השראה | נגה, הומיריסטי

הלכתי לי, משועממת.
הלוואי שירד שלג! ואז לא יהיה משעמם! נזכרתי בתמונה של הדודים שלי עם איש שלג בחרמון.
אה נכון.
לא יורד שלג בחיפה.
אולי אני אציר איש שלג?
רצתי הביתה במהירות, והדפסתי ציור מפורט להחליא של איש שלג (למה שאיש שלג יחליא אותי? איזה ביטוי מוזר...).
ואז התחלתי להעתיק אותה, לאט, לאט, אבל בדיקנות.
התחלתי לצבוע, אני אלופה בלצבוע.
אבל יצאתי מהקווים.
אז קיווצ'צ'תי את הדף ועברתי להבא.
ושוב טעיתי.
ושוב.
ושוב.
ושוב.
אז זרקתי את הכול לפח.
זאת אומרת, רציתי לזרוק לפח, רק שאין לי אחד כזה.
אולי אני אצייר פח זבל?
לא, כבר ציירתי אחד כזה.
אז אני אקרא! זה תמיד נותן לי רעיונות, ואולי זה ישחרר אותי ממחסום הכתיבה שאני שרועה בו. רגע, למה שרועה? אני לא שרועה על מחסום הכתיבה, אני נמצאת בו! יותר טוב: אולי זה ישחרר אותי ממחסום הכתיבה שאני נמצאת בו.
אז לקחתי את הספרים מהמדף
זאת אומרת רציתי לקחת את הספרים מהמדף, אבל אין לי אחד כזה. אז לקחתי אותם מהשטיח.
רגע! אין לי גם שטיח!
אז לקחתי אותם מהרצפה (כן, יש לי רצפה) הערומה שלי. איזו מסכנה!
אבל זה היה משעמם כי קראתי את הספרים המון פעמים.
אולי אני אכתוב סתם המון תיאורים? אני ממש אוהבת תיאורים!
כן! הנה:

עלי השלכת המרקיבים צבעו את הסמטה בצבעי פסטל עדינים. רגליה היחפות דרכו על עלי השלכת שרישרשו. הבל פיה החם מילא את כל החלונות באדים.היא לא מיהרה לשום מקום, צועדת לאיטה עם שמלתה הצהובה, סל הקש, וכובע הקש הגדול שלה.

לא, לא, גרוע!
זרקתי אותו לרצפה.
התחלתי לשרבט:

צעד מעבר לנקודת העל חזור-

ואז נעצרתי.
וחשבתי.
לעסתי את העפרון הלעוס שלי.
מה לכתוב? זה שם נהדר, אבל אין לי רעיון!
אז התחלתי לכתוב על משהו שאני מאד אוהבת לכתוב עליו, והכי טוב! בחרוזים!

כל מה שצריך זה צעד קטן.
צעד קטן שישנה את העולם.
ויהפוך אותו למושלם.
צעד קטן.
אבל מה-

"ㅂㅈㄷㄱ쇼ㅕㅑㅐㅔ! ㅊ와! 초ㅓㅕ하ㅜㅍㅇ. 로ㅓㅠㅇ" תרגום: אין לי מושג מה כתוב פה, אבל: "נגה! בואי לראות בית ספר למוזיקה!"
עניתי לה: "홒ㅇ ㅎㄹ롸ㅓㅗㅎ 과ㅏ!" כלומר:" מיד! אני באה אמא!"
ומיהרתי לבוא.
שמעתי המון מוזיקה שובת לב, ופתאום, שהתחיל שיר חדש, צנחה עלי ההשראה.
רצתי לחדר והתחלתי לכתוב בטירוף:
רגליה הרכות- לא, העדינות!
רגליה העדינות פסעו פסיעות רכות על העשב הרך, שלאור הירח נראה לבן. ריח הוניל עוגיות שנדף ממנה הורח אפילו ממרחק קילומטר,- מה עכשיו? אה! יש לי רעיון!
לא היה קשה לעקוב אחריה.
ככה, עוד 5 דקות שירבטתי במהירות לפני שאשכח וקראתי לזה: צרחה.

מסקנה: מי שתקוע במחסום כתיבה- תשמע מוזיקה.
~~~~~~~~~~~~~~~○~~~~~~~~~~~~~~~
את זה כתבתי במחסום כתיבה ענק, למישהו יש רעיונות?
וכן, זה לא כזה מצחיק, אני יודעת.

וואו, זה אדיר!!!!
את כותבת נפלא!
בנתיים עדין לא התמודדתי עם מחסום כתיבה אבל את מתארת את זה נפלא!!!

תודה...

הרעיון ממש חמוד ונחמד, והתיאור שלך למצב של מחסום כתיבה הוא מקסים.
סגנון הכתיבה שבחרת לקטע הינו ייחודי ומעניין למדי.
למרות זאת, יש לי כמה הערות, ואני מאוד קטנונית, אז קחי זאת בחשבון. (:
לא שמתי לב לפואנטה ממשית בקטע הזה. כלומר, כן, נגה משועממת, יש לה מחסום כתיבה ובסוף היא כותבת משהו בהשראת שיר מסוים, אבל אין פואנטה. אין ממש משהו שמושך אותי להמשיך לקרוא דווקא את הקטע הזה. אין תפניות בעלילה - היא פשוט די סתמית. היא מתארת יום שגרתי לחלוטין שכל מה שקורה בו הוא שהיא משתחררת ממחסום כתיבה, וגם זה, אין בעיות גדולות בדרך שעוצרות ממנה לכתוב. אמנם יש כמה מכשולים קטנים, אבל לדעתי, הם לא מעניינים כל-כך.

שמתי לב להרבה ירידות שורה מיותרות. זה לא קטע אנגסטי שצריך להיות בעל תוצא דרמטי, וזה לא קטע דרמתי באופן כללי, אז אין צורך לרדת שורה אחרי כמה מילים בודדות. אמנם יש מקומות בהם צריך לרדת שורה אף-על-פי שהשורה מכילה רק כמה מילים בודדות, אך זה לא כך כל הזמן.
כדאי שתעברי ותראי מה אפשר לצמצם לשורה אחת.

סימן הקריאה אחרי המשפט הראשון נראה לי מיותר. במקומך, הייתי מחליפה אותו בפסיק.
לגבי המשפט הזה:

הוא נראה לי קצת תקוע ולא ממש קשור. כלומר, זה סתם משפט שנשאר תלוי באוויר - אין שום פירוט עליו, אפילו פירוט קטן, ואת לא מרחיבה עליו בהמשך. אמנם זה לא משפט חשוב כל-כך שאפשר לפרט עליו, אבל אם את משאירה אותו ככה זה לא משתלב כמו שצריך, לדעתי. אני ממליצה לך לוותר עליו.

הנה, זו דוגמה לירידת שורה מיותרת. במקומך, הייתי כותבת את השורה הזאת כך: אה, נכון - לא יורד שלג בחיפה.

*אצייר

ציור זה זכר, אז "אותו" ולא "אותה". גם אם התכוונת לאיש-השלג, זה עדיין "אותו" ולא "אותה".
אחרי ה"ואז התחלתי להעתיק אותו", אולי כדאי להחליף את הפסיק בנקודה או בנקודה פסיק.
אין צורך בפסיק אחרי ה"לאט" הראשון.
*דייקנות
זה קצת מבלבל, אז זה המשפט אחרי התיקונים שלי: ואז התחלתי להעתיק אותו. לאט לאט, אבל בדייקנות.

לדעתי, זו ירידת שורה מיותרת, אך במקרה הזה אפשר להשאיר את החלק הזה כמו שהוא.
בחירה שלך. (:

לא נהוג להשתמש המילים כמו "קיווצ'צ'תי" בקטעים. אפשר לשלב את המילה הזאת בתור משהו שאחת הדמויות אומרת, אבל לא בתור תיאור.
אולי כדאי לך להחליף את זה ל"מעכתי".

בסוף משפט יש להוסיף נקודה.

שוב, ירידת שורה מיותרת.
שכחת להוסיף רווח אחרי אחת הנקודות במשפט.

ירידת שורה מיותרת.
*האל-חזור

יש כאן כפילות של השורש ל.ע.ס, ולדעתי, הכפילות הזאת די מציקה. אני ממליצה לך לבחור מילת תואר אחרת כדי לתאר את העיפרון.

אחרי ה"והכי טוב" אין צורך בסימן קריאה. זה סתם תוקע את המשפט.
במקומך, הייתי כותבת זאת כך: אז התחלתי לכתוב על משהו שאני מאד אוהבת לכתוב עליו, והכי טוב - בחרוזים!

בקטעים לא טוב להוסיף מילים משפות אחרות. אפשר שזה יהיה כתוב במקום כלשהו או שדמות מסוימת תגיד אותה, ואת בחרת שדמות מסוימת תגיד אותה, וזה בסדר גמור.
עכשיו, מה שמפריע לי הוא התרגום. בחרת לתרגם את המשפטים, וזה פשוט תוקע את כל החלק הזה. החלק הזה הופך למסורבל, לא נוח וקשה להבין אותו.
לכן, עדיף שלא היית מתרגמת, או שהיית בוחרת להשתמש במילים בעברית.

*כשהתחיל
**עליי

סליחה, אבל לא אהבתי את הסוף. הוא לא סוף שמתאים לקטע, והוא תקוע ולא מסיים משהו ממשי.
כשאני קוראת אותו, אני לא מרגישה שהקטע נגמר, וחשוב להעניק לקורא תחושה של סיום כשהקטע נגמר. אלא אם זה סיפור בהמשכים, כמובן.

אני ממש מקווה שלא פגעתי - זו לא הייתה כוונתי. כל המטרה בת"ב הזה היא לעזור לך להשתפר מעט.
לסיום, זה קטע נחמד ואני מחכה לקרוא קטעים נוספים שלך!

ברור שלא, ואת צודקת, שאני במחסום כתיבה אני פשוט אוהבת לכתוב המון, לפעמים זה משחרר.