עשרים || שקד

[פרח נתתי לנורית]

זה פחות או יותר השיר הראשון שכתבתי אי פעם (חוץ מחמשירים חסרי משמעות), אז לא מבטיחה כלום. הרעיון לשיר מבוסס על השיר "חלום" מאת אברמק קופלוביץ' - נער יהודי שנרצח בשואה בהיותו בן 14.

----

כשאגדל ואהיה בת עשרים
אשרת בצבא, אלחם - אעשה דברים משמעותיים.
אייצג את המדינה בכבוד,
אצמח ואתפתח, ארצה ללמוד עוד

כשאגדל ואהיה בת שלושים
אקים משפחה, אתחתן, אביא ילדים.
אתחיל למצוא את מקומי בעולם,
בית, עבודה, חיים כשל כולם

כשאגדל ואהיה בת חמישים
אחשוב על חיי, אחווה משבר אמצע החיים.
אולי אצבע את שיערי לאדום,
אנסה למצות את נמרצותי עד תום

כשאגדל ואהיה בת שבעים
אצא לפנסיה, אחבוק נכדים.
אהנה מחיי החופש והדרור,
אצא כל יום לשמש, לראות את האור

כשאגדל ואהיה בת תשעים
רוב מכריי לא יהיו בין החיים.
אולי גם אני כבר אעבור מן העולם,
בתקווה אשאיר מורשת, אותיר חותם.

ושם, בין העננים,
אפגוש את הילד שחלם על גיל עשרים.
את החיים האלה הוא לא הספיק לחוות -
הצורר גדע את חייו ללא עכבות.

[Do good deeds]

וואו.
עצוב ונוגע כל כך! ממש התחבר לי לדברים שחשבתי...
שרטטת את המבנה בצורה כל כך מדוייקת ומובנית, גם מבחינה תוכנית וגם מבחינה צורנית... התכנון של החיים גרם לסיום עוד יותר מצמרר ונוגע של אותו ילד שתכנן ותכנן, אולי בדיוק כמוך, ולא זכה להגיע לזה.

[יחתיכת אפס]

ממש יפה