לוקאס שמע רעש ופתח מהר את עיניו, מרגיש את הפחד עולה ומפעפע בו. חדר היה חשוך. דבר לא נשמע מלבד נשימותיו הכבדות וליבו הפועם בחוזקה. עיניו הפתוחות בהו בתיקרה, לא מעזות להסב את מבטן. השקט שהשתרר בחדר הפחיד אותו כפי שמעולם לא קרה.
לוקאס לא היה אחד פחדן. למעשה, הוא היה מבין האנשים האמיצים ביותר שיצא לו להכיר. הוא אהב סרטי אימה, נכנס לרכבות שדים, ולמען האמת, הוא אהב להיות בנקודה הגבוהה ביותר ברכבת ההרים ולחייך בגלל הרוח והחופש שהיא גרמה לו להרגיש.
ולמרות זאת זו הייתה הפעם השלישית השבוע בה לוקאס התעורר באמצע הלילה והרגיש את הפחד חונק אותו. מאז אמו ואחותו הצעירה טסו לחופשה ההרגשה הזו לא הסכימה לעזוב אותו, ותאמינו לו שהוא ניסה לשכנע אותה לחלוף. בפעמים הקודמות שזה קרה הוא הסתובב עם הגב לקיר ולא העז להירדם כל הלילה, מעביר שוב ושוב את מבטו לאורך החדר, עד שהעייפות הייתה מכניעה אותו. אבל הלילה לוקאס החליט שנמאס לו. הוא עומד להוכיח לעצמו שהוא סתם פחדן.
הוא הוריד את שתי רגליו לרצפה, כמעט ולא מרגיש את הקור, וסרק את החדר במבטו. שום דבר שונה, הכל מבולגן בדיוק כמו שצריך.
הטלפון היפה והחשוב שלו לכד את מבטו. לוקאס קם לעברו כשהרגיש משהו לוכד את רגלו הימנית. הוא צרח.
לוקאס מעד לפנים. ידיו נשלחו אל הרצפה, מוכנות לעצור אותו במקרה ויפול. רגליו עשו כמה צעדים קטנים, כאשר על אחת מהן עדיין מלופפת הזרוע של היצור שהצליחה לתפוס אותו. רגלו הפנויה ניסתה לעצור את הסיטואציה המביכה הזו ונשלחה הרחק לפנים כדי לעצור את המעידה, אך היצור הספיק להתלפף גם סביב הרגל הזאת.
לוקאס השטתח על הרצפה, מצליח רק בשנייה האחרונה לשלוח את ידיו לפנים כדי שלפניו היפות לא יגרם נזק בלתי הפיך.
לוקאס התגלגל על גבו. הוא הרים את רגליו וקלט שהיצור הנוראי שממנו פחד כל כך היה בסך הכל השמיכה שלו.
הוא נאנח. איזה פראנואיד.
לוקאס התרומם ושפשף את ידיו הכואבות זו בזו, כשראה משהו בזווית עיניו.
הוא הפנה במהירות את עיניו לכיוון הארון שלו ובהה במקום בו דמיונו תעתע בו. לוקאס היה בטוח לשנייה שהוא ראה מישהו מסתכל עליו. ליבו, שסוף סוף נרגע מעט, חזר לפעום כאילו רצה לצאת מהחזה של הבעלים שלו.
לוקאס הניח את ידיו על חזהו והשפיל את מבטו. וואו. מה עובר עליו? מה לעזא-
הוא הרגיש משהו קר על עורפו, כאילו יד קפואה נגעה בו. לוקאס קפץ מהמקום שלו, לקח את הטלפון מהשידה ורץ מחוץ לחדר. הפחד סיחרר אותו בעוד הוא הוא תפס כיסא והצמיד אותו לקיר בפינה של המטבח.
עכשיו שום רוצח מסתורי לא יוכל לבוא אליו מאחור ולשסף לו את הגרון. עכשיו הוא בטוח. לוקאס הקליד במהירות את מספרה של אמו בטלפון שלו ורק לפני שלחץ על הציור של הטלפון הירוק חשב לוקאס על מה שהוא עושה.
מה הוא עומד לומר לה? סוף סוף, אחרי מסע ארוך של שכנועים, אמו הסכימה לו להישאר בבית לבד במשך שבוע וחצי. ולקלקל את זה עכשיו בגלל פחד קטן? היא תחזור להתנהג אליו כמו אל ילד קטן. לא, לוקאס לא מוכן! הוא עומד להיות בוגר ולהתמודד עם זה כמו שכל ילד בגילו היה מתמודד!
נחישות הופיעה על פניו של לוקאס והוא קם ממקומו, מתכנן לתפוס את השלט ולרבוץ מול הטלוויזיה במשך כל הלילה עם חפיסת פוקפורן בידו, אולי הוא אפילו יתקשר אל חבר או שניים, אבל זה שהוא פגע בחזה מוצק ביטל את תוכניתו.
לוקאס קפא. איש, לא, בחור, עמד מולו. לוקאס לא העז להסיב את מבטו מהאריח שעל הריצפה, אבל הוא היה מסוגל לראות את החולצה השחורה והידיים החיוורות.
"הממ..." הוא שמע את אותו הבחור ממלמל. הקול שלו היה עמוק וצרוד מעט. זה העביר בלוקאס צמרמורת.
הבחור התקרב אליו עוד קצת, גורם ללוקאס לקחת צעד אחורה ולהתקל בכיסא. זה כאב מאוד לירכיים המסכנות שלו וגרם ללוקאס עצמו לאבד את שיווי משקלו ולהתיישב על הכיסא בקול חבטה.
"מריח טעים." הבחור מלמל שוב. לוקאס ניסה לבעוט בו, מפחד להסתכל אך מקווה שכיוון למקום הנכון ושהבעיטה הזאת תגרום לאותו בחור מפחיד להישכב על הרצפה ולהתפתל בכאבים.
לוקאס הרים את מבטו כשלא קרה כלום במשך כמה שניות, ומצא את עצמו מסתכל ישירות על אותו בחור מפחיד. עיניו היו אדומות ופעורות לרווחה, שערו החום נפל על פניו בחוסר סדר וזיפים היו על לסתו המרובעת. אותו אחד ליקק את שפתיו הדקות והראה ללוקאס... לעזאזל, זה ניבים?
לוקאס הסתכל עליו בבעתה. הוא חולם, נכון? הוא חייב לחלום. לא יתכן שזה קורה במציאות. "מ- מה..?" הוא ניסה לומר אבל המילים נתקעו לו בגרון.
הבחור תפס בסנטרו והפנה את ראשו של לוקאס הצידה, נותן לו גישה גדולה יותר לוורידים שבצוואר של טרפו.
לוקאס רעד כמו משוגע. הוא פחד, הוא פשוט כל כך פחד. הפחד זרם לו בגוף כמו דם.
הדם... לוקאס הרגיש שני דברים נכנסים לתוך בשרו וכמה זיפים משתפשפים בעור צווארו. לעזאזל... הוא שמט את הטלפון שלו אל הרצפה. לא היה לו כוח יותר. אפילו לשבת היה נראה לו קשה פתאום.
לוקאס רצה לבעוט ולהתפרע, לא רצה לתת לאותו משוגע את מה שרצה בכזאת קלות, אבל גופו לא הצליח לזוז.
הכאב החד מצווארו היה הדבר היחיד שהשאיר אותו בהכרה. מחשבותיו התערבלו וגופו הרגיש כבד. למעשה, הוא לא הרגיש את גופו בכלל, הוא הרגיש מורדם.
ראייתו של לוקאס התשטשה והוא התחיל להאבק בעצמו כדי לנשום עמוק, אבל לא הצליח. חזהו עלה וירד וליבו פעם במהירות ובחוזקה.
בנהמה שקטה מכיוון הבחור לוקאס הרגיש את שני הניבים יוצאים וחותכים עוד יותר את עורו המחורר גם ככה. הוא ראה את הבחור המטורף מתרחק ממנו ופולט קללות בשקט בזמן שלוקאס עצמו התמוטט על הרצפה. לןקאס, מצמץ באיטיות. הוא לא הרגיש את הכאב מהנפילה אל הרצפה כלל. הוא רק הסתכל על הדם שזלג מזווית פיו של הבחור, שהתכופף על רגליו והעביר אצבע קרה על מצחו של לוקאס. לוקאס הצתמרר.
"תראה ילד," קולו הגס של הבחור נשמע צורם לאוזניו של לוקאס. "מצטער, אתה עומד למות." לוקאס נשם נשימה חדה שהכאיבה לצלעותיו. הוא רצה לדבר, לשאול דברים, אבל ראשו כאב והוא לא הצליח להזיז את שפתיו. המידע הפתאומי הזה שיתק אותו. הוא לא הצליח לעשות דבר מלבד להסתכל על הבחור מתרומם לעמידה ויוצא מטווח ראייתו.
לוקאס עצם את עיניו. אז זה הסוף, אה? כל גופו הרגיש כבד וראשו צעק בכאבים. הוא ניסה להזיז את עצמו, אבל לא הצליח. אנקה שקטה נפלטה מפיו.
רעש עמום נשמע ומילים לא ברורות שנשמעו מגיעות ממרחקים הגיעו ישר אחר כך. לסתו של לוקאס נפתחה בעזרת יד קרה ונוזל חמים נכנס אל פיו. הנוזל חנק אותו ולוקאס השתעל, פולט קצת ממנו החוצה ובולע את השאר.
"גור טוב." יד ליטפה את מיצחו בזמן שלוקאס המשיך לשתות מהנוזל שהחליק בגרונו. הוא הרגיש מעט מכוחותיו חוזרים ופתח את עיניו.
הבחור המפחיד עדיין עמד מולו. עיניו בחנו את לוקאס בהבעה לא קריאה. דם חדש הופיע על פניו. כשראה שלוקאס מסתכל חיוך מצמרר התפרש על פניו. "תחשוב עלי בתוך האבא החדש שלך." עוד נוזל נכנס אל פיו של לוקאס. הוא קלט שזה הגיע מידו הפצועה של הבחור. "אני זה שהביא לך את החיים החדשים האלו. אני מצפה שיום אחד תודה לי."
לוקאס התחיל להשתעל. הוא הסתובב הצידה וירק את הדם שהיה בפיו על הריצפה. הוא כיחכך בגרונו וקיווה שזה יוציא את הדם שכבר בלע. גלגלי ראשו הסתובבו ובפעם הראשונה בלילה הזה הוא הבין מה קורה סביבו.
"אל תדאג, יש לך את כל הזמן שבעולם בשביל זה." לוקאס שמע את הבחור קם. הוא לא העיז להסתכל לעברו. דמעות של חוסר אונים הופיעו בעיניו. ראייתו התשטשה שוב.
ואז הוא התחיל לבכות. דמעות התגלגלו על פניו בחוסר שליטה. הוא משך את עצמו לישיבה ונשען על הקיר, קובר את פניו בין ידיו. הוא לא ניקה את פניו ולא חיפש משהו לנגב איתו את האף. לוקאס רק עצם את עיניו ונתן לדמעות לצאת החוצה.
לוקאס שמע את הבחור הולך אל החלון הפתוח והציץ בין ידיו. הבחור נופף אליו והחיןך הנצמרר לא ירד מפניו. "להתראות ערפד קטן." הוא יצא מהחלון ונעלם.
לוקאס הסתכל על החלון הפתוח זמן רב לאחר מכן. דמעותיו התייבשו וכאב חדש ודוקר שהגיע משתי שיניים ספציפיות השתלט עליו. הוא נשאר באותו המקום עד שאור נכנס דרך החלון. לוקאס קם באפיסת כוחות ונשען על הקיר כל הדרך עד החדר שלו. הוא התמוטט על המזרון המוכר וברגע שעצם את עיניו הוא נסחף אל שינה ארוכה וחסרת חלומות.


-------
לכתוב את זה גם הפחיד אותי וגם לקח נצח. תהנו :)