שכבתי על הדשא, שערי הכהה פזור סביב ראשי כמו רעמה, עיני עצומות בחוזקה וחשבתי עליך.
על איך שגרמת לי לחייך ולצחוק, כשכל מה שרצית זה שאני אסבול. על איך שהעברת את ידיך בשערי מלא הקשרים, וצחקת על זה שאתה תישאר איתי עד שכל הקשרים שלי יפרמו - דבר שנראה היה בלתי אפשרי.
בגלל זה עשית את זה? אני עדיין זוכרת אותך מחייך, עיניך הכחולות זוהרות ושערך הבלונדיני נוצץ כמו זהב.
ואז לקחת אותה.
את החברה שלי. החברה הכי טובה שלי. בידיעה שזה יפגע בי הכי קשה.
עכשיו אתה מעביר את ידיך בשערה האדמוני והחיוך שלך כאילו זוהר יותר.
יותר מאי פעם.