רגשות | נגה

[ㅂㅈㄷㄱ쇼ㅕㅑㅐㅔ]

שיר שכתבתי שהייתי קטנה, אז אתם יכולים להסיק את המסקנות...
~~~~~~~~~~○~~~~~~~~~~
כך תמיד אני יודעת, כך תמיד אני שומעת, כמה לחיות זה כו נפלא, זו פשוט שמחה גדולה. רק אף פעם לא אומרים, ובכלל לא מזכירים, מה הם החלקים הקשים, לא מבינים לא מוכנים פשוט בזה רק להאמין. רק אלה מבפנים, שבאמת ובתמים, כל כך מופנמים. כך מרגישה, אבל לא יודעת את הדרך, אני לא שומעת, מגששת באפלה, לא מכירה את עצמי לא מבינה מדוע כך מרגישה, למה עצובה וגם שמחה, ומי אני באמת? ומה קורה אצלך ואצלך?
מתי כבר אבין, מתי כבר ארגיש, אתחבר לתוך גופי הוא גוף רגיש, אני לא יודעת, אני לא שומעת, מגששת באפלה, שומעת רק אותך ואתה.
ולפעמים אני נזכרת, לפעמים אני חושבת על הערבים הנעימים, המצחיקים, מאירי הפנים, שבהם רק שמחתי רק להנות יכולתי. ולפעמים גם לא מבינה, מדוע כל זה השתנה, מה כבר קרה...
לא מבינה, אבל בפנים עמוק יודעת את האמת שומרת לא מגלה נמצא אצלי כמו קללה, כי בתוכי אני שונה! זה לא אותו דבר, זה לא פשוט זה לא מובן, זה לא טוב, נמצא מזמן, תמיד על כך מסתגרת, חומות של הגנה עלי סוגרת, כדי לא להרגיש את העצב. שאותי מתקיפים, אני מיד מתגוננת, את עצמי אני לא מוכרת, תמיד נראת קשוחה, אבל בפנים רק חלשה. כי כבר עברו רגעי השמחה, האושר ההבנה. אני כבר אחרת, שפשוט יותר שונה, ולא ממש מבינה, אם רק יכולתי, הייתי חוזרת להיות קטנה... חסרת דאגות, מלאת שמחות, אז כל החיים היו מרגישים כל כך פשוטים, ולא יודעת, עד כמה שהם יכולים להיות נוראיים...
ולכן עלי מגינה, אני האמיתית עוד לא התגלתה, רק המשפחה אותי באמת מכירה. חומות של הגנה סביבי יוצרת, צועקת מתקיפה וגם עוקצת, אבל אם באמת אותי תכירו, פשוט יותר תבינו, שזאת לא אני, אני עובדת על עצמי!
החיים לא מתפשרים עם אף אחד, אבל את מגלה בגיל כל כך צעיר ומיוחד שכבר הייתי בגן, הרגשתי על בשרי, את ההרגשה כה רעה, אותי שינתה לילדה, מעט שונה.... אבל בעוד שנים אולי כבר אתרגל, לא אסתיר את עצמי יותר, ואז יהיה שמחה, בלב שלם!
~~~~~~~~~~~○~~~~~~~~~
אני יודעת שאין הרבה היגיון, כי לא ממש הצלחתי לפענח את כתב החרטומים שהיה לי אז, אבל השתדלתי לעשות הגהה, ולכתוב את זה בצורה נכונה.

[the faceless old woman]

כל הכבוד! לדעתי זה הקטע המוצלח ביותר שפירסמת פה. מדובר כאן על הרגשה עמוקה, שלמרות שלא תמיד קל להסביר אותה, הצלחת בזה טוב למדי.
אין לי ממש הערות, ואני מתנצל. אני לא יודע לתת"ב קטעים כאלו מי יודע מה. אני כן יכול להגיד שסימני הקריאה שהוספת לא נראו לי הכרחיים וחלקם קטעו את רצף הקריאה.
עוד משהו שרציתי להסביר זה שקטע כזה הוא לא שיר, אלא נקרא ספוקן וורד- קטע שמיועד לקריאה בקול, והחרוזים הם אלו שהופכים אותו לנוח להאזנה. אם את רוצה, את מוזמנת לקרוא על זה באינטרנט.
בקיצור, קטע יפה. מצפה לקרוא עוד קטעים שלך בסגנון.