לכלוך על הידיים||ריין

[the faceless old woman]

יש קצת איזכורים למין, אבל זה לגמרי בקטנה.
ברוכים הבאים לספוקן וורד הראשון שלי שאשכרה שווה יותר מזבל! טוב אז ניסיתי לכתוב כאן על בעיה די אישית שלפי דעתי אף אחד לא מודע אליה. אני מקווה שהעברתי את זה כמו שצריך, למרות שאני בספק. אשמח לת"ב, כי אני מאוד לא בטוחה בנוגע לקטע הזה.
----


את/ה: אני בחדר שלה
חתול אידיוט: יפה!
את/ה: לאלא. זה רע. מה אם היא תרצה... תה יודע?
חתול אידיוט: למה שדווקא הפעם היא תרצה?
את/ה: ההורים שלה לא בבית
חתול אידיוט: פשוט תגיד שלא. אביב היא בחורה מתחשבת

הנחתתי את הטלפון בצד ונשמתי כמה נשימות עמוקות. עד כמה שהיה לי קשה להודות בזה, דורון צדק. אני יודע שתצחקי עליי אם אי פעם תדעי שלקחתי ממנו עצה. שנינו יודעים שהוא די אידיוט.
אני השגתי את הכיסא המסתובב שלך, את ישבת מולי על המיטה. התעסקת בטלפון לכמה רגעים, כנראה התכתבת עם ההורים, ואני הייתי לחוץ טיפה.
"יואב? אתה בסדר?" את שאלת. כנראה בהיתי, שוב. אני העברתי יד על פניי, כאילו מנסה להתעורר.
"מצטער." קמתי ועברתי לשבת לידך. עיניך הגדולות עקבו אחרי כל תנועה שעשיתי. "זה הרי היום שלך, נכון?"
חייכת. כנראה חשבת על זר הפרחים שהבאתי לך, אולי על משהו אחר. אני לא באמת יודע. הרמתי את ידי כדי ללטף את פניך, אבל נרתעת. שמטתי את ידי. שכחתי שגרמתי לך לפחד מהגוף שלי. לצערי.
את קמת במהירות, משאירה אותי לבד. "אני הולכת להביא עוד מזרן. אחזור עוד שנייה."
קראתי אחריה. "את צריכה עזרה?" היא נדנדה בראשה ויצאה מהחדר. מה שהיא אמרה התנגן בראשי, וקמתי במהרה. "אביב!" הלכתי אחריה. "לא צריך עוד מזרן. אני אשן איתך."
"אבל..."
תפסתי את ידיה. העור שלי עיקצץ והרגשתי את הליכלוך מתפשט, אבל לא עזבתי. נעצתי את מבטי בעיניך. עיניך נפערו ועורך האדים. "אותה מיטה." אמרתי שוב. הרגשתי את הלכלוך מתקדם לאורך ידיי וראיתי אותו מתפשט גם על שלך. שיחררתי את ידייך. עורי צרח בכאבים.
"אולי לא יהיה מספיק מקום."
"נסתדר. זה לא שיש לי בעיה בלהיות קרוב אלייך."
ראיתי את חוסר האמון בעינייך. את הפסקת להסתכל לי בעיניים ועקפת אותי, הולכת הפעם אל כיוון הסלון. "רוצה לאכול משהו? לשתות?"
"אני בסדר." אמרתי, למרות שזה היה שקר. שרטתי את עורי, שהרגיש כאילו ערמות של ליכלוך מונחות עליו. פתחתי את פי וכמעט סיפרתי לך שוב איך הגוף שלי מרגיש, אבל בשניה האחרונה התחרטתי. התיישבתי על הספה והסתכלתי עלייך מתרוצצת במטבח. את חיפשת משהו במגירות, המיקרוגל נפתח.
"את בטוחה שאת לא רוצה עזרה?" שאלתי את אותה שאלה שאני תמיד שואל. את, כמובן, הנדת בראשך וחייכת חיוך ממתיק סוד. מתוק בדיוק כמו שאני אוהב.
לאחר כמה רגעים את התקדמת אליי עם קערת פופקורן ביד אחת ושלט בשנייה. את התיישבת לידי ואני משכתי ממקומה את השמיכה וכיסיתי בה את שנינו.
"מה רואים?" שאלתי אותך, בוחן את פניך ומתפלא שוב מהיופי ממנו את מורכבת. את אף פעם לא הבנת את זה, אבל בשבילי את כל כך מיוחדת.
את אמרת שם של סרט אותו ראינו המון פעמים, ונראה אותו שוב ושוב בלי סוף. את התרווחת על הספה, רחוק ממני, כפי ששמתי לב. הלב שלי התכווץ. בהתעלמות מהעור הכואב, התקרבתי אליך וכרכתי סביבך יד. את הרמת אליי מבט.
"כן?" שאלתי בלחש עם חיוך עדין. "יש בעיה?"
"לא." את מלמלת והשענת את ראשך על כתפי. שחררתי נשיפה.
בזמן שהסרט התנגן נוכחתי לדעת שמשהו נעלם. העור שלי כבר לא צרח בכאבים, הוא נדם. תלתליך הארוכים התפזרו לאורך זרועי, עינייך היו נעוצות במסך.
התכופפתי הצידה ונשקתי ללחיך, הפעם בלי חרטות. חיוך גדול עלה על שפתייך, עינייך נצצו קצת יותר. רציתי לחבק אותך לנצח ככה, בלי עור על ידיי ששורף.
מבטי התביית לבסוף על מסך הטלוויזיה, וראו שתי דמויות מתנשקות. באנחה קצרה, שאני יודע שראית, השפלתי מבט. זה הרי מה שרוצים כולם. סקס ואהבה. פה ושם נשיקה. להתגושש בתוך מיטה.
מידי פעם אני רואה בעינייך את התשוקה, אבל ידיי מלוכלכות ואני יודע שאם אגע בך את תתלכלכי גם. אני לא מתכוון להשאיר חוטם.
אז מצטער אהובתי, אני לא מסוגל.

[The Little Mudblood]

מהמם

[ella.weasley]

ריין זה היה ממש מרגש וממש יפה3>
יש לך חתיכת כישרון וממש כדאי שתפתח אותו
באמת יפה