בצד לבד ללא אף אחד\\ליבי, שיר נחמד שכתבתי

בפינה בצד, אני יושבת לבד...
יושבת לבד ללא אף אחד
ללא חומו של חיוך אוהב ומלבלב
פשוט לבד...
אנשים עוברים ולא מעיפים ו"לו מבט אחד..
הולכים חוזרים ולא עוצרים, ואני, אני עדיין יושבת לבד
בודדת. דוממת. ולא קמה מהפינה. פשוט לבד.
עם השקט שלי. בפינה שלי. בצד. לבד.



ת"ב?

יפה מאד+

ממש יפה ומרגש!

יפה.
אני אתב"ב קצת. ;)

יש משהו טוב בזה שהמילה "יושבת" חוזרת על עצמה, אם כי אני חושב שעדיף בלי. ואני חושב שהמילה "בלי" זורמת יותר טוב מ"ללא". יענו ככה:
"בפינה בצד, אני יושבת לבד...
לבד בלי אף אחד."
המשפט יותר חלק ככה נראה לי.

בטח התכוונת ל"ולו" לא "ולא"

נראה לי שיותר טוב "הולכים, חוזרים, לא עוצרים. ואני, אני עדיין יושבת לבד."

אני חושב שנקודות, יעצימו את המשפט. ככה: "בודדת. דוממת. ולא קמה מהפינה. פשוט לבד." כאילו, כל מילה, היא עולם בפני עצמו.
נראה לי גם כדאי להחליף את השלוש נקודות, בנקודה.

הסוף של המשפט הזה, יכול להתפרש בשלושה אופנים. "בצד. לבד." (שעוד הגדרה ל"בפינה ובצד" או-שההגדרה ל"בפינה ובצד" היא-"לבד")
או "בצד-לבד" (בצד-שזה לבד.)
או "בצד, לבד." (עוד משהו שבו נשארתי. בפינה, בצד, ולבד.)
לכן אני חושב שאפשר לפסק את המשפט בשלושה אפשרויות.
1) עם השקט שלי. בפינה שלי. בצד. לבד.
2) עם השקט שלי, בפינה שלי, בצד, לבד.
3)עם השקט שלי, בפינה שלי, בצד -לבד.
אני מקווה שהבנת מה אני אומר. ושלא נפגעת. ושעזרתי ;)
את כמובן לא חייבת להקשיב לי. אבל זו דעתי.

תודה רבה (:
התגובות היו נחמדות מאוד
ריקטו סמפרה- לקחתי את התגובה שלך ושיניתי טיפה תודה (:
או בספרדית: גרסייס (:

יפה

גרסייס עידו