אני אוהבת אותך סבא צבי || אביב, קטע כתיבה ליום השואה

[Mrs.Stylinson]

אני זוכרת שפתחתי את המחברת תווים הצהובה על השולחן הקטן. כבר אז היא הייתה קצת קרועה בקצה.
עדי אחי עמד לידי, ילד קטן בן 5.
ניגנתי איזה שיר. זה אפילו לא היה כזה טוב - ידעתי רק כמות מסוימת של תווים שהגיבלו אותי לשירים פשוטים יחסית.
אבל הייתי בת 7, מה הבנתי מהחיים שלי אז?
סבא הסתכל עלי כאילו הנגינה המקרטעת שלי היא הדבר הכי יפה וקסום בעולם כשחיוך גדול פרוס על שפתיו.
למתבונן מהצד זה באמת היה יכול להיראות כאילו סבא מנסה להיות מנומס, אבל אביב של היום יודעת שזה לא נכון.
אביב של היום יודעת מה סבא עבר. אביב של היום יודעת כמה המשפחה שלנו הייתה קרובה ללא להתקיים. אביב של היום יודעת שאחרי המלחמה הרופא אמר ל34-קילו-סבא שלא יהיו לו ילדים.
אביב של היום יודעת להעריך את סבא רבא צבי ז"ל.
אבל זה מאוחר מידי.
הוא סבא רבא שלי. מעולם לא קראנו לו סבא רבא. תמיד אמרנו סבא צבי, לפעמים רק סבא.
אני מבינה שאביב של היום כבר לא תגלגל את כיסא הגלגלים של סבא לחצר בית האבות עם הגדר והפרחים ותצחיק אותו עם שטויות של ילדה בת 7. אני כבר לא אלך לחדר עם הקיר אקווריום ותשחק עם עדי בזמן שהמבוגרים מדברים. אני כבר לא אוכל לבקש מסבא לקחת אותי אל סבא צבי, אביו.
אביב של היום יודעת שהיא כבר לא תלך לבית הכנסת בבית האבות של סבא רבא צבי עם סבא יששכר לקבלת שבת כשסבתא קוראת לי ש"לא יוצאים החוצה עם שיער רטוב!" או לגיחה קצרה לתפילת מנחה בין קנית בורקס במאפיה לרכבת הקלה לקניית מתנה בשוק.
אביב הזאת גדולה יותר. היא כבר לא אותה אביב כשאמרו לה שסבא שוב בבית חולים היא באמת האמינה שהוא שוב יחזור במהרה בריא והכל יהיה בסדר.
זאת לא אותה אביב שבבוקר ההוא בכיתה ג' כשאבא ואמא סיפרו לה ולאחיה שסבא נפטר והיא לא ידעה איך להגיב, אותה אביב שהתחילה למרר בבכי בשיעור השני כשהבינה שסבא רבא שלה, זה שניצח את השואה - נכנע בסוף לסרטן.
עכשיו זאת אביב עם קצת שכל.
אבל אביב של עכשיו מודה על הזכות על כך שפגשה את סבא וכנראה היחידה שזוכרת את סבא - בניגוד לשאר 13 הבני דודים והאחים שלי - שלרובם שמם השני הוא צבי.
הם אפילו לא זכו לפגוש אותו.
אז ה' - תודה על הזכות להכיר ולזכור את סבא, גם אם מעט. תודה על הזכות להיות ההוכחה שלו שהמלחמה שלו בשואה לא היה לשווא. להיות ההוכחה שהרופא שאמר לו שלא יהיו לא ילדים לא יודע כלום, כי הכל מלמעלה.
אני מתגעגעת אליו כל כך וכועסת על הטיפשות שלי בגיל 7, אני כל כך כועסת על עצמי שלא הערכתי את סבא רבא שלי וכמה גיבור הוא.
הלוואי ורק יכלתי לראות אותו רק עוד פעם אחת.
בבקשה
רק לרגע, רק לשיחה אחת.
רק להגיד לו כמה אני מעריצה אותו.
רק לשמוע את הסיפור שלו ממנו, לא לקרוא את הסיפור שלו מדף.
אבל אני רוצה לראות אותו רק עוד פעם אחת.
רק רוצה להגיד לו שמה שהוא אמר אחרי שנזכר ברופא שאמר לו שלא יהיו לו ילדים: "הוא טעה, הוא רופא - לא נביא. הוא היה נביא שקר. ב"ה יש לי שלושה ילדים, תשעה נכדים ושבעה נינים כן ירבו." כבר לא נכון. רק מהבן שלו, סבא יששכר שלי, יש לו 14 נינים.
אז תודה.
תודה שאני - בניגוד לרוב בני הדודים שלי - לפחות הכרתי אותו.
אני אוהבת אותך סבא צבי.
~~~~~~~~~~~~~
קיטשי?
כן
בכיתי כשכתבתי את זה?
כן
המשפטים חוזרים על עצמם?
כן
האם זה גרוע?
כן

[Hot Chocolate]

אוי זה בהחלט מקסים וקיטשי, וכמעט בכיתי גם. האמת שמשום מה ההתחלה של הקטע הרגישה לי חזקה יותר מהסוף, אני לא יודעת אם זו רק אני - אבל אם את רוצה, ממליצה לך לעבור על הקטע ולנסות לראות איך את מחזקת קצת את הסיום של הקטע. לאו דווקא ספיציפית משפט הסיום (הוא בהחלט קיטשי כראוי לול), אלא בכללי כל החלק האחרון. בכל מקרה, זו לגמרי בחירה שלך, והצלחת לכתוב על סבא שלך בצורה מיוחדת ומרגשת שגם נתנה לנו טעימה מהסיפור שלו וגם העבירה את הרגשות שלך. מעבר למה שאמרתי ולצורך בביטוא, אין לי ממש הערות. אבל כן יש משפטים עם ניסוח טיפה מסורבל לדעתי וגם קצת שגיאות פיסוק וכאלו, ולכן ממליצה לך לשלוח לבטא - אם את רוצה, כמובן. מוזמנת לשלוח הודעה פרטית אם תרצי שאבטא לך :)
בנוסף, התייחסת בשלב מסוים לעובדה שקראתם לו תמיד סבא ולא סבא רבא, אבל אחרי זה כן התייחסת אליו גם בתור סבא רבא. זו לא ממש הערה כי זה עניין שלך, אבל תהיתי אם זה בכוונה.
בכל מקרה, קטע מקסים ומרגש ונהניתי לקרוא, כיף שאת מפרסמת כאן. מחכה לעוד קטעים שלך!