יושר מעוות||ריין

החרב השחורה האדירה נגררה מאחורי ניירן, חודה המתכתי פוגש ברצפת האבן ויוצר צליל צורם. אצבעות ידיו אחזו בניצב החרב בחוזקה, ידו השנייה נתמכה בקיר. גבו היה שפוף וזיעה נטפה על מצחו. ניירן ניסה להתעלם מהפעימות שהדהדו בראשו.
הוא היה אדם טוב, ניירן ידע. הוא עדיין אדם טוב. הדם הזר שנטף מלהב חרבו לא שינה דבר. הוא לעולם לא תקף אנשים בלהט הרגע. לא היו לו כוונות רעות.
קרני אור בהירות האירו את מסדרון האבן הבלתי נגמר. הוא האט את הליכתו עד עצירה ונשם עמוק. הוא ניתק את ידו מהקיר ולמשך שבריר שנייה לא הרגיש את התשישות מוחצת אותו. הוא שלח את רגלו קדימה לעמידת מוצא קרבית וחש הקלה עצומה כאשר רגליו החזיקו את גופו שהרגיש כבד מהרגיל, גם אם רק בקושי.
הוא כבר לא היה צעיר כמו פעם. גופו נחלש במהרה באימונים, ובקרב אמיתי עוד יותר. ניירן הניף את חרבו אל כתפו, דבר שדרש אימונים רבים בצעירותו. למרות המשקל הנוסף שהכביד על גבו ורגליו, ידו החזקה הזדקקה להפוגה לכמה רגעים.
צעקות נשמעו מאחוריו. ניירן קפא. מרוב הפתעה ידו שמטה את חרבו. זו נחתה על הרצפה ברעש חזק שהכאיב לאוזניו. הוא כמעט הודה על המשקל על כתפו שנעלם כלא היה. שומרי הארמון הופיעו בקצה המסדרון ממנו הגיע ניירן בעצמו. היו להם מגנים והם היו חמושים היטב.
"תפסו אותו!" צעק אחד מהחיילים. כפפת ידו החזקה הייתה צבועה באדום. הוא כנראה היה אחד משומרי המלך, או לכל הפחות ראש המחלקה שלו. אנשיו שעטו אל ניירן. גם אם היה לו כוח, הוא לא היה זז.
תנועות החיילים נהיו מהוססות למראה חוסר התגובה של ניירן. הוא התמקד בנשימותיו הלא יציבות והסתכל בעיניהם של החיילים שקשרו את ידיו. חייל אחר הרים את חרבו של ניירן והבעת חלחלה עלתה על פניו. זיעה חדשה נוצרה על פניו של ניירן רק מהמאמץ לעמוד.
אני אדם טוב, הוא התעקש, מגלגל את המילים בראשו שוב ושוב. החיילים שאחזו בזרועותיו התקדמו לעבר המחלקה שלהם. ניירן צעד צעד אחד ואחד נוסף, מרגיש את כוחו אוזל ממנו. בצעד הרביעי הוא התמוטט על הרצפה.
הכאב שהרגיש שפגע בלבנים הקרות היה כאין וכאפס לכאב שבחזהו. הוא ניסה להדחיק את זיכרונותיו הטריים ללא הצלחה. אדם שליו ישן במיטתו והבעת האימה שחרב פילחה את חזהו. העיניים שהחיים מתקלפות מהן באיטיות. צעקות השומרים. צרחות אישה.
"אני אדם טוב." ניירן אמר.
"לא." אמר החייל הצעיר שהקים אותו. "אדם טוב לא רוצח אדם אחר. בטח שלא מלך שהגן על אנשיו. אתה רוצח. מפלצת."
ניירן עצם את עיניו בבושה.


----
בקטע הזה התחיל מרעיון של כתיבת קטע על אדם שרק בסוף מגלים שהוא בעצם הנבל בסיפור. אומנם זה לא מה שיצא, אבל אני מרוצה יחסית. הקטע הזה נכתב אחרי ארבע שעות שינה, וכמעט נרדמתי על המחברת. מה שמסביר את הכתיבה. אני כנראה אערוך את זה יום אחד למשהו מגניב יותר. עד אז יש לחיות עם זה. אשמח לת"ב.

הודעה זו נערכה ע"י I Kissed a Boy ב Sep 13 2020, 10:02 AM

ריין, זה מדהים. בלב שלם אני יכולה להגיד לך שזה מדהים.
הרעיון, התפתחות העלילה, הניסוח, בחירת המילים, בקיצור, כמעט כל דבר קטן בקטע הזה מושלם.
הרעיון מבריק ומותח. ממש אהבתי. (:
העלילה מתקדמת בקצב מצוין. בתור כותבת, אני יודעת שדי קשה ליצור קצב אחיד וטוב, אז כל הכבוד לך.
הניסוח מדהים. בחירת המילים, השילוב של המילים אחת עם השנייה, הכול כל כך מרשים בקטע הזה. אולי נראה שקל לבחור מילים ולנסח, אבל לא. כל הכבוד גם על זה. (:
אין לי ממש הערות, אז יהיה לי די קשה לכתוב את הת"ב הזה, אבל אני אשתדל. שים לב שרוב מה שאני אכתוב הן הצעות ועצות.

אני מציע להוסיף ו' אחרי הפסיק. בחירה שלך. (:

באופן כללי אהבתי את כל החלק הזה; התיאורים הנהדרים שלך בשילוב עם המילים שבחרת יוצרים מצב בו אני יכולה לדמיין בדיוק מה קורה שם, אבל זה עדיין מסתורי.

זה משפט שלדעתי, מושלם. אין לי מילים.

בכל החלק בו המשפט נמצא יש כפילות עם המילה "הוא". תראה, זה בסדר, לפעמים אין ברירה, אבל במשפט הזה אפשר לשנות קצת. לדוגמה; ידיו ניתקו מהקיר ולמשך שבריר שנייה הוא לא הרגיש את התשישות מוחצת אותו.

אין בעיה ממשית במשפט הזה, אך אני חוששת כי הוא לא מיצה את עצמו כמו שצריך. אני מרגישה שאפשר לשפר אותו עוד קצת, ואמנם זה רק משפט אחד, אך זה יעשה פלאים לקטע.
בנוסף, הקטע הזה מלא בתיאורים, והמשפט הזה מרגיש לי מעט דל.
אם אני הייתי הכותבת, הייתי כותבת את משפט זה כך: זו נחתה על רצפת האבן הקשה ברעש צורם שפילח את ראשו הדואב.

בדרך כלל בקריאות כגון אלו נהוג לכתוב "תפסו אותו".
זה לא ממש חיוני, אז לא נורא.

אמנם זה משפט קצר, אך הוא מכיל בתוכו כל כך הרבה. קודם כול, את העובדה שהוא ממש עייף ואין לו כוח. דבר שני, הוא כבר די מיואש.
זה הפירוש שלי למשפט, אבל כל אחד יכול לקחת את זה לכיוון שלו, וזה מקסים.

*בעיניהם

זה נפלא, אבל שוב יש כאן כפילות עם "פניו" שקצת מציקה לי בעין. במקומך, הייתי כותבת זאת כך: חייל אחר הרים את חרבו של ניירן והבעת חלחלה התפשטה על פרצופו. זיעה חדשה נוצרה על פניו של ניירן רק מהמאמץ לעמוד.

שים לב שהמילים "אני אדם טוב" הן לא צמד-מילים.

אמנם זה לא כל כך ברור, אבל זה מה שהופך את החלק הזה לכל כך מיוחד.
אהבתי מאוד. (:

אני כן חושבת שהקטע נעצר מהר מדי ופתאומיות רבה מדי, אבל זו בחירה שלך. אני לא יודעת מה היו השיקולים שלך, אז אני לא אתעמק בזה עוד.

לסיכום, קטע מדהים, כל ההערות שלי הן רק בגלל שאני ממש קטנונית, ושום דבר לא נכתב מכוונה לפגוע.
אשמח לקרוא קטעים נוספים שלך!

דווקא אני הערכתי אותו בהתחלה אז הצלחת :)
מאד אהבתי