התיישבתי על המיטה ועברתי על הדואר. חברת חשמל, טלפון, גז, ועד בית, ארנונה, ראיון בטיימס, FBI, NCIS, בלא בלא בלא, המכתבים הרגילים...
נשכבתי בעצבים על המיטה, אדי הטיפש, לא רק שזה אחת המשימות אם לא המשימה לשלי... הוא גם שולח אותי לשם עם.... לוידעת אפילו עם מה. אז כן, אני יודעת שאני בכללי אוהבת לעבוד לבד, במיוחד במבצעים כאלה. אבל אם כבר אז מישהו נורמלי!! אחד חתיך, או אחת אנושית, לא... אותה....

[One Direction Forever]

הגעתי לבנין שלי, עליתי במעלים- קומה רביעית והינה אני בבית, הדואר שהבאתי הבוקרהיה על השולחן ולרגע חשבתי לפתוח אותו, אבל כרגיל דחיתי את זה לאחר כך, הייתי מעוצבנת, על אדי שצירף אותי לחדשה, על העולם האכזר שלקח לי את החברה הכי טובה שלי, על זה שאין לי משפחה והכל אני עוברת לבד, על זה שפילו חברה כבר אין לי,

ועשיתי את מה שתמיד עוזר לי במצבים כאלה, נכנסתי לחדר האימונים שבניתי, והתחלתי לאגרף את השק איגרוף שנמצא בצד..

[לילה טוב, שון]

לא הצלחתי להרדם, ראיתי טלוויזיה, עשיתי כושר, אפילו הסתכלתי באלבומים ישנים עם תמונות של ההורים שלי.
בסף הבוקר הגיע, ואיתו, ארתור.

[One Direction Forever]

בוקר, עוד יום שמתחילה בו משימה, כן ככה זה אצלי, בשגרה, מאז גיל שש עשרה שברחתי מהבית המפורק שלי, האבא המכה, האחים המסוממים, אין אפשר לקרוא לזה בית, לא יכלתי לסבול את זה, מי מביא ילדים לעולם כזה?, אז ברחתי, לא שהיה לי לאן, אבל למזלי ראה אותי סוכן אחד והחליט להביא אותי לסוכנות, הסוכנות היא כמו הבית שלי, מאז גיל שש עשרה אני עוברת הכשרות, אימונים, ובגיל שבע עשרה כבר יצאתי למשימה הראשונה שלי, אני לא אשכח אותה, היא הייתה עם ליז, מאז עשינו את כל המשימות שלנו ביחד, והיא הייתה כמו אחות שלי, ממש!, לליז היה אותו סיפור כמוני, משפחה מפורקת, בית לא בית, וגם אותה הסוכנות אימצה, ואז במשימה הארורה הזאת לפני שנה, ליז נהרגה, האנשים היחדים שהיא בהלוויה היו אני ואנשי הסוכנות, אנחנו היינו המשפחה שלה, נהרגה לי אחות!
מאז לא הסכמתי להיקשר לאנשים, לא שותפים למשימות, לא שכנים בבניין, לא קשר עם מישהו, שום כלום!

[לילה טוב, שון]

אז כן, הבוקר הגיע וארתור דפק, כרגיל הבאתי לו חלב וקערהעם אוכל, אבל הרגשתי ממש רע עם עצמי, לא ידעתי איך לומר לו שאני הולכת, לזמן לא ידוע.
המשימה הקודמת שלי הייתה בניו יורק, וזאת שלפניה הייתה עוד לפני שהכרתי אותו.
"אהמ, ארתור" התכופפתי אליו, "מיאו" הוא ענה לי, חתול ג'ינג'י שמנמן שכמוהו, "אהמ, אני עוזבת, להרבה זמן, עד אז אני ישאיר לך אוכל בחור הקבוע, מספיק לתקופה ארוכה" מיאו, זה מה שקיבלתי כתשובה. נכנסתי חזרה לבית, לקחתי את התיק ביד אחת, את הז'קט ביד השניה.ויצאתי לכיוון הסוכנות.
דווקא הכבישים היו ריקים ככה שהגעתי חצי שעה לפני הזמן, לבנתיים התיישבתי בקפיטריה על כוס קפה.

[One Direction Forever]

הגעתי לשדה התעופה, עם המזוודה הרגילה שלי, מרוב כל המשימות, כבר יש לי מזוודה קבועה, שאני לא אצטרך לפרוק ולארוז כל פעם, הגעתי לאדי, לידו עמדה השותפה שלי, "היי" אמרתי, בלי שום טיפת נחמדות

[לילה טוב, שון]

אדי ציפצף לי בביפבר, עליתי אליו.
הוא הסביר לי שלורה- השותפה שלי, חוותה לא מזמן אובדן קשה של השותפה הקודמת שלה, ושמאד הגיוני שהיא לא תרצה לפתח איתי קשרים ושאני לא יעב מזה. עשיתי לי פרצוץ ובדיוק היא נכנסה.
היא אמרה היי כזה קריר, החזרתי לה בניד ראש ופנינו לחדר התדרוכים.

[One Direction Forever]

עברנו תדרוך, הפנמתי את כל החומר שצריך לדעת, אני כבר רגילה..., נפרדנו מאדי ועלינו למטוס...
---------------------------------
סתם שאלה? איפה השמשימה? כאילו באיזה מדינה? ודרך אגב קוראים לי לורה, לא לונה, תערכי...

[לילה טוב, שון]

עברנו תדרוך, את האמת שדי התגעגתי לזה, כבר הברה זמן לא יצאתי למשימה שהייתי צריכה לה תדרוך, הרוב היה מוכר ורגיל.
נפרדתי מאדי, ומכל הצוות.
עלינו על המטוס, התיישבתי ליד החלון, ראיתי שלורה לא מתיישבת, "רוצה את לשבת ליד החלון??" שאלתי
--------
אופסס, ערכתי:)
השארתי את הבחירה ביידיך^

[One Direction Forever]

עלינו למטוס, יש לי אינסטינקט כזה של מרגלים שלפני שמתיישבים סוקרים את המטוס לראות שאין שום דבר חשוד,
השותפה שלי- ג'סי- ככה נראה לי קוראים לה, שאלה אותי אם אני רוצה לשבת ליד החלון, "לא" עניתי בקרירות והתיישבתי.

[לילה טוב, שון]

בדקתי פעם אחרונ האם אין הודעות חשובות מאדי וכיביתי את הטלפון.
ראיתי קצת סרטים, התחלתי לקרוא ספר אבל כנראה נרדמתי כי התעוררתי כשהדיילת הגיעה עם ארוחה.
אכלתי קצת ועברתי לבהות בחלון, מנסה לדמיין איך תלך לנו המשימה.

[One Direction Forever]

כל הטיסה הייתי עם האוזניות הגדולות שלי, אם יש משהו שיכול להרגיע אותי חוץ מלהרביץ לשק איגרוף שלי, זה מוזיקה, נרדמתי כנראה מתישהו, כי אני זוכרת שהתעוררתי משיר קצבי ממש שכאב לי באוזניים