חברים // אשכול מידע

[True Colors]

חברים - טיפול פסיכולוגי בקבוצה
אשכול מידע

רקע
חברים זהו מקום בו נמצאים בני נוער, ילדים וגם מבוגרים אשר רוצים לחזק את הכישורים החברתיים שלהם. הטיפול בחברים הוא טיפול קבוצתי - קבוצה של בני אותו הגיל מגיעים פעם בשבוע להיפגש במשך שעה ורבע בתל אביב, ומדברים. מדברים על השבוע שעברו בזמן שלא התראו, על הדברים הטובים שקרו ועל הדברים הפחות טובים. המטפלים בחברים הם צוות של פסיכולוגים מומחים שתכירו לפחות שניים מהם. בכל קבוצה יש שני מטפלים - פסיכולוג ופסיכולוגית, אותם תפגשו פעם בשבוע. פסיכולוגים מדהימים, שתורמים לנו.
לחברים מגיעים אנשים מכל קצוות הארץ - לפי האתר, המשתתף הצפוני ביותר מגיע מרמת הגולן והדרומי ביותר מהערבה. כן, אנשים מכל הארץ. אז למקום הזה יש השפעה בכל הארץ.
הקבוצות בחברים מכילות עד עשרה אנשים והן קבוצות רכבת. מישהו יוצא מהקבוצה, מישהו חדש נכנס. מכירים אנשים חדשים, ולומדים דברים חדשים.

מבנה הפגישה
מהלך הפגישה מתנהל בצורה מיוחדת. לחדר הפופים לא נכנסים עם נעליים. כשמגיעים לחברים, שמים את הטלפון בכלי שנמצא על שולחן הארנב שבכניסה. הטלפונים לא נכנסים לחדר הפופים. עכשיו, בקורונה, מומלץ לא להביא טלפון אם לא צריך. אם ההורים הביאו אתכם - אתם מתבקשים להשאיר את הטלפון ברכב שלהם. אם אין לכם ברירה, הגעתם לבד ואתם צריכים את הטלפון שלכם מכל סיבה - אתם מתבקשים לכבות אותו.
כל מפגש בחברים מתחיל בסבב "מה נשמע". בקבוצות צעירות, הילדים אומרים דברים מאוד קצרים ועוברים לשחק. בקבוצות בוגרות יותר, במשך רוב הפגישה מדברים על דברים טובים ופחות טובים שקרו לנו השבוע, בסבב. חברי הקבוצה יכולים להביע את דעתם על דברים שמסופרים, ובמהלך הפגישה מתקיימים הרבה מאוד דיונים (אצלנו, לפחות). לפעמים, כשנותר זמן פנוי, מחליטים לעבור למשחק. רוב הזמן בקבוצות הבוגרות יותר מדברים ממשחקים, אבל זה לא שולל. לדבר זה כיף. בעיקר להיפתח. זה טוב.

הצוות
שאני מכירה

- רוב המידע כאן לקוח מהאתר של חברים. כתבתי דברים שאני יודעת ודעה אישית על האנשים, אבל אני רק רוצה להבהיר שאת רוב המידע לא אני כתבתי.

ד”ר אלון וסרמן - אלון הוא פסיכולוג שיקומי מומחה ונוירופסיכולוג. אלון הקים את חברים ביחד עם סיגל. אלון פיתח את המודל הטיפולי של ״חברים״ וממשיך בשכלול מתמיד שלו מתוך העבודה בקבוצות. בתור מטופלת בקבוצה בה אלון "מדריך", אני יכולה להגיד שאלון הוא בן אדם מדהים, פסיכולוג באמת טוב. בתכל'ס, כל אחד בחברים מדהים - אבל מההיכרות הקצרה שלי איתו, הוא בן אדם טוב.
נילי גרין - נילי היא פסיכולוגית בהתמחות קלינית. בעלת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית מהמכללה האקדמית ת”א-יפו, תואר שני במדעי המוח מאוניברסיטת ת”א ותואר ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב. לנילי ניסיון מקצועי מהמרכז לבריאות הנפש באר-יעקב, המרכז הפסיכולוגי-חינוכי תל אביב, עמותת “אנוש” ברחובות ומרכז “הארבעה” בתל אביב. סליחה, הייתי חייבת להוסיף את המידע המדהים הזה עליה. אז עכשיו, כשאני קוראת את המידע הזה על נילי, אני מבינה עם מי יש לי עסק. פסיכולוגית קלינית? שוט. אני בדיכאון. יש לה ניסיון מקצועי ממרכז לבריאות הנפש, ו... טוב, יש לה הרבה מאוד ניסיון. בתור מישהי שנמצאת בקבוצה בה היא "מטפלת" ומהיכרות אישית, נילי היא פשוט... באמת, מדהימה. עכשיו אני קוראת עליה את המידע, ואני שמחה שפשוט אני איתה. שאני ביום רביעי בשעה רבע לשבע במפגש עם נילי ואלון, זוג הפסיכולוגים המדהימים האלה.
מאיה כרמון - מאיה היא חלק מהצוות התומך בטיפול ב״חברים״. אותה תשמעו כשתתקשרו אלינו וגם כשתגיעו לבד או עם הילדים.
למאיה תואר ראשון בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת בן גוריון ונסיון טיפולי במסגרת פרוייקט חונכות ביחידה הפסיכיאטרית לגיל הרך בסורוקה וב״עמך״. מאיה? היא נחמדה, בסך הכל. האמת היא שאני לא כל כך מכירה אותה, חוץ מהעובדה שבמשך שלושה חודשים כל יום רביעי אני רואה אותה. אה, וגם יום שני אחד, היום של הראיון. מאיה מאוד נחמדה, ודיברתי איתה בטלפון פעם אחת - כשהיא הסבירה לי על הראיון שהיה. אני מניחה שאפשר להגיד שהיא... המארחת. היא הבן אדם שתראו כשתיכנסו למקום החמים והביתי הזה, והיא פשוט... כן.
סיגל נעים - סיגל הקימה את “חברים”, לאחר שנים רבות של ניסיון יזמי, כמנכ”ל וכבעלים של חברות בתחומים שונים. תפקידה לאפשר לאנשי המקצוע סביבת עבודה נוחה ופורייה. סיגל מקסימה. פשוט מקסימה. היה יום אחד, לפני חודשיים אם אני לא טועה, שהגעתי מוקדם מאוד ביום רביעי כי הייתה לי שיחה עם נילי. כשסיימתי את השיחה עם נילי יצא מצב שהתחלתי לדבר עם סיגל, אני כבר לא זוכרת למה. היא סיפרה לי שהיא רוכבת על אופניים (ממש כמוני!) ו... טוב, יש עוד הרבה מה לספר על זה. אבל לא על זה אני נותנת לכם מידע. סיגל הקימה את חברים, וזה פשוט... יוזמה מדהימה. אני שמחה שיצא לי לדבר איתה, כי היא פשוט מקסימה.

דעה אישית
סוף סוף הגעתי לחלק שאני יכולה להביע לגמרי את הדעה שלי. תודה לאל! אני לא צריכה להציג את הדברים הטכניים! עכשיו אתם תשמעו את מה שאני מרגישה אל המקום הזה, אל האנשים האלה בכלליות.
אז, חברים. אני בחברים בערך מ... לא זוכרת מתי. בערך מתחילת החופש, סוף יוני. שלושה חודשים. בשלושת החודשים האחרונים, הכרתי אנשים מדהימים. תבינו, חברים זה בתל אביב. כדי להגיע לחברים אני פשוט רוכבת דרך פארק הירקון (שמאוד קרוב אליי) ו... מגיעה. רכיבה של חצי שעה שעה, תלוי עד כמה אני עייפה ובאיזה מוד אני. אבל אני קרובה יחסית. הקבוצות בחברים הן קבוצות רכבת. יש מקום עד לעשרה משתתפים בקבוצה, וכל פעם שמתפנה מקום (= מישהו עוזב את הקבוצה), מישהו חדש יכול להיכנס. אנשים עוזבים את חברים מכל מני קבוצות. תחילה, מתחייבים לשישה עשר מפגשים, ולאחר מכן ניתן לעזוב. אני? אני לא חושבת שאני אעזוב את הקבוצה, לא בקרוב. אה, ויש אנשים שעוזבים את חברים... כי, טוב. המקום עזר להם, ועכשיו תורם לפנות מקום לבן אדם הבא שהמקום המדהים הזה יסייע לו.
הבן אדם הראשון שעזב אחרי שהצטרפתי היה מישהו מקסים, שנה מתחתיי. הוא עכשיו בכיתה ט'. רכבנו במשך כמה ימים ביחד בדרך משותפת (וקצרה מאוד, הוא יוצא מהפארק הרבה לפניי). אבל, טוב, זה כיף. כיף סתם לרכוב. היה יום אחד, שכנראה מי שהיה אצלי בסטטוס ורד ראה אותו. בסטטוס כתבתי איזה משהו על מישהו שפשוט כמעט ערף לי את הראש. היו קבוצה של רוכבי אופניים שרכבו מולי, ומישהו הצביע לכיוון מסוים - ממש מעליי. והבן אדם לא הוריד את היד. כמובן שהתכופפתי בזמן, איך הייתי מספרת לכם את זה אם לא? בכל מקרה, המקרה הזה קרה כשהייתי בדרך לחברים. סיפרתי על זה בקבוצה, ואני לא הצלחתי לנשום מרוב צחוק באותו יום. כשחזרנו, חזרנו ביחד, אני והילד ההוא. אם אני לא טועה, בשבוע שאחרי או שבועיים אחרי הוא עזב. לא משנה. בכל מקרה, בצומת שהיינו צריכים לעבור הוא עבר את הכביש מלפניי. בום, נפל לו הטלפון מהכיס. באמצע הכביש. אני הייתי מאחוריו, כבר הרמתי את הטלפון... אבל הוא כבר ירד מהאופניים ועזב אותם על הכביש. אה, והרמזור התחלף לאדום.
לא, לא קרה לנו כלום. אבל זו חוויה מאוד מסוכנת שכיף לצחוק עליה עכשיו. אה, באותו היום, ממש שתי דקות אחרי שהתפצלנו, היה לי פנצ'ר. זה היה יום מלא הפתעות! ולא שכחנו לספר על זה במפגש שהיה שבוע לאחר מכן.
בחברים אנחנו מכירים אנשים מדהימים, חברים טובים. אתמול בדיוק עזבה חברה מאוד קרובה שלי שמגיעה בכלל מחיפה. בשבוע שעבר החבר הטוב השני שלי משם, אנחנו שלושתנו חברים מאוד טובים שאל אותי אם אני אעזוב גם כמוה, אחרי שש עשרה המפגשים. הוא אמר לי שהוא לא יודע מה יקרה לו... הוא אדם מדהים.
ובחברים, אתם מכירים אנשים מדהימים.
גם אחרי שלושה חודשים שם, לא נמאס. המקום הזה לא יכול להימאס עליי. זה מקום מדהים, כיף לי לבוא לשם. כיף לי לדבר עם אנשים, לדון עם כמה ילדים על זה שהסרטים של פרסי ג'קסון גרועים (ויש שלושה ילדים שאומרים שהם טובים. מעצבנים.) ועוד. זה פשוט כיף. מהנה.

האמת היא שחפרתי. אני יודעת שחפרתי. אבל אני מקווה שהעברתי את המסר. אם אתם צריכים את זה - תבדקו. הנה הקישור לאתר של חברים, מוזמנים להסתכל.

[Hot Chocolate]

אשכול מידע מקסים, כל הכבוד :)
אם יש קצת תמונות שיכולות להיות רלוונטיות, לדוגמה תמונות מהאתר שלהם, יהיה מצוין אם תוכלי להוסיף.
חוץ מזה, הייתי שמחה אם היית מפרטת בדעה האישית קצת יותר על דעתך בנוגע למקום ולמפגשים עצמם ולמה שעושים בהם, ופחות על החברים האישיים שלך (שזה כמובן בהחלט מעניין, אבל פשוט קצת פחות רלוונטי לאשכול ><).
בנוסף, נראה לי שכדאי לכתוב בכותרת "חברים - טיפול פסיכולוגי בקבוצה" כמו שכתוב באתר, ולא רק "חברים" - כדי שאנשים יבינו יותר במה מדובר לפני הכניסה לאשכול. מוזמנת לשלוח הודעה פרטית אם תרצי שאערוך.
בכל מקרה, נוסף ללינקייה