סיקור ספר || אחד מאיתנו משקר

"אלא אם אחד מאיתנו משקר. תמיד קיימת אפשרות כזאת."
- ברונווין, יום שישי, 12 באוקטובר, 19:45, עמוד 167.

שם הספר: אחד מאיתנו משקר / One of Us Is Lying

שם הסופר: קארן מ' מקמנוס / Karen M. McManus

שנת הוצאה: שנת 2019 (בארץ) / שנת 2017 (בארצות הברית).

גוף הוצאה: כנרת זמורה-דביר (בארץ) / Delacorte Press | Penguin Random House (בארצות הברית).

ארץ ושפת מקור: ארצות הברית, אנגלית.

שם המתרגמת: יעל אכמון.

ז'אנר: ספר נוער, מסתורין, מתח וסיפורת עכשווית.

סדרת ספרים: אחד מאיתנו הבא בתור / One of Us Is Next (ספר ההמשך הנ"ל טרם תורגם לעברית).

תקציר העלילה

תקציר מגב הספר:
ביום שני אחר הצהריים נכנסים לכיתה לריתוק:
ברונווין, הגאונה, נמצאת במסלול המהיר לאוניברסיטת "ייל" ולעולם לא מפֵרה את הכללים.
אָדי, היפָה, הנסיכה הפופולרית המושלמת.
נייט, העבריין, כבר על־תנאי באשמת סחר בסמים.
קופר, הספורטאי, שחקן בייסבול מצטיין.
וסיימון, המנודה, היוצר של אפליקציית הרכילות הידועה של התיכון.
חמישה תלמידים נכנסים לכיתת הריתוק, אבל סיימון לא יוצא ממנה. עוד לפני שהעונש נגמר, סיימון מת, וחוקרי המשטרה קובעים שמותו לא היה תאונה. כי למחרת האירוע הוא תיכנן לפרסם חשיפות עסיסיות על כל ארבעת שותפיו לעונש, מה שעושה את כולם חשודים ברצח. ואולי בעצם הם הקורבנות המושלמים של רוצח שעדיין מסתובב חופשי?
לכולם יש סודות. מה שחשוב באמת הוא כמה רחוק הם יהיו מוכנים ללכת כדי להסתיר אותם.

תקציר שנכתב ע"י המשתמש:
הכול מתחיל ביום שני, 24 בספטמבר, 14:55. חמישה תלמידים נכנסים לכיתת ריתוק, ורק ארבעה יוצאים בלי פגע מלבד צלקות נפשיות וחשד לרצח.
סיימון, התלמיד המנודה, המגחך על התלמידים הפופולרים, אך חפץ בדיוק במחוז חפצם, נופל ומת לפני שהריתוק תם. כל אחד מהנוכחים בחדר היה יכול לפגוע בו. לכל אחד היה מניע. ולכל אחד הייתה הזדמנות.
כאשר למשטרה אין כיוון היא מתעקשת להוציא עדויות. היכן יש קצה חוט?
מי טהור בעולם של שקרנים? מי רק חושב שהוא מבין את מה שהתרחש? מי הנשלט ומי השולט? מי בתמונה ומי מחוצה לה? מי יודע?
כשקטעים מתחילים להתפרסם, הסודות גם כן.

חוות הדעת שלי

קודם כול, לדעתי, הספר מדהים. הוא כתוב ברמה גבוהה, וניכר שהסופרת מנוסה בכתיבה. הרעיון הכללי של הספר מרתק, והעלילה מתפתחת בצורה קלילה יחסית, ועם זאת היא מורכבת.
בגלל שהספר מדבר על רצח, (תחילת קלקלן) או יותר נכון, התאבדות (סוף קלקלן), אני ממליצה לקרוא אותו רק מגיל 13+, אך ניתן לקרוא אותו ולהנות ממנו גם בגיל 11-12 כל עוד יש לכם בגרות נפשית.
הספר כתוב מנקודות מבט שונות, ובהתחלה זה עורר אצלי מעין הסתייגות כיוון שבדרך כלל זה מעיד על רמת כתיבה נמוכה, אך לאחר הקריאה הבנתי שזה דווקא רעיון נחמד ובזכות זה ניתן להסתכל על הכול בנקודת מבט רחבה יותר. העלילה, לדעתי, כתובה בצורה טובה מאוד, ולמרות שהיא מסובכת ניתן בקלות לעקוב אחריה.
אחרי שהתחלתי לקרוא לא הצלחתי לנתק את הספר מהידיים (אחותי יכולה להעיד על זה). הוא כל כך מרתק ומותח, ורציתי להגיע לסופו כדי לדעת מה קורה, אך בנוסף לא רציתי שהוא יגמר. הספר בהחלט השאיר לי טעם של עוד, במיוחד לאחר אחרית הדבר שלו, שלדעתי, חלקה היה מיותר.
הדמות האהובה עליי היא ברונווין. אני מאוד אוהבת דמויות משכילות וחכמות, וברונווין היא דמות כזאת. קל לי להתחבר אליה בעיקר בחלקים בהם היא מרגישה שהיא צריכה להיות מושלמת ולא לצאת מהקווים לעולם.
אמנם אוואן ניימן הוא דמות שלא דיברו עליה הרבה, אך אני לא אוהבת את הדמות הזאת. אני מרגישה שהוא לא באמת נחוץ לעלילה (לפחות לא בספר הראשון) והוא נדחף.
הספר כתוב בצורה מצוינת, אך אם קוראים אותו פעמיים-שלוש פעמים ניתן להבחין בכמה טעויות מבחינת סימני פיסוק.
למרות שאני חושבת שזה ספר מדהים, יש כמה דברים שהפריעו לי (כמובן שחוות דעתי תכיל ספויילרים לספר, שכן היא נכתבה לאחר קריאתו וחשיבה מעמיקה אודותיו):
1. החקירה המשטרתית הגרועה. השוטרים החליטו להתביית על ארבעה ילדים אומללים בלי שום ראיות התומכות בטענה שהם/אחד מהם הוא/הם הרוצח/ים. (תחילת קלקלן) ראשית, לאף אחד מארבעת הילדים לא הייתה שום דרך לדעת האם ומתי יפורסמו הקטעים המבזים עליהם. ייתכן והם ניחנים ביכולות תכנות מסוימות (כמו מייב, אחותה הצעירה של ברונווין) כך שאחד מהם היה יכול לפרוץ לקטעים בשרת של "תשמעו קטע", היישומון של סיימון. אפשרות זו אינה סבירה מפני שסביר להניח שאדם בעל ידע בסיסי בשפת תכנות, היה פשוט מוחק את הקטעים מהשרת או גורם ליישומון לקרוס. אם לאף אחד מ"רביעיית בייביו" (אכן כינוי נדוש) לא הייתה דרך לדעת על הקטעים שנכתבו עליו, למעשה, הם רק חשודים במעט יותר מליה ג'קסון, איידן וו, ועוד מספר לא מובטל של תלמידים בבייביו שחייהם כבר נהרסו באשמת הפרסומים של סיימון, שכן הם נכחו בזירת הרצח (כביכול). שנית, החקירה המשטרתית ניחנה בחוסר מקצועיות מגוחך למדי. אפילו מקור המידע המהימן ביותר היה כתביו של סיימון עצמו, שברמת העיקרון, עשוי לכתוב כל העולה על רוחו, על מנת להפליל כל אחד מהחשודים. בנוסף, החקירה עצמה אינה יסודית כלל. מר אייברי היה היחיד בחדר המעבדה שהמשטרה התייחסה אליו כאל עד ולא כאל חשוד, כאשר הוא יכול בקלות רבה להכניס שמן בוטנים לכוסות שבערימה, אם כי אין לו אף מניע המתקבל על הדעת... יתרה מזאת, החוקרים החליטו ולהתעמק בפרט אחד בכל אחד מהחשודים בשלבים שונים של החקירה, לנסות להוציא מהם בכוח עדות להאשמת שווא, במקום לחקור את פרטי החקירה לעומקם, להבין אילו פרטים נותרו לוטים בערפל ולחקור אנשים נוספים שוודאי יתרמו מידע חשוב לחקירה (כמו ג'אניי, חברתו הטובה של סיימון). לדוגמה, את אדי תיחקרו שוב שוב, במשך שבועות על ביקורה במרפאה בבוקר ה-12 באוקטובר, מפני שכביכול יכלה לגנוב את מזרקי האפיפן. את ברונווין אימללו מפני שאיחלה לסיימון שימות לאחר שפירסם כתבה משמיצה על אחותה, שחלתה בלוקמיה (אני מסכימה שפרט זה מצטייר כחשוד, אך אל נא נשכח כי מדובר בתגובה שכתבה ברונווין כשהייתה בכיתה י', כשנתיים לפני אירוע המוות של סיימון. אני מניחה שברונווין, נערה אינטיליגנטית וחריפת-שכל כמוה, ודאי הייתה מוצאת דרך לנקום בסיימון בדרך כלשהי. אחזור ואומר כי חוקרי המשטרה בהחלט יכלו לעבוד בצורה יסודית בהרבה ולהבין כי אין זה פרט שיקדמם בחקירה). את קופר הטרידו בשל כך שכביכול החליף את הרישום שלו בשרת של "תשמעו קטע" ברישום אחר. אינני מבינה מדוע שיחליף את הרישום שלו באחר, ולא פשוט יוציא את עצמו מן העניין. דבר נוסף, בעניין הליכי החקירה, בפרט כלפי קופר, הוא שהמשטרה, במקום לעבוד בצורה מקצועית החליטה להפעיל על החשודים לחץ על מנת שיודו במעשים שלא עשו, לעיתים אף בצורה המנוגדת לחוק - במקרה של קופר. במקרה של נייט, שממש הופלל, המשטרה לא בדקה כהלכה והתעלמה מפרטים חשובים: הרי המזרקים ובקבוק המים של סיימון נמצא בלוקר של נייט, ואין כל בעיה לפרוץ מנעול של ארונית במסדרון בית הספר, ובית מקולי אף פעם לא נעול (לפחות לדברי אלן מקולי), כך שבקלות ניתן לשים בארון של נייט מחברת המכילה את כל הקטעים המסתוריים שנכתבו ב"טאמבלר" במהלך החקירה. שלישית, הקטעים שפורסמו ב"טאמבלר" בידי ג'ייק, פורסמו בקפידה ממחשבים ציבוריים, מה שלפי הספר, מהווה בעיה בזיהוי הכותב. עד כמה שידוע לי, באמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו כיום, אין כל בעיה בזיהוי כותבים אנונימיים, בין אם השתמשו באמצעים ציבוריים ובין אם לא. שוב, בעניין המשטרה, נעשתה עבודה שאינה יסודית להפליא. למעשה, המשטרה ניהלה חקירה משטרתית גרועה כל כך, עד כדי כך שמייב, שגילתה פורפיל ישן ומחשיד של סיימון ועלתה על מספר רמזים בעת החקירה בשל מיומנויותיה בשפות תכנות ובמדעי המחשב, העדיפה לשלוח את ממצאיה למגישי חדשות בטלוויזיה. לסיכום נקודה זו, החקירה המשטרתית בספר נוהלה בצורה חובבנית, שאינה יסודית, כאשר במציאות תיק משטרתי שכזה היה נפתר להערכתי בתוך זמן קצר בהרבה מאשר מספר לא מובטל של שבועות של חקירה שאינה מניבה פירות ומתבצעת באופן רדוד (סוף קלקלן). עליי לציין שרוב הביקורת שלי לגבי טיב החקירה המשטרתית נאמרה בשלב כלשהו בידי אחת הדמויות בספר, כך שברור שהסופרת ניסתה להעביר לקורא את משטרת בייביו כלא יעילה ולא מקצועית.
2. רוב הדמויות בספר הן קלישאות ספרותיות: נייט, העבריין, ברונווין, הגאונה, אדי, היפה וקופר, הספורטאי. בחלק הראשון של הספר הקלישאות האלו מועילות ואף נחוצות, אך בסוף הן כבר לא. במקום שהסופרת תעשה מאמץ קטן כדי להפר את הקלישאות הללו, היא המשיכה איתן בתור משענת. אני לא חושבת שזה מקצועי, ובתור קוראת, זה מפריע לי.
(תחילת קלקלן) לאחר שסיימתי לקרוא את הספר, הרגשתי שהדמויות הראשיות לא עברו שינוי משמעותי באישיותן ובאופיין, מה שלדעתי היה מוסיף לספר. כוונתי שהדמויות לא עברו שינוי משמעותי יתר על המידה - רוב מאפייני הקלישאות הספרותיות דבקו בהן מתחילת הספר ועד סופו. אצל אדי, למשל, נחשפנו לצד נוסף באופייה: נערה עוצמתית, עצמאית, שיודעת לעמוד על שלה, שלא מוותרת לעצמה גם כאשר לא נותר לה דבר - לפחות לטעמה של אדי הקודמת. עד כמה שגילויי האופי הנוספים של אדי משפרים את דמותה, לא ניכר שהיא עברה שינוי משמעותי כדמות. בסופו של דבר, בסיומו של הספר הרגשתי ששינויי האופי המדוברים, היו למעשה מיזעריים. אם אני מהרהרת בכך, לגבי נייט, נחשפנו לצדדים נוספים באישיותו, ולדעתי, שינויי האופי שלו היו המשמעותיים ביותר. זכיתי לגלות אדם נעים, מכיל, אינטיליגנט ואוהב - בעיקר בכל הנוגע לברונווין. במקרה של נייט, ערכו העצמי הנמוך וטבעו הפסימי גורמים לו לעשות מעשים שעליהם הוא מתחרט, כך ששוב נותרנו עם קלישאה. בנוגע לברונווין, ייתכן ובמבט ראשוני נדמה כאילו דמותה נותרה ללא כל שינוי. אולם, לא יכולתי שלא לשים לב לכך שברונווין קשורה מאוד למשפחתה, ולאחותה בפרט. ייתכן ואין זה כל שינוי אלא פשוט פרט באופייה, אך בתור אחת שמכירה מקרוב את הקלישאה המתארת את ברונווין, אינני יכולה להסתייג שזהו אינו פרט נסתר באישיותה ואף נוגד את הקלישאה. קופר, לדעתי, הוא הדמות שאינה עברה שינוי כלל. הוא אכן נעשה אדם פתוח יותר, אינו חושש לדבר על היותו הומוסקסואל ואינו מתבייש במערכת היחסים עם קריס. למרות זאת, יש לזכור ששינוי זה התרחש רק לאחר הפרסומים של משטרת בייביו והלחץ העצום שהופעל עליו בעת החקירה. לסיכום, אומר כי הדמויות הראשיות אינן עוברות שינוי משמעותי והקלישאות המתארות אותן מוצגות לנו שוב ושוב, וגם הדמויות שכן עברו שינוי כלשהו באופיין - שינוי זה אינו משמעותי, או שיסודן הוא זה שמכשיל אותן במסען כדמויות ספרותיות (סוף קלקלן).
חוץ משני הפרטים הללו לא מצאתי משהו משמעותי שמפריע לי.
לסיכום, זה ספר מדהים שכתוב בצורה מצוינת. אני ממליצה בחום לקרוא אותו!

אחר

מידע על הסופרת:

קארן מ' מקמנוס היא סופרת אמריקאית, שספריה תורגמו ל־39 שפות. כשהיא לא כותבת או עובדת, היא אוהבת לטייל בעולם עם בנה.

עיבוד לסרטים:

כרגע עובדים על סדרת טלוויזיה המבוססת על הספר הזה.

דמויות ראשיות:


• ברונווין רוחס.

• נתניאל (נייט) מקולי.

• קופר קליי.

• אדלייד (אדי) פרנטיס.

שיפים:

ברונווין ונייט, קופר וקריס, אשטון ואיליי, טי-ג'יי ואדי, אדי וג'ייק, אוואן וברונווין ועוד.

פרטים נוספים על הספר:

אחד מאיתנו משקר כיכב במשך יותר מ- 76 שבועות ברשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס, מספר העמודים שלו הוא 336, יש ספר מוקלט והן ספר אלקטרוני.

ציטוטים:

לא קראתי את הספר אבל נראה לי שבגלל הסיקור הזה אני יקרא אותו
רואים שהשקת בזה הרבה זמן
כל הכבוד!!!!!!!!

סיקור מצויין! (טוב, כמו כל הסיקורים שלך)

אהאהאה
אני אוהבת את הספר הזה אבל אני לא מצליחה להשיג אותו, כבר הרבה זמן
*בכי בכי*
יש לך מושג איך אפשר להשיג אותו?

יופי של סיקור :)
וממש נחמד שעשית על הספר הזה כי הוא מהסוג שפשוט שממש קשה למצוא עוד אנשים שאוהבים אותו....

לא קראתי את הספר, אבל תהיי בטוחה שאחרי הסיקור הזה אני אקרא אותו!
הסיקור מדהים!
כל הכבוד, רוו!
אם את יודעת איפה משיגים אותו תכתבי לי!
ואגב-
בתור אחת שקראה שרלוק הולמס בכיתה ב', אני לא חושבת שרצח חייב להיות מגיל 13+....
אבל לא נורא.
בכל מקרה, סיקור מעולה!

וואו, אחד מאיתנו משקר זה בהחלט ספר טוב. סיימתי אותו באיזה יומיים, ולמרות שידעתי מההתחלה מי הרוצח כי אני שיחקתי דאנגאנרונפה, זה עדיין היה מעניין.
הסיקור עצמו מאוד מושקע ורואים שאת אוהבת את הספר. הוא גם אסטתי ואהבתי את בחירת הצבעים :0
אהבתי גם את כל המידע שהוספת בחוץ ^^
רק כמה הערות קטנות:
1. התקציר שאת כתבת הוא פחות תקציר ויותר תיאור האירועים בהתחלה, דבר שאחד מלא בספויילרים ושתיים קצת לא יעיל ודי יהרוס לאנשים שרוצים לקרוא לדעתי. נראה לי כדאי לך לכתוב תקציר מעורפל יותר.
2. שימי לב שיש יותר מדי ציטוטים וזה יוצר עומס, וחלקם אפילו עושים קצת ספויילרים כשמסתכלים על זה טוב. כדאי לך להרויד חלק ^^
תתקני את זה ואני אוסיף את הסיקור ללינקייה.
אל תשכחי גם לקשר לאשכול המבצעים בשביל לקבל את התגמול שלך D:

תיקנתי. אני מקווה שזה בסדר עכשיו. (:

הו הוספת גם לחוות דעת? <:
כל הכבוד על הסיקור! התווסף ללינקייה.