ראי-נוע||סיקור ספר

[the faceless old woman]

ראי-נוע


שם הספר: ראי-נוע, Moving Pictures
שם הסופר: טרי פראצ'ט, Terry Pratchett
שנת הוצאה באנגלית: 1990
שנת הוצאה בעברית: 1999
גוף הוצאה בארץ: הוצאת כנרת
ארץ ושפת מקור: אנגליה, אנגלית
תורגם על ידי: אורי בלסם
ז'אנר: פנטזיה אפית

*מתרחש בעולם הדיסק*
*מומלץ ל14 פלוס בגלל גסויות*


תקציר
תקציר מגב הספר
מה קורה בעולם הדיסק כשמגלים את הקולנוע? בעיר הוליווד עובדים שדונים קטנים בייצור סרטי ראינוע. כלב מדבר, מנהל ההפקה מרוויח על חשבון השחקנים (שאינם יודעים שהם כאלה...) מוכר נקניקיות שמשתלט על תעשיית הקולנוע.

תקציר אישי
ויקטור הוא רק עוד קוסם מתלמד באוניברסיטה הנעלמת. הוא לא שואף להיות מכשף, אלא להיפך. טוב לו עם חייו כמו שהם. הוא לא צריך שום שינוי.
זה לפחות מה שהוא חושב עד שהציל במקרה את אחד מהאלכימאים שגילו דבר מהפכני: אם מכניסים שדונים קטנים לקופסה המזכירה מצלמה, הם מסוגלים לצייר המון תמונות ברגע וליצור משהו שנראה כמו... תמונה זזה.
ויקטור עובר לגבעה אליה עברו האלכימאים (ואיתם אנשים רבים שהחליטו לחפש את מזלם), ומתחיל לשחק בהפקות רבות. רק שמידי פעם באמצע הצילום הוא מרגיש רוח משתלטת עליו. הוא יודע שזה בגלל האווירה של הולי-ווד. כל המקום הזה מרגיש על טבעי.


דעה אישית
הציפיות שלי מהספר הזה לא היו גבוהות במיוחד. הם התחילו ונגמרו ההמלצה קצרה מהמשפחה. "כדאי לך לקרוא את זה, הם ממציאים שם את הפופקורן!" אז כן, אני לגמרי התחלתי לקרוא את הספר הזה בציפייה להיווצרות מדהימה וסוחפת של פופקורן.
הפופקורן, מתברר, הופיע בעשרת העמודים הראשונים וכמעט ולא הוזכר עד סוף הספר. מה שכן התפתח וגדל במקום היה הקולנוע האילם, קהילת מעריצים מטורפת, עיר על צלע הר והדמויות החביבות של הספר.
נתחיל בדמויות. ויקטור שלנו, שלמד באוניברסיטה הנעלמת וברח כדי למצוא את יעוד חייו כשחקן, הוא דמות ראשית נהדרת גם בספר וגם בסרטים שצולמו. הוא הטיפש-החכם הקלאסי, רומנטיקן, וביחד עם ג'ינג'ר (השחקנית הראשית) וגספד (הכלב המדבר שלהם) הם יוצרים שלישיה קלאסית ומעוסה, אבל כזו שכיף לקרוא עליה.
(אם שמתם לב שכתוב שם כלב מדבר, תנו לי לנסות לשכנע אתכם שנייה שזה לא ילדותי. חשבתי שסיכמנו שמותר שיהיו דברים מוזרים בעולם של פראצ'ט. אל תשפטו.)
נכנסו לעלילה עוד כל מיני דמויות שאלה שמכירים ספרים נוספים של פראצ'ט יזהו, אומנם חלקם לא ליותר מפסקה, אבל עדיין העובדה שכול אחת ואחת מהדמויות האהובות עליי הופיעו בספר הזה היה מדהים.
אהבתי בספר הזה את הסוג של ה"רפרנסים" לעולם שלנו. איך פראצ'ט קרא להם? קרעי מציאויות? אוקיי, לדעתי זה היה מקסים. נתחיל בעובדה שרוב הספר מתרחש על גבעה בשם הולי-ווד. נמשיך להתפתחות הפרסומות, הפופקורן ועוד כל מיני דברים אחרים ונסיים ב... לא. אני לא אעשה ספויילרים.
אני מודה שבאיזשהו שלב העלילה התחילה לבלבל אותי. כל מיני פיסות מידע פשוט צפו לי במוח ושום דבר לא התחבר. אני עדיין לא הבנתי במאה אחוז מה היתה הבעיה בהלוי-ווד אבל זה נסלח, מפני שמכול שאר הבחינות זה היה ספר נהדר.


ציטוטים
"את זה הם ירוצו לראות," אמר גרון. "סמוך עלי. שיקרתי לך פעם?"
בזאם גירד את עורפו. "ובכן, באחד הלילות חודש שעבר מכרת לי נקניקייה בלחמניה ואמרת..."
"דיברתי שיווקית."

"זה שיר טרולי עתיק, על אמבר וג'ספר. הם היו..." הוא היסס לרגע ונפנף בידיו במבוכה, "חברים. חברים טובים נורא."
"אני חושב שהבנתי אותך," אמר ויקטור.
"יופ אחד אמבר מביאה את ארוחת הערב הטרולית אליו, למערה, מוצאת אותו..." רוק נפנף שוב בידיו בצורה תיאורטית ביותר. "...עם טרולית אחרת. אז היא הולכת הביתה, לוקחת את הנבוט שלה, חוזרת לשם ומכה אותו למוות, טרח, טרח, טרח, כי הוא היה הטרול שלה אבל הוא בגד בה. שיר רומנטי נורא."
ויקטור לטש עיניים.

"כוכב? למה לו להיות כוכב?"
"לא ידעתי שאפשר לעשות כוכבים מבני אדם. חשבתי שהם ככה תלויים להם בשמיים..."

"נביחה נביחה." אמר גספוד כלב הפלא.

[Felis Fuscus]

כל הכבוד על הסיקור! :0
רואים שאהבת את הספר! ואהבתי את הסיפור על איך התחלת לקרוא אותו. פופקורן.
אין לי יותר מדי הערות למען האמת, זה סיקור חביב שמסמן ספויילרים ומפרט יפה ואסטתי ויאי D:
אל תשכחי לקשר לאשכול המבצעים לקבל את התגמול שלך
נוסף ללינקייה 3: