סיפור||מסכה של פחדנים, סיפור קצר

[Yuvaljini]

אני חייכתי אלייך וחשבתי שאת מישהי אחרת,
סיפרתי לך סודות וחשבתי שאת מישהי אחרת.
פשוט שיקרת לי,וליבי הקשיב והבין.
ואז אחרי חודש המוח שלי הבהב לי משהו,משהו חכם.
לבסוף המוח החל להוסיף עוד ועוד שקרים שהבנתי את הבעיה להם,
עד שיום אחד התחלתי לצאת אלייך.
ונסחפתי לעוד מסקנות ועוד ועוד קצת,עד שהלב כבר היה שחור והמוח הרגיש,יותר מדי חכם.
ובסוף גילתי את הכל בעזרת האינטרנט ,ואני זוכרת איך חלק סמכו אליי וחלק כעסו.
ואז ניפצתי לך הכל,סיפרתי לך את מה שאני יודעת.
ואז כשסיפרת שזה נכון,כולם שכחו ממני,הייתי כלום.
ולך לא היה אכפת,כולם חשבו שאת בסדר כי לא סיפרת את כל הסיפור.
ואז, החזרתי לך,את זוכרת?
וסיפרתי קודם למישהי שבהתחלה חשבה שאני לא נחמדה,ואחר כך לאחרים.
ואז סיפרתי לך.
אומנם נתנו לי קצת תשומת לב.
ואז אמרת שאת מתנצלת. את היית החברה הכי טובה של.. בן אדם לא קיים.
ואמרת שהבן אדם שאת היום זו החברה של הדמות שהיית פעם.
ואז השתנת,קצת לרע וקצת לטובה.
והיום,אני לא יודעת,הזמן הוביל ל..כלום.

[Dani Littrell]

וואו כתבת מדהים
מזדהה איתך

[הזוהר הצפוני]

זה ממש ממש יפה, אבל שוב כמו שכתבתי בקטע על המלאכים, חסר פה קצת פרטים כגון מה קרה איך קרה וכל מיני כאלה...

[efratkochav1]

מהמם ! כתבת ממש יפה כמו תמיד בעצם:)