סיקור ספר// איש הקציר

[the faceless old woman]

אתם לא מבינים כמה כיף היה לכתוב את זה.
------------

איש הקציר

שם הסופר: טרי פראצ'ט
שנת הוצאה: יצא לאור בשנת 2000 גם באנגלית וגם בעיברית
גוף הוצאה בארץ: הוצאת כינרת
גוף הוצאה מקורית: Victor Gollancz
שפת מקור: אנגלית
שם המתרגמת: אליזבת' ווגלי
נוספים בסדרה: Mort- תרועת המוות
Soul music- מוזיקת הנשמה
*הספר הראשון מטרילוגית המוות*
*קורה בעולם הדיסק*


תקציר:
מוות נעדר ומשערים... אה... שמת.
דבר שמוביל לאותו סוג של תוהו ובוהו שתמיד קורה שמתבטל שירות ציבורי חשוב. עולם הדיסק מתמלא רוחות רפאים. ווינדל פונס, שנפטר לא מכבר, מתעורר בארון המתים שלו כדי לגלות שחזר בתור גופה. מסתבר שהצלת העולם למען החיים תלויה בווינדל ובחבריו החיים מתים*.
בינתיים, בחווה קטנה הרחק הרחק משם איש כהה וגבוה מתגלה כאשף בשימוש בחרמש. ישנו יבול לקצור, וקרב שונה להשתתף בו.
(*ובחבורת החיים מתים הלא כל כך מפחידה שלו.)

תקציר אישי:
שעון חול קטן בגודל שמאפשר לו להכנס לכיס לא נראה כמו דבר חשוב ממש, אבל בשביל מוות כן. זה נותן לו את הדבר שרצה בכל מעודו: זמן. מוות פורש מתפקידו ויורד אל עולם הדיסק, רואה בפעם הראשונה את החיים. הוא מחליט לעבוד אצל גברת זקנה בכפר מרוחק, ומבין בפעם הראשונה מה זה לחיות.
הקוסמים באוניברסיטת הקוסמים הנעלמת יכולים לראות את המוות, וווינדל פונס הזקן חיכה לו בזרועות פתוחות, אבל הוא לא הגיע. ווינדל פונס המאוכזב עוזב את האוניברסיטה ומתחיל לחפש מה לעשות עם החיים שאחרי המוות, שלאכזבתו היו בדיוק כמו אלה לפני. הוא מצטרף אל קבוצת תמיכה ליצורים מתים. וביחד הם מנסים להתמודד עם חסרונו של המוות, אשר גרם לגופות, חפצים וקללות לקום לתחייה.


דעה אישית:
את הספר הזה גיליתי בצורה מאוד נחמדה. דיברתי עם חברים ושאלתי אותם מהו הספר האהוב עליהם של טרי פראצ'ט. אחד מהם ענה לי שאיש הקציר. שאלתי אותו על מה זה. "על מוות." אוקייייי.
אחרי השיחה החביבה הזו הלכתי לספרייה והשאלתי את הספר המוזר הזה על המוות. לא היו לי ציפיות גבוהות ממש. הרי כששומעים שכתבו ספר על מוות, חושבים שזה ספר אפל ומסתורי, שיש שם מסרים סמויים ועלילה מסובכת. ואני, בתור מישהי שקראה כבר ספרים של פראצ'ט והייתה אמורה לדעת, חלק ממני ציפה לזה גם. אז זהו, שלא. אז מה אם זה ספר על מוות? טרי פראצ'ט עדיין היה זה שכתב אותו.
( אם סופרים אחרים כותבים ספרים מעניינים, מובנים ושגובלים בגבולות ההיגיון, פראצ'ט כותב ספרים שהם רק מעניינים ומובנים. (ברצינות, אל תחפשו היגיון בספרים שלו.) (כל העלילה מתרחשת על עולם שטוח שזז על גב של צב ענק.) (פשוט אל.) )
לעומת ספרים אחרים שלו שקראתי, התמכרתי לאיש הקציר עוד מהעמוד הראשון. ההומור המוכר של פראצ'ט התערבב עם העלילה המרתקת ויצר משהו קרוב למושלם.
אלו מכם שלא יצא להם לקרוא ספרים של טרי פראצ'ט (אני מאוכזבת.) בטח ספקנים בנוגע לכבדות של הספר. אבל ברגע שתקראו אתם תבינו. הספר של ה300 עמוד האלה כל כך קליל, (גם מבחינת הספר גם העלילה), שאם אתם לא רוצים לקרוא משהו כבד, אתם תופתעו לטובה. אין שום תאוריות עמוקות שיכווצו לכם את הלב בספר הזה על המוות. אפילו אם סיפור על מוות שירד אל החיים ועל זקן שרוצה למות נשמע אפל.
עכשיו נעבור אל נושא אחר, פיתוח הדמויות היה מצוין. מי היה מאמין שהדמות האהובה עליי תהיה המוות עצמו? האנושיות שפיתח נגעה לליבי. והפחד שלו מהמוות? וואו, האירוניה! זה היה מדהים. גם הייתי גאה בווינדל פונס. המסע שעבר מתחילת הספר אל סופו מבחינת הקבלה של המוות היה גדול. אני מאושרת שהוא מת שמח.
אם היה דבר אחד שכן שהספר הזה לימד, הוא שהמוות לא כזה נורא, והוא מגיע לכולם בסןף. עכשיו קישטא, לכו לספרייה שנפתחה ותקוו שיש לכם את הספר הזה על המדף.

ציטוטים:
מכשפים אינם מאמינים באלים, בדיוק כפי שבי אדם אינם מוצאים לנחוץ להאמין, נניח, בשולחנות. הם יודעים שהם שהם שם לשם תכלית מסויימת, וקרוב לוודאי שיסכימו שיש להם מקום ביקום מאורגן היטב, אבל הם לא מבינים את הנקודה של האמונה, של להסתובב ולומר, "הו, שולחן גדול, שבלעדיו אנחנו אפס אפסים." בכל מקרה, או שהאלים מצויים שם, או שהם קיימים רק כיחס לאמונה, כך שבאותה מידה אפשר להתעלם מכל העיניין ולאכול בעמידה.

"כן, אני יודע איך זה. תגיד למישהו שאתה מת והוא יתבונן בך כאילו ראה רוח רפאים."

"אגב, האחות דרול היא שד מהסוג שאוכל גוויות מתים. אם היא תציע לך את אחת מפשטידות הבשר שלך, אל תקבל."
"הו, אלוהים," אמר ווינדל. "אתה מתוון שהיא מכינה אותם מבשר אדם?"
"מה? הו. לא. היא פשוט מבשלת נורא."

"יו." אמר הדיקן.
"יו מה?" אמר רידקולי.
"זה לא יו מה, זהו יו בלבד," אמר המצטיין הבכיר מאחוריו. "זוהי ברכה כללית שמשמיעים כשנפגשים ברחוב עם קונוטציה לאחווה מתקופת הצבא ותת-טקסט הרומז לקשר מסורתי בין גברים."

"יש מאות עגלות!" אמר המרצה לכתב רונים עדכני. "הסתלקי ממני, חתיכת- חתיכת סל!"~ (הוא דיבר על עגלה חה)

הדיקן עצמו לא זכר מתי היה מאושר כל כך. במשך שישים שנים הוא ציית לכל חוקי הכישוף, ולפתע נהנה כפי שלא נהנה במעודו. אף פעם לא הבחין שעמוק, עמוק בתוכו, הדבר אותו באמת רצה לעשות היה לפןצץ דברים.


יו! תהנו ולכו לקרוא את זה כבר ^^

[Felis Fuscus]

רגע הספריות נפתחו כבר?
ובנינו רייני, כולנו ידענו שהדמות האהובה עלייך תהיה המוות 3:
אז הסיקור באמת נראה מושקע. אני מודה שקצת חיפפתי על התקציר אבל כן קראתי את חוות הדעת! וזה נראה מדהים! ורואים שאהבת את זה! אל תהרגי אותי!
אבל שימי לב לכמה פרטים טכניים: את צריכה להוסיף את גוף ההוצאה גם באנגלית, ולכתוב את שמות הספרים בסדרה (לאף אחד לא אכפת שזה הרבה רייני. אל תהיי עצלנית).
תתקני את זה וזה יתווסף ללינקייה D:

[the faceless old woman]

תוקן!

[Felis Fuscus]

והתווסף ללינקייה D:
כל הכבוד!